שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, ושימו לב טוב!
פרשתנו מגלה את אחד מיסודות החינוך הגדולים ביותר!
מלמדת אותנו הגמרא (שבת י' ע"ב): "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת", כלומר, משקל קטן של משי, "שנתן יעקב ליוסף משאר בניו", בכך שרכש לו כתונת פסים, שמדובר בסך הכל על פס ידו להעניק לו שתי רצועות של משי, "...התגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".
כלומר, חכמינו הקדושים "מאשימים" את יעקב אבינו בכך שרכש ליוסף כתונת פסים, מה שלא השקיע בשאר האחים, למרות שהיה מדובר במשהו בעלות של גרושים.
מדוע?
כי ברגע ששינית בן אחד מילדיך, והראית לו יחס מועדף על פני אחרים, הרי שהרסת את חיי האחרים, ולפעמים לא פחות, גם את חייו שלו עצמו.
לפני שנבין במה מדובר, נבין איך כן צריכים להתנהג.
כאשר אתה בוצע חלה, אתה מעניק לילד הגדול ורק לאחר מכן לשאר הילדים.
אותו דבר כאשר אתה מקדש על היין, ילד אחר ילד מקבלים לפי הגיל המדויק שלהם.
ואם יש לך תאומים או שלישייה או אפילו חמישייה, כן ירבו, אף פעם אל תקדים את האחד על פני חברו, אלא אך ורק את הגדול על פני הקטן, גם אם מדובר בגדול בשלוש דקות או אפילו בעשר שניות.
מדוע?
אין לי מה לקנא באדם שנולד לפני, זה לא משהו שמראה שהוא מיוחד יותר, זה משהו שקרה "אוטומטית", זה משהו שקרה בלי כל השתדלות מצידו.
לעומת זאת, כל צורה אחרת של הקדמה: לומד טוב, נראה טוב, חכם יותר, או כל הבנה אחרת, גורמת לאחרים לקנא ולהבין שהם סוג ב', ואפילו סוג ג'.
זה גורם ליתר האחים לקנא באותו אחד, זה גורם להם גם להבין שאבא לא באמת אוהב אותם, זה גורם להם גם להבין שחס ושלום וחס וחלילה, לא משנה לאיזה גובה הם יעפילו, תמיד האבא יראה אותם בתור סוג ב' וסוג ג'.
זה מתכון להרס של חינוך הילדים!
משפחה שבה האבא או האמא חשים אהבה כלפי בן אחד יותר מאשר כלפי משנהו, הרי שזו משפחה עם בעיה קשה וחמורה ולפעמים אפילו גנטית.
חייבים להתגבר עליה, חייבים להרעיף חום ואהבה על אותו אחד שחשים שהוא פחות נאהב ונחשק, ולהרגיש איך "אחר הפעולות נמשכים הלבבות", כדברי ספר החינוך (ויקרא מצווה טז), ורק אז, כאשר כולם שווים, לצפות, לקוות, לייחל ולהתפלל שיזכו כולם לגדול בדרך התורה והיראה, ולהרוות את עם ישראל ואת ההורים היקרים בנחת.
בהצלחה רבה לכולנו,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.