רגעים של השבוע - פרשת לך-לך
מהו הדבר החשוב בשליחות / תורה וחינוך / זכרונות מ'לראות ולהיראות' הראשון / ובחרת בחיים / וזוכר חסדי אבות
א. שניים שהם אחד
ישובים היינו בשבת שעברה בפארביינגען חסידי, שלרגל השמחה נערכה באופן גדול ורחב יותר. זה לצד צד, בליל מגוון של משתתפים, שחלקם אולי לראשונה חוו 'סעודת שבת-שבע-ברכות' והרגישו כחלק מהמשפחה; אלו מצד החתן, ואלו מצד הכלה, ובראש יושב הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א העומד מצד שני הצדדים.
שמחת שבע ברכות יחד של שתי משפחות שלוחים ממוסקבה, שחלה בפרשת נח, ובתוספת מה שכולנו למדנו באותו יום בספר 'היום יום' - זה שילוב שגורם לרב שליט"א להכניס את כולנו שוב לאטמוספרה של 'שמחת תורה'! ושוב הוא ידבר מנהמת לבו הבוער, על לימוד תורה וחינוך הילדים בבית. שליחות אמיתית, היודעת לשלב תורה וחינוך; המשלימים זה את זה ואי אפשר אחד בלי השני!
"לימוד התורה בכל יום ויום, נוגע בנפשות ממש, לא לבד בנפש הלומד, כי אם גם בנפשות בני ביתו, שאז אוויר הבית הוא אוויר תורה ויראת שמים" - מספר מילים שכותב הרבי בספר ה'יום יום', ביום ד' במרחשון - השבת שעברה.
הרב שליט"א מקשר זאת לשיחת הרבי על פרשת נח, המסביר את דברי רש"י בפסוק הראשון "אלה תולדות נח, נח איש צדיק - הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר 'זכר צדיק לברכה'. למדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים, מעשים טובים". כשילדים שומעים בבית, שההורים מזכירים צדיק ומשבחים את הצדיקים, הילדים מבינים מאיפה הכוח של ההורים ורואים ומפנימים כי הדבר החשוב באמת, אלו המעשים טובים!
זהו חינוך אמיתי בשליחות, זה מה שראינו כולנו השבוע, בשמחת נישואי הילדים של המשפחות החשובות בקהילתנו - משפחת קליינבערג ומשפחת ויסברג.
ב. הדלקת הנשמות שבחוץ
"סַאטֶלַייט" הייתה אז מילה חדשה שנקלטה מהר ונכנסה אל הלקסיקון החב"די, כאשר התכוננו למעמד 'לראות ולהיראות' באמצעות שידור לוויני ורתימת הטכנולוגיה החדשה שהתפתחה אז, לפני למעלה משלושים שנה אחורה.
חג החנוכה בשנת תש"נ לא יישכח מאף אחד שזכה להיות חלק מאותו מעמד מיוחד. אבי מורי שיחי' לקח אותנו הילדים הנרגשים אל הכותל המערבי, על הבמה הקטנה שליד המנורה הגדולה שהועמדה למרגלות ה'כותל', הוזמן לעלות רבה הראשי של ישראל הגאון המקובל רבי מרדכי אליהו זצ"ל. לאחר שבירך את הברכות והדליק את הנרות, הוא נעמד לשאת דברים מול ההמונים שהגיעו מכל רחבי הארץ, וגם מול המצלמה שהעבירה בשידור חי את אירועי חנוכה אצל הרבי בבית הכנסת 770 שבארה"ב, ובעוד מספר מוקדים בעולם. ובכל פעם שאני נזכר בדבריו, אני מתרגש מחדש, חשמל היה אז באוויר. קולו של הרב אליהו הלך והתלהט, ולקראת סיום דבריו אמר בקול נרגש: "אני בטוח שכשהמשיח יגיע הוא יכבד את כבוד הרבי להדליק את המנורה הטהורה, הוא יכבד את מי שהאיר את העולם כולו בגלות, באמצעות השלוחים שפיזר בעולם, להפיץ תורה ויהדות"!
נזכרתי שוב בכל זה לפני מספר ימים, בעת לימוד ברמב"ם היומי, הפוסק ש'הדלקת הנרות הותרה לזרים', ולאחר שהכהן מיטיב את הנרות בפנים והוציאן לחוץ, יכול מי שאינו כהן להדליק את הנרות.
והבנתי הפעם יותר, שזו אכן עבודתו של הרבי באמצעות השלוחים, לחפש את הנשמות היהודיות העומדות ב'חוץ', להדליקן ולהכניסן אל בתי המדרש, אל בתי החינוך, לדלוק ולהאיר את העולם.
ג. ובחרת בחיים…
גם אני נסחפתי השבוע ביום שלישי. לא יכולתי כמעט להתרכז במוטל עליי, ועקבתי בדריכות אחר המתחולל בארצנו הקדושה - בחירות!
עוד בהיותי ילד ירושלמי קטן, שלא מבין הרבה בפוליטיקה, נהניתי מאווירת הבחירות שהתחוללה באותם ימים מדי ארבע שנים. לא כמו כאן ברוסיה, שהכל רדום יחסית בתקופת בחירות, הרי שבארץ ישראל הכל תוסס ובוער. שלטים, כרוזים, מודעות והמון ויכוחים בין אנשים.
במיוחד אני זוכר את הבחירות שנערכו בשנת תשמ"ט, כאשר לראשונה ובפעם היחידה בהיסטוריה, הייתה הוראה מפורשת מהרבי לתמוך במפלגת 'אגודת ישראל', תמיכה שהביאה ליותר מהכפלת הכוח הפוליטי שלה.
זכרונות מתוקים וחוויות רבות נצורות בי מאותם ימי בחירות בארץ, שככל שגדלתי, לקחתי חלק יותר משמעותי בפעילות, ובכל פעם בצורה שונה.
עם סגירת הקלפיות השבוע ביום שלישי בערב ותחילת פרסום מספר המנדטים לכל מפלגה, לא עצמתי עין במשך שעות והתעניינתי כל הזמן אחר המתרחש. שכן המצב בשנה וחצי שחלפו היו נוראיות, בעטיו של שלטון מנוכר המתנגד לכל עניין של תורה וקדושה, והמצב רק הלך והתדרדר, הן בבטחון והן בכלכלה.
העיקר שב"ה הייתה הפעם הצלחה למפלגות הימין, ואף רבים מחברי הקואליציה החדשה חובשים כיפות, וידאגו בע"ה יחד לתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, מתוך אמונה חזקה ועמידה איתנה על העקרונות, ללא שום פחד משונאים ומתנגדים.
ולתמונת השבוע: ישני עפר
ביטוי מוכר הוא 'מוטב מאוחר מאשר אף פעם'; כך הרגשתי השבוע בעומדי ליד לוח הזכרון שבבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", לצדו של השמש המסור ר' גרישה, בעת שהרכיב מספר שלטים חדשים בלוח.
הכל החל ביום הכיפורים, בעת דרשת הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לפני אמירת 'יזכור', והשנה העלה את שמותיהם של גיבורי בית הכנסת, שומרי הגחלת ובעלי מסירות הנפש באותן שנים קשות שהיו כאן, חסידים ואנשי מעשה, שעשו כל מה שאפשר להמשיך לגדל דור יהודים, ללמוד תורה ולקיים מצוות.
לאחר החג, אספתי את השמות, ביררתי את הפרטים, שלחתי לעיצוב ומשם לחריטה על השלטים עצמם, שנר זכרון קבוע צמוד אליהם.
הזמנתי את השמש, וביקשתי ממנו שהוא יהיה זה שירכיב את השלטים, וכך ננציח יחד ונזכור את האנשים שעשו היסטוריה. חסידים, שבזכות יגיעתם הרבה - אנו היום, קוצרים ברינה. מגיע להם שנזכור אותם, ומגיע לנו לדעת בזכות מי אנו כאן ועכשיו.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.