חיים של עושר וכבוד

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

כתבתי כאן כו"כ פעמים שאין איסור תורה על לימודי ליבה ואדרבא, גדו"י לאורך הדורות היו חכמים מחוכמים ומהם שלימדו בעצמם מקצועות חול ושיש סכנה בהרגלת ציבור שלם לבורות, משום שבאופן טבעי הדבר יביא לעניות ועניות תביא, באופן טבעי, לעזיבת הדת ר"ל. לא צריך להיות חכם הרואה את הנולד בשביל זה. אפשר פשוט ללמוד מהעבר.

מבקש לשים את הדברים בפרופורציה. לא טענתי שחובה ללמד ליבה, מפני ההלכה הפסוקה שחובה להכשיר בנו לאומנות* - שבזה יש מחלוקת אם זה דרבנן או דאורייתא (במכילתא דרבי ישמעאל, זה דאורייתא), אלא שגם אם נסבור שמספיק ללמד את הבן התפרנסות כלשהי (בירושלים היה מקבול ללמד הבנים מקצוע השנוררות וב"ה אלו התקיימו ביתר רווחה מאלו שלא לימדו בניהם 'מקצוע' זה), עדיין צריך לדון אם הדור הבא אכן יסכים לחיות בעוני-יחסי לעומת סביבתו. זו יותר זווית פרקטית, מאשר שאלה עקרונית. גם לא התייחסתי לשיטת הרמב"ם (ועוד) שלימודי מתמטיקה וכו' הם חלק מחובת תלמוד תורה (וכי יעלה על הדעת שהגר"א יחבר ספר מתמטיקה אם לא שסובר שזה עצמו ת"ת?)

גם גדו"י מהמוכרים כקנאים שבקנאים, היו בעד לימודי השכלה הנצרכים. ההתנגדות היתה רק ללימודים שיש בהם כפירה או שגורמים לחיבור לעוברי עבירה, אבל לימודי השכלה (כמו לשון, חשבון, אנגלית וכדו') היו תמיד בקונצנזוס (אפילו ר' אלחנן וסרמן הי"ד כתב בעדם). אגו"י העולמית הוקמה ע"י משכילים נוסח ברלין. רובם בעלי תארים אקדמיים ואף גדול מפולין וכדו' לא ראה איסור להשתתף באגודת, מפני שהם משכילים.

התורה היא תורת חיים ומלמדת אותנו איך לחיות בזה העולם. אין מחלוקת שעד שיבוא גואל, עולם כמנהגו נוהג ופרנסה לא צומחת על העצים וחייב אדם לעמול לפרנסתו. גם בשו"ע או"ח שמסודר על סדר יומו של היהודי, אחרי שמדריך איך קמים, ברכות , תפילה וכו' הוא ממשיך "ואז יפנה וילך לעסקיו". כלומר שעסקי האדם זו דרך התורה הַמְּצֻוָּה בשו"ע.

וכשאני מזהיר שאין קיום בעולם בזמננו ללא לימודים בסיסיים, ומתריע שאולי אולי ניתן יהיה להתקיים בבורות רק בקצווי עולם, איני לועג לכך. איני רואה חובה להיות עשיר ואיני רואה חובה להתקיים בעולם מפונק כמו זה שאנחנו חיים בו. אם קיום היהדות שלנו נמצא בסכנה (מה שקורה כאשר מנתבים את הציבור לחיי עוני), אז עדיף לוותר על כל העושר הזה ולחיות בעניות ובלי כל הלוקסוס שהורגלנו בו. הסתובבתי בעולם והייתי במקומות בהם חיים בעוני ובשלווה (ושם אכן כתובת אשה של מאתיים זוז יכולה להספיק לְמִחְיַת שנה). מי אמר שחייבים מיקרוגל? היהדות חשובה לי פי מיליון. אפשר לחיות חיים מלאים ומאושרים בלי כל התפנוקים שאליהם הורגלנו.

הבעיה היא לחיות בעולם המערבי ולהיות בו עניים. זה דבר שאין לו קיום. בן אדם לא יכול להיות עני ביחס לסביבתו, אבל אם העושר מסכן אותך, אז תברח למקום של עוני. עניין העושר והעוני הוא עניין יחסי בלבד. אם היינו ברי לבב היינו ממשיכים לגור במערות ורק מקנאת איש את רעהו עברנו לארמונות פאר (כ"כ המסילת ישרים).

אולי זה יהיה פשט-מקומי לברכה 'חיים של עושר וכבוד'; שלא יחסר לנו במילוי צרכינו, אבל שזה לא יבוא על חשבון אובדן הכבוד שלנו .כי רק בעיני עצמנו אנחנו מכובדים כאשר אנחנו מטילים את הספקת צרכינו על קופת הציבור (= אוצר המדינה).

לגור בארץ מודרנית ולהוריד את הכלכלה המקומית לרמה של עולם שלישי. הדבר יביא בהכרח שנאה מצד אלו שעובדים קשה ופירותיהם מחולקים (כחוק, אבל שלא בצדק וביושר) לאנשים שמטילים את פרנסתם על השאר. זה לא עניין של אנטי דתיות, זה עניין של שכנות ושותפות גורל.

הרוצים לחיות בעוני-מרצון (וכאמור, איני רואה בזה כל רע) צריכים להגר למדינה בה זה אפשרי. יכול להיות שאם היינו מקימים קהילות כמו לב טהור בגואטמלה, היו רואים בנו ברכה ונכס (כי תפוקת עבודת הנשים שלנו תהיה, באופן יחסי לסביבה, מקדמת את הכלכלה). אבל כל עוד אנחנו כאן, אלו שבועטים באלו שמפרנסים אותם ('חרדים מודרנים', דתיים וחילוניים) מושכים מתחת לרגלינו את עצם קיומנו כאן.

 

חרדי בעולמו

 

* שאל"כ הריהו כמלמדו ליסטות, כמו שאנחנו אכן רואים את התנהלות נציגינו בכנסת