בס"ד, ערש"ק האזינו תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
ב"ה, נוסף לנו עוד יום כיפורים לטובה, ונקוה שעם ישראל פעל את האחישנה בעיתה.
מדי שנה ביום זה אני נזכר בערגה בדמותו המופלאה של הרה"צ רבי אשר פריינד זצוק"ל, שנלב"ע במוצאי יום הכיפורים תשס"ג.
את ר' אשר אני זוכר מנעוריי, הוא היה הולך מביתו שברח' דון יוסף הנשיא לטבול במקוה ביאלא שברח' האמרכלים ובדרך היה עובר על פני בית הוריי ברח' מנחם.
אמי ע"ה התייחסה אליו בלשון הכתוב שאמרה השונמית על אלישע 'איש קדוש עובר עלינו תמיד', היא ידעה מתי בערך הוא עובר והיתה יוצאת לחצר וכאשר היה עובר, היתה נוהגת כשולמית לגבי אלישע, מקדמת פניו ושואלת אותו כל מה שהעיק על לבה והרבה ישועות היו מנת חלקה וגורלה מפי אותו צדיק.
כאשר גדלתי והקמתי בית ופתחתי עסק, הייתי פונה אליו לעצה וברכה, אך הזמינות כבר לא היתה כמלפנים, הן מפאת גילו המתקדם ובריאותו והן מפאת מאות ואלפים ששיחרו לפתחו, לפעמים היה צריך להמתין שעות רבות או ימים כדי להיכנס אליו.
הדברים ידועים, אבל ראוי לפרסם הדברים, למען ידעו דור אחרון, כי יש אלקים בישראל ששתל בינינו צדיקים בכל דור ודור.
אספר בזה מה שאירע לקראת הולדת בתי תחי' לפני 23 שנים.
מורי חמי אירס את בתו ובחישוביו לקבוע תאריך לחתונה באנטוורפן, התקשר אל רעייתי לברר מתי ימלאו ימיה ללדת, חמי ציין את התאריך וקבע את מועד החתונה כחודש לאחר אותו תאריך כדי שרעייתי תוכל לטוס ולהשתתף בשמחת נישואי אחותה.
בהגיע המועד, הלכנו לבדיקות והרופאים טענו שמשקל העובר 3.8 ק"ג ולכן לא מומלץ לחכות יותר והציעו לזרז את העניינים וליזום, הורי אשתי זירזו אותנו לעשות את המתבקש, כפי שרוב העולם נוהג.
ענין כזה לא מחליטים לבד, רציתי כתפיים רחבות, פניתי לר' אשר והוא אמר לא לעשות כלום ולהמתין בסבלנות, הסברתי לו כי הרופאים טוענים שהמשקל 3.8 ק"ג, ר' אשר ענה כי הרופאים לא יודעים מה שהם מדברים, הם טועים בקילו שלם וסתם מבלבלים אתכם, אל תלכו אליהם.
הוספתי לומר לו כי במצב כזה, (איחור בתאריך ובפרט עם משקל יתר) התקן הרפואי דורש לבקר במרפאה מדי 3 ימים לבדיקות,
ר' אשר צחק וענה: אז תגיע לכאן כל 3 ימים. אמרתי לו שזה שעות של המתנה והוא ענה: לא תצטרך להמתין.
בלי חוכמות, כל 3 ימים התייצבנו אצלו, וכל פעם היו ניסים שמצאתי את עצמי תוך זמן קצר בפנים, בחלק מהם הגענו כאשר יצא לנסיעה ופגש אותנו בדלת, הוא היה סוקר את רעייתי בעיניו הטהורות מכף רגל ועד ראש ועונה: נאך אביסל ( עוד קצת).
כך עברו כמעט 3 שבועות, חמותי לא שקטה, היא מתגוררת באירופה ולא הכירה את הצדיק וסברה שזה הפקרות מצידי, גם חמי לא היה רגוע, ושאל אותי האם ישאל את מורו ורבו הגאון ר' שמואל הלוי ואזנער (זצוק"ל)? אמרתי להם שאני נצמד למה שכתוב בתורה, 'היכן כתוב' הם שאלו? עניתי: בפר' בראשית, שם נאמר מפורש: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וכו' ובמקרה דנן אני מחליט כפי שיורני הצדיק.
נו, לך תתווכח עם פסוק מפורש בתורה.
פעם שישית או שביעית שבאנו אליו, אמרתי לו: את החתונה כבר הפסדנו, המועד קרוב מדי. והוא גער ברוך: 'אתם תהיו בחתונה' לא הסתבר לי בדרך הטבע, אבל ידעתי שרוה"ק מדברת מתוך גרונו ונצרתי לשוני בדרך ארץ.
'אבל כמה השיעור'? שאלתי. ואז רעייתי פרצה בבכי ואמרה לו: אין לי כבר כח לסחוב את זה. ר' אשר הרים את עיניו הרחימאות והסתכל עליה, העביר את ידיו הקדושות ממולה כאילו סורק באולטרה סאונד ואמר: את כ"כ רוצה? שיהיה, תלכי הביתה ודי.
למחרת, התפללתי כמדי יום בתפילת ותיקין ע"י הכותל במניינו של יוסי בובה האגדי, ולקראת סוף התפילה (בסביבות השעה 6) הביפר התחיל לרטוט ונאמר שם שאגיע מיד הביתה.
חלצתי חיש את התפילין ושעטתי הביתה, רעייתי כבר המתינה למטה ויצאנו לכיוון בית הרפואה 'שערי צדק', אציין, כי כל הקודמים נולדו בביקור חולים, זה היה נוח, בתוך העיר ובמרחק הליכה לביקור בשבת בעת הצורך, אך הפעם היא רצתה שינוי.
יצאתי לדרך וחשבתי בקול, אולי נעבור דון יוסף הנשיא להתברך? משהסכימה, נסעתי לשם (אירוך של דקה או 2), אני יוצא בעצמי מהרכב, נכנס לבית (שתמיד היה פתוח), שמוליק הגבאי המסור יושב במבואה שלפני חדר הצדיק, הוא קם ממקומו ופותח לי את הדלת המיוחלת, ואני נפעם, פעם ראשונה שאני לא ממתין אפילו רגע, הוא ישב על מיטתו וכוס קפה לפניו, אומר ברכות השחר ואני עונה אמן, נראה כאילו ממתין לי ולחץ את ידי ואיחל לידה קלה וכו'.
מרוב שמיהרתי לא עיכלתי את מה שקרה ורצתי לדלת היציאה ואך עמדתי על מפתן הדלת, הוא קורא לי 'בוא הנה, ר' יונגערמאן, לאן אתה הולך'? הסתובבתי וחזרתי אליו והתפלאתי על השאלה, ועניתי: לאן אני יכול ללכת? לבית החולים, לא?, ר' אשר ענה: לאיזה? עניתי, 'שערי צדק', 'תלך לבי"ח הכי קרוב', הוא הפטיר לעברי.
חזרתי לרכב מהר, חששתי איך היולדת תגיב, נתתי גז ואותתתי בוינקער שמאלה לכיוון ביקור חולים, אך אשתי אומרת לי: מה קרה לך? 'שערי צדק' זה ימינה? סיפרתי לה שר' אשר אמר 'לבי"ח הכי קרוב'. היא התאכזבה, 'כ"כ רציתי שערי צדק' אבל היה ברור בינינו שיש דברים שאינם נתונים למשא ומתן.
תוך דקות ספורות הגענו ל'ביקור חולים' ואני אומר לאחות המיילדת, 'את תראי שהמשקל בדיוק קילו פחות ממה שציינתם בגליון', היא גיחכה וטענה שיחס הטעות הוא בין רבע לשליש הקילו ואף פעם לא יותר.
ב"ה הכל עבר במהירות בשלום ובנקל, וכדבר איש האלוקים, המשקל היה בדיוק קילו פחות ממה שהם מדדו ושיערו.
משם העבירוה לחדר התאוששות, שם שכבה אשה נוספת לאחר לידה והתאנחה על הבוקר הקשה שעבר עליה, ושמחה שאשתי האזינה לסיפורה בסבלנות, וכה סיפרה:
הבוקר בשש התעוררתי עם חבלי לידה והזמנתי מונית ונסעתי ל'שערי צדק', שם נרשמתי, הגעתי לאגף היולדות והמתנתי לא יודעת כמה זמן, ברגעים כאלו כל דקה נראית כנצח, האחות / הפקידה התרוצצו אנה ואנה ולבסוף בישרו לי כי האגף בתפוסה מלאה ומצבי לא מאפשר המתנה, הם הזמינו אמבולנס והעבירו אותי לביקור חולים.
ואת כל זה ר' אשר חזה מחדרו הקטן ברח' דון יוסף הנשיא והורה לי לנסוע לבי"ח הכי קרוב.
(אמרתי לאשתי בבדיחות הדעת: את רואה שעם צדיק קדוש לא מתווכחים ולא מתעקשים, אם לא היית בוכה שאין לך כח לחכות יותר אולי היית יולדת בשעה אחרת או ביום אחר ב'שערי צדק').
אבל מה עם החתונה שאמורה להתקיים שבוע הבא באנטוורפן ור' אשר הבטיח שהיא תשתתף שם? אני מצידי לא עשיתי שום השתדלות בענין, כי הבנתי שזה לא הגיוני לסחוב יולדת עם תינוקת בת שבוע ואח"כ עוד לדאוג למטפלת וכו'.
למחרת, אני מקבל טלפון מאנטוורפן, ומבשרים לי כי זה לא מזמן נפתחה בית החלמה ליולדות בשם 'בית רייזל' והכל מוכן, צוות מקצועי ומסור, אך הפתיחה מתעכבת מחוסר מוכנות של יולדות להיות ה'ראשונה' ומי שמכיר את אנטוורפן יודע כי שום אשה אנטוורפנאית לא תסכים להיות 'ראשונה', ס'פאסט נישט, מה יגידו החברות? היא הסכימה שיתנסו עליה?.
כעת, כאשר איכשהו שמעו על מה שקרה לנו, הציעו כי נטוס לבריסל, בשדה התעופה ימתין לנו רכב נוח של ביקור חולים (מעין אמבולנס) שיסיע אותה ישירות ל'בית רייזל' והם ידאגו להסיע אותה לחתונה הלוך וחזור עם המתנה צמודה למקרה שתרצה לעזוב באמצע וכו', והתינוקת כמובן תהיה שמורה מכל משמר בתינוקייה עם תשומת לב של כל הצוות.
ליותר מזה לא יכולתי לאחל לעצמי, למול עיני צפה הבטחתו של ר' אשר כי נשתתף בחתונה, ועד היום אשתי מתגעגעת לפינוקים שהרעיפו עליה בתור 'היולדת הראשונה' שחנכה את 'בית רייזל'.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
נ.ב. היכן מקור המילים 'בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא שאומרים בסיום ומדוע נרמז בפרשתנו דוקא?
בפרשתנו נכתב 'כליות חיטה' מה הקשר כין כליות לחיטה?
היכן נרמז בפרשתנו באופן נפלא, כי בזימון 'עשרה אינן נחלקין עד שיהיו עשרים'?
משה רבינו שאל את השי"ת מפני מה יש צדיק וטוב לו וכו' ויש ג' תשובות בדבר, איך הכל מרומז בתחילת פרשתנו?
אל תסתפקו ב'הקדמה', תדפיסו את הגליון המצורף, תהנו ותפיצו.
בברכת שבת שלום ומבורך והכנות נעימות לחג הממשמש ובא
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.