ליקר ששלח שאילתותיו דרך ר' חיים

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

ראשית, דעתי מסכמת עם דעתך ודעת ר' חיים שלא נכון היה לפרסם את מכתבך כמות שהוא. יש בו שמונה סעיפים ותתי סעיפים ומצירוף כל השאלות - שכולן שאלת חכם, אחת אחת - אכן עלולים להגיע למסקנות מרחיקות לכת. מאותה סיבה אוכל לענות לך מכאן, רק בדרך של תן לחכם ויחכם עוד.

נעסוק כאן בשלשה נושאים. האחד הוא מסורת קבלת הזוהר מהרשב"י, השני הוא ההבדל בין שאלה, קושיא, תמיהה ופירכא והאחרון יהיה בדרכי הלימוד והסקת המסקנות.

נתחיל בדברים מוסכמים באין חולק. אין ויכוח שהזוהר נכתב ע"י רבי משה די ליאון שחי בספרד במחציתה השניה של המאה ה 14 (תחילת האלף השישי). מסורת ישראל כיום היא שספר הזוהר הוא מהרשב"י וגם החולקים וטוענים שרמד"ל כתבו מעצמו (כפי שהעידו אשתו ובתו, כמובא במכתב רבי יצחק דמן עכו), גם הם מודים שהיה ספר הזוהר קדום מרשב"י. זו נקודה שרבים מפספסים אותה ולכן אביא את דבריה כמות שהם ומדיוק לשונה נראה שכולי עלמא מודו בספר הזוהר מהרשב"י והמערערים זה רק לגבי השאלה אם העתקתו היתה מדוייקת. וכה אמרה אשתו: "כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף אם מעולם ספר זה [כלומר ספר קדמון] היה עם אישי, אבל מראשו ולבו מדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב. ואומרה לו בראותי אותו כותב מבלעדי דבר לפניו: מדוע תאמר שאתה מעתיק מספר ואתה אין לך ספר רק מראשך אתה כותב, הלא נאה לך לאמר כי משכלך אתה כותב ויותר כבוד יהיה לך. ויען אלי ויאמר: אילו אודיע להם סודי זה שמשכלי אני כותב לא ישגיחו בדברי ולא יתנו בעבורם פרוטה, כי יאמרו כי מלבו הוא בודה אותם, אבל עתה כאשר ישמעו שמתוך ספר הזוהר אשר חיבר רשב"י ברוח הקודש אני מעתיקם, יקנו אותם בדמים יקרים, כאשר עיניך רואות" (גם בתו העידה כן, שללחץ הממון שהיה עליו להשיאה ופרוטה לא היתה בכיסו, נסגר בחדרו והיה מפיק עלין עלין ומוכרם בדמים מרובים ומזה שילם נדונייתה)

מ"מ אם נדייק בדבריה נראה שכתוב מפורש שכל ההאשמה היא שלא העתיק מספר שלפניו, אלא ממוחו. ואני עד שראיתי את ר' משה שפירא זצ"ל מצטט דפים ע"ג דפים בדיוק נמרץ (ובהכרת שינויי הגרסאות!) כך שאיני מתפעל כלל אם רמד"ל כתבו בלא ספר לפניו. גם ידוע שניסו אותו בזה, טענו לו שאבדו גיליונות והיה מוציא מחדש גיליונות דומים/זהים לכתיבתו המקורית.

עוד הארה לטובת חיזוק הדעה המקובלת אצלנו בלא ערעור והרהור: עובדה היא שגם החוקרים, שמבקשים להוכיח שלאו תורת רשב"י לפנינו, אלא זיוף, הולכים בדרכים עקלקלות מאוד. קודם מביאים את עדות אשתו ובתו שמפי עצמו כתבו (לבדו) ואח"כ טוענים שלרמד"ל היה צוות כותבים וכדו' דברים שסותרים את תחילת כפירתם והעיקר להכחיש דעת החרדים היראים.

קיצורם של דברים הוא שהאמנם שהחוקרים מלעיבין בנו על זאת וטוענים שאינו מהרשב"י, אם נתבונן היטב נראה שמנוסח לשונה עצמו ניתן להוכיח שהיה ספר זוהר קדמון של הרשב"י. גם מוסכם הדבר שבשל השנים הרבות שהזוהר לא נכתב (מאוחר אלף ומאה שנים מהרשב"י) נפלו בו טעויות רבות והיעב"ץ הוציא ספר נגדו ('מטפחת ספרים') וגם יש בו דברים מפליאים שנראה כאילו נכתבו ע"י החרדי בעולמו (ובל"נ אם אזכור אביא כאן דוגמא לא תאמן).

יש מקומות שהוסכם על חכמינו שהדברים שובשו ויש מקומות שעדיין הדברים בויכוח. בדורנו אנו נסתם הגולל על דיון ענייני וכל מי שיטען על טעות, שאין לה סימוכין שבהודאת ת"ח מדורות קודמין, לכויפער יחשב ולא לת"ח. עד שהעם אומר 'מי שכופר בנגלה בנסתר, כופר בנסתר בנגלה'...

בדורנו, אין יכולת לדון בשום דבר לגופם של דברים ורק דרך גופם של דוברים.

לכן, אם מצאת מקומות שנראה בעיניך שהדברים אינם אפשריים - ולא מצאת ת"ח 'משלנו' שהודו בכך בדורות קודמים, פתוחות בפניך שתי אפשרויות: או שתחליט שמצאת הוכחה לזיופו של הזוהר חלילה, או שתמצא עוז בנפשך לומר שהגם שהטעות לא נמצאה בדורות קודמים, עדיין לא יצאה מכלל טעות וזה שלא הודו בה חכמים מדורות קדומים יותר, הוא מפני שלא הובאה בפניהם ולא שהיו מכחשים טעות מוכחת. אבל באי הודאת החכמים בני דורנו בעובדות, אין כדי להוכיח שהכל זיוף. משום שידוע שבדורנו לא מסוגלים להודות בכלום ואין בושים להכחיש במצח נחושה גם עובדות ידועות לכל. תלמד עליהם זכות שהם עושים כן מכוונות טובות. ולא כל אמת, ניתן לאומרה בשוק.

יש אפשרות שלישית, שהיא למצוא תירוצים דחוקים ומעוקמים (כשהסרגל הוא יושר ליבך). לא כללתי אותה ברשימת האפשרויות שלפניך, לא משום שאינה אפשרות (והראיה שזו הדרך הנבחרת לרוב רובם של חכמי והדיוטי דורנו), אלא משום שאם אתה מתחיל לשקר לעצמך, אז בשביל מה לך לטרוח ולחשוב ולשאול. תבחר בשקר אחד גדול וכולל-כל (כפי שיש כתות חרדיות הנוהגות כך בימינו) ופטרת עצמך מטרחת הלימוד והוגעת המוח בחיפוש דרכי יושר בתורה. (ובזה אתה נפטר גם מכל המצוות...).

הקורא הנבון יכול להיווכח איך הצדק מנצח והחכם יכול להוסיף מדעתו והמחוכם ידע להשלים השורות ובינותם וכך כולם יצאו מרוצים.

וד"ל.

 

חרדי בעולמו