כאשר הופכים לפוליטיקאים לכאורה לא שואלים עוד שאלות, מפני שאין עוד הבדל בין פוליטיקאי חרדי לחילוני הם אותו דבר. הפוליטיקה היא זו שמדריכה ומובילה אותם ולא עוד אמונה ובטחון, ועל כולם כי הדברים כבר נחרצו בראש השנה וכי מה שאפשר זה רק להשתדל ולהתפלל אבל לא יותר מזה. אריה דרעי ומשה גפני הוכיחו שוב כי אין להם אמונה, מפני שאם הייתה להם לא הייתה כל סיבה למחלוקת הזו שהיא מטופשת בעיקרה, מה שנגזר שיהיה זה מה שיהיה. ככה צריך להאמין פוליטיקאי חרדי, אבל לצערנו ובושתנו גם דרעי וגם גפני רחוקים מאוד מלהיות חדורי אמונה
המחלוקת ביניהם היא על בחירות או הקמת ממשלה ימנית בלי בחירות. משה גפני לא רוצה בחירות מפני שברור לו כי בבחירות קרובות מצבו האישי לא הכי בטוח, וגם מצב הבחירות לא הכי טוב, אין להם עוד את הכח של הגר"ח קנייבסקי שאדם מטעמו היה עומד ומקלל את מי שלא יצביעו ל'דגל התורה' כפי שעשו בירושלים ובחיפה. מאידך אריה דרעי מעוניין בבחירות מפני שעל פי הסכם הטיעון שעשה הוא לא בכנסת עד הבחירות הבאות ואין זה משנה מתי שזה יקרה. הוא רוצה שהבחירות ייערכו מה קודם וככה ישוב לכנסת. במקרה של הקמת ממשלה חדשה לפני בחירות הוא בחוץ הוא לא יוכל להתמנות אפילו לשר בלי תיק, הוא חייב יהיה להמתין לבחירות
במילים מאוד פשוטות, המלחמה ביניהם היא אגואיסטית כל אחד רוצה את טובתו האישית ולאו דוקא הציבורית. אבל על החלק הזה הייתי מוותר להם אם לא היו מוכיחים במעשיהם כי הם חסרי אמונה. אם הם הם היו יהודים מאמינים ברור היה להם כי מה שנגזר נגזר, ואם נגזרו בחירות לא יעזור לגפני ויהיו בחירות, ואם נגזר על הקמת ממשלה אז לא יעזור לדרעי וזה מה שיהיה. גם אם הרצונות הן אגואיסטיות לפחות אל תראו את הצד הלא יפה שלכם
מה שהכי מדהים במאבק הזה, לא לוקחים בחשבון את טובת הציבור אלא את טובת עצמם, דרעי חושב על עצמו וגפני על עתידו, והם רוצים שנראה בהם נציגי ציבור. בהחלט לא, אתם נציגי האגואיזם והאינטרס האישי ולא הציבורי
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.