שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו. והנה פסוק קשה וכואב שמכה בערפנו, מספר משלי שנאמר על ידי שלמה המלך: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" (משלי כט, יז). אם אתה רוצה באמת שקט נפשי מהילד שלך - תייסר אותו - הוא גם יניח לך, וגם יתן לך מעדנים, כלומר - נחת ושלווה מרובים.
ריבונו של עולם!
מה רוצה מאיתנו שלמה המלך? שניקח שוט ונחבוט בבנינו היקר?
שימו לב טוב!
"ייסר בנך" - מה קורה לאדם שמצליח לחבוט בבנו, חלילה, והבן לא מצליח להבין עד כמה מדובר במשהו רע שהוא עשה, ולאיזה כיוון הוא צריך לפנות?
כולנו מבינים ששום שיפור לא יהיה כאן, כי הבן פשוט לא הצליח להבין, מה רוצים ממנו, חוץ מאשר להעניק חבטות.
לעומת זאת מה קורה לבן שהבין עד כמה הוא טעה ושגה, אך לא קיבל זאת בצורה של מכות, אלא בצורה של שיחה?
ברור לנו שהוא ישתפר הרבה יותר מאותו אחד שקיבל מכות ולא הבין כלפי מה הדברים אמורים.
במלים אחרות, ילד שמבין את הטעות שלו, ומצליח לקבל החלטה נבונה שלא לִשְׁנוֹת בה, הוא בעצם הילד שהולך להעניק לאביו מעדנים של נחת אמיתיים. בעוד שחברו, לא רק שלא יצליח לעשות זאת, אלא מן הסתם גם ילך וידרדר.
זה היה נכון אז. כבר בתקופת הגמרא לימדו אותנו חז"ל הקדושים (סנהדרין ק"ז ע"ב) "יצר, תינוק ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".
כלומר, גם את הדחייה, גם את המכה הקלה בכנף, גם את המילה הלא ראויה "מותר" לומר, אך בכח של יד שמאל - בעדינות יתירה.
לעומת זאת, הימין המקרבת אמורה להיות החזקה, זו שמעניקה חום ואהבה.
אולם בדור שלנו, בדור של הפיתויים, בדור של הניסיונות, בדור שבו מעבר לכביש מתנפל על כל אחד עבודה זרה, גילוי אריות, ושפיכות דמים, אנו אמורים להיות זהירים הרבה הרבה יותר.
זה אומר גם לכל אחד מאיתנו, שלא משתמשים ב"יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ" השלילי, אלא משתמשים ב"יסר" החיובי.
יושבים עם הבן לשיחה, מותר גם מידי פעם להשתמש בציניות, אך בעיקר בהמון אהבה.
להסביר לו היכן היתה התקלה, להסביר לו מדוע גם הוא וגם אני לא מעוניינים להגיע למצב הזה, ויחד איתו לצלוח את הדרך, למצוא פתרונות, ולהצליח וליהנות מהדרך החדשה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.