עובדים עליכם בעיניים

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

בכתיבתי הפעם אעסוק בקלות בה נגנבת דעתנו, בחלק מהמקרים נוכל לראות כיצד גניבת הדעת הזאת כה שקופה וכה גלויה - ועדיין ממשיכים-לשקר-בפנים - כך שניתן להבין שגניבת הדעת היא דבר לגיטימי. אין המדובר רק בחברתנו-אנו (אנ"ש).

לעיתים, המשחק במוחנו נעשה לצורך מטרה ידועה וברורה ולעיתים משחקים במוח שלנו, ללא שאתה מבין מהיכן זה בא ולהיכן זה הולך.

ניקח לדוגמה את השערורייה האחרונה, מבית מדרשה של תקשורת ההמונים. התפרסם שמנכ"ל הרכבת סיפר לחבריו (בפורום פנימי) על 'פטנט מקורי' להרחקת הקהל מהפס הצהוב. הפס הצהוב ברציפי הרכבות בעולם נועד להבטחת התרחקות הנוסעים מקרבה מסוכנת לרכבת. במדינות כמו גרמניה ושוויץ, מספיקה הידיעה שהדבר אסור והציבור המקומי מתרחק (אמנם בהיות ויש הרבה לא מקומיים, גם שם מכריזים חזור וכרוז על בקשת ההתרחקות מהפס הצהוב).

בישראל, למקומיים יש מנטליות שונה והרחקת הקהל מהפס הצהוב מצריכה מאמץ מיוחד. המצב קשה שבעתיים כאשר יש צפיפות וקשה שבעים ושבעתיים כאשר הקהל פחות נוטה להיות ממושמע (להוראות המערכת. הצייתנות מנותבת לסמכויות אחרות ואכמ"ל).

בעת הלווית מרן שר התורה זצ"ל בקשו המוני יהודים להגיע לבני ברק והרכבת נרתמה להסעת רבבות נוסעים מעבר לנורמה שלה. בהתאם, גברה בעיית ההגנה על חיי הנדחקים ומתקרבים לפס הצהוב. סיפר מנכ"ל הרכבת שדווקא יוזמה של שתי נשים, הצליחה להרחיק את הקהל מהפס הצהוב. השיטה שהן נקטו היתה להתהלך הלוך ושוב על הפס הצהוב והקהל הקדוש נרתע אחור, כדי שלא להתחכך חלילה עם נשים. פטנט זה הוכיח את עצמו היטב.

הדברים יצאו לעיתונות והמהומה החלה. שומו שמים, איך הוא מעז? וכו'. המדיה החרדית התגייסה להביעה 'זעם ותדהמה' על הסתתו של מנכ"ל הרכבת וחכם מחוכם אחד הגיש אזהרת תביעה שבמידה והמנכ"ל לא יחזור בו מדבריו, הוא יתבע אותו על השמצה, הוצאת דיבה ולשה"ר.

ואני תוהה על הדברים. מה הבעיה כאן בכלל? וכי לא תעודת כבוד נתן לנו המנכ"ל? וכי לא הכריז שהחרדים נשמרים ממגע עם נשים, יותר מאשר מהפס הצהוב? זילות היא לנו או כבוד הוא לנו? מה 'לא בסדר' בזה שיהודים נזהרים ומתרחקים? וכי לא בושנו עד היום בצעירינו שמצוות ההפגנות גוברת בעיניהם על החיוב לשמור עצמם מטומאת מגע ומשא??

אין כאן טענה נגד מישהו, רק הסבת שימת הלב שהמוח שלנו נשלט ע"י אחרים, ששופכים לתוכו פסולת מסוגים שונים ואנחנו בכלל לא שמים לב. מקבלים את האות המודפסת/משודרת כאילו יש לה ערך.

מהומה נוספת נפתחה בתשקורת סביב העובדה שרבי המדינה לא באים לנחם את האבלים. כרגיל, הפרסומים מונעים מאינטרסים שונים (בעיקר, הרצון לנגח את בנט ושות'). אין לי עניין בשנאות והתססות פוליטיות ורק מבקש להסב את שימת הלב שפוליטיקאים לא באים לנחם. מעולם ולעולם. פוליטיקאים באים להצטלם. נקודה. אם לא תצא תמונה טובה, אז זו בכלל לא אופציה. מעודי לא הבנתי מדוע משפחות אסון מסכימות להיות רקע לתמונות פוליטיקאים. פוליטיקאים בכלל לא מתעניינים במצב משפחות האסון.

באותו הקשר. פוליטיקאים פועלים להשגת פיצוי להרוגי מירון, מסיבות פופוליסטיות בלבד! למה מי שנהרגו איתו עוד עשרות אנשים זכאי לפיצוי יותר ממי שנהרג לבדו?? האסון קטן יותר? ומה ההיגיון שקופות הצדקה מחלקות סכום אחיד בין הנהרגים, כשברור שכל אחת במצב שונה לגמרי? עוילעם גוילעם.

כל המדיה החרדית מלאה בדיווחים ודיונים אודות גזירת סגירת הקומות הכשרות. אין גזירה כזאת. הגזירה היא שמי שרוצה לעזוב, יוכל לעזוב. במושגים של דיקטטורת גור, זה אכן שבירת כל היהדות (מאוד מסקרן אותי: אם גערר חוסיד יקלע לאי בודד, האם ימשיך לשמור משהו מהיהדות???), בשביל אנשים נורמלים בוגרים זה אפילו לא ניסיון. מי שרוצה לחטוא, עושה זאת גם כיום, באמצעות שני טלפונים. מי שינזק ממהלך כזה אלו רק שני אינטרסנטים: ועדת הרבנים לעושק בתקשורת תפסיד המון כסף וחברות התקשורת יפסידו (כי אנשים לא יצטרכו להחזיק שני קווים). מי שירוויח זה הקב"ה, שיגדל הסיכוי שחרדים ישמרו את התורה בשבילו - ולא בשביל וועדת פיקוח כלשהי.

אנחנו כל כך מורגלים בעולם השקר שכשמשקר לאנשים בפרצוף מע"ג העיתון, זה בכלל לא גורר שום תגובה. כאילו הכל בסדר. תתן לי ככה וככה כסף ואתה מוגן. זה לא רק המוהר"ש. זה קופת העיר ושאר השרלטנים שמוכרים שקרים ואשליות שברור וידוע לכל באי עולם, שאין להם שום אחיזה במציאות. מודה שאין לי הבנה איך זה ייתכן שאנשים שיודעים לחשב שתיים פחות אחד, ממשיכים לתרום עקב שקרים גלויים ושקופים כאלה. לא כבוד הוא לנו שכך נראית הציבוריות שלנו.

ההכלה שלנו שקרים גלויים והמשך השקרים העצמיים הברורים, אינה מובנת לי כלל. רק העובדה שעדיין קיים מקום אחד בציבוריות החרדית שמאפשר לומר את הדברים בגלוי וביושר, נותנת תקווה שיש תקומה ליהדות החרדית בארץ ישראל.

 

המשך יבוא

 

חרדי בעולמו