חשיבות הערבות ההדדית והעידוד - מבט על המצב באוקראינה

 מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

אוקראינה היא ביתם של יהודים כבר הרבה יותר מאלף שנים  היא גם ביתם של אחת האוכלוסיות היהודיות הגדולות באירופה והייתה המקום לרציחות האכזריות פוגרומים והרדיפות הבלתי ניתנות לתיאור של יהודים בתקופות שונות במשך מאות השנים האחרונות. כמו כן אוקראינה הייתה ביתן של תנועות גדולות ובמיוחד התנועה החסידית שהיא כוח מרכזי בהישרדות היהדות כיום.

רבות מהרדיפות הטרגיות הם כבר לא חלק מהתודעה שלנו  אבל  השתתפות לאומנים אוקראינים בהשמדת יהדות אוקראינה והשואה 1941–1944 ושיתוף פעולה עם הנאצים עדיין   כחלק מהתודעה  שלנו (פחות ידוע  היא שכ10מיליון  אוקראינים  לחמו נגד הנאצים – החייל הראשון שנכנס לשחרר אושוויץ היה חייל אוקראיני!)

לכאורה היינו צריכים להיות מאושרים שהם נענשים על מה שלאומנים אוקראינים עשו לאבותינו לפני 80 שנה. האמנם האם עלינו להיות אסירי תודה על כך שהאוקראינים של ימינו סובלים בגלל מה שעשו אבותיהם ליהודים, או שעלינו לתמוך במדינה במאבקה ובנשיאה היהודי? צריך לזכור שכיום אין אנטישמיות רשמית באוקראינה ואנטישמיות היא אף עבירה על החוק שם.

חז"ל (סנהדרין כ"ז ע"ב) בפירוש על הפסוק (דברים כד, ט"ז) לא יומתו אבות על בנים מלמדת אותנו  שאין להעניש ילדים על חטאי הדורות הקודמים כאשר הם אינם הולכים בעקבותיהם. מצד שני אנחנו מצווים זכור את אשר עשה לך עמלק, מצווה שנקיים  בע"ה  בשבת   פרשת זכור.

הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל,  בהתבסס על מסקנות מהרמב"ם, הסביר כי עמלק אינו רק אומה פיזית אלא גם אידיאולוגיה, והאידיאולוגיה של עמלק קיימת בכל דור ודור על ידי מי שרוצים להשמיד את העם היהודי. על פי עיקרון זה, הנאצים היו עמלק, האם נוכל ליישם את העיקרון הזה על האוקראינים? האם לאוקראינים הייתה אידיאולוגיה דומה לנאציזם או גרועה יותר מול היהודים בתקופת השואה. האם לאוקראינים של ימינו יש מעמד של עמלק? בוודאי שלא. לא ניתן לומר שלמדינה הנוכחית אוקראינה שהנשיא שלה הוא יהודי וחוקק חוק נגד אנטישמיות ויוצר אנדרטאות כמו באבי יער להנצחת השׁוֹאָה יש סטטוס של עמלק.

אולי מה שמניע אנשים מסוימים לרגשות מעורבים  כלפי האוקראיניים הוא הבנה שגויה של מושג הגמול אלוקי. הגמול האלוקי הוא עיקרון יסוד של אמונה במסורת היהודית ואנו מאמינים בתחושת הגינות וצדק ויש לנו גם צורך פסיכולוגי לראות את הצדק מתגשם בעולם, הטענה אומרת שאם נוכל לחבר את חטאי האוקראינים בתקופת השואה עם עונש כלשהו בדמות פלישה רוסית, אז זה יספק לנו איזו תחושת צדק בעולם. אולם האמת היא שאמונה בגמול אלוקי איננה אומרת שאנו יודעים מדוע דברים מסוימים קורים לאנשים, בוודאי אין זה אומר שאנו יודעים שנכדים ונינים אוקראינים נענשים על חטאי הסבים והסבים.

כאשר הגמרא בסוטה (יד ע"א)  בהסברו של הפסוק : אחרי ה' אלקיכם תלכו  (דברים יג, ה) קובעת שעלינו לחקות את ה' וללכת בדרכיו, מסבירים  חז"ל שאנו עושים זאת על ידי רחמים וצדקה ועל ידי עיסוק מעשי חסד. העיקרון של חיקוי אלוקים מוגבל לתכונות של רחמים, צדקה וחסד. מעשי או רגשות נקם אינם הליכה בדרכו של ה'. כי רק ה' יכול ליישם את תכונות הנקמה כראוי.

 אחריות זו של רחמים, צדקה וחסד חלה בין אם המקבל הוא יהודי או לא יהודי. ואכן, הגמרא בגיטין (כ"א) קובעת שיש לעסוק במעשי חסד עם גויים בגלל "דרכי שלום". הרב שמעון סופר - בעל "מכתב סופר". בנו של החת"ם סופר זי"ע הסביר כי אין לראות ב"דרכי שלום" רק אמצעי מעשי להימנע משנאה אלא ערך פנימי. התורה מעריכה עזרה לכולם, יהודי ולא יהודי כאחד, ולכן עלינו לעסוק במעשי חסד ליהודי ולא יהודי כאחד.

כפי שאנו היהודים ציפינו שהעולם לא יעמוד מן הצד  בשנות השואה והזעם, כך שומה וחובה עלינו לא לשתוק בשתיקה רועמת שתצדיק מעשים הפוגעניים כלפי האנושות בכל מדינה ולאום.

אסור לנו להרים ידים  לעמוד בצד ולהרגיש חסר אונים מול  הרס ביתם של אחת האוכלוסיות היהודיות הגדולות באירופה והרס ביתם של  האוכלוסייה הכללית של אוקראינה. כל הסדר העולמי מופרע. עם זאת, ייאוש אינו פתרון.

כמובן שעלינו להתפלל ולספק תמיכה בראש ובראשונה לאחינו היהודים שנמצאים  עדיין באוקראינה ואלו שברחו משם והם פליטים , כי הם חלק מהמשפחה שלנו,  אבל יש לנו אחריות רחבה יותר כלפי כל הנרדפים. עלינו לחקות את תכונותיו של אלוקים של רחמים, צדקה ונדיבות, ולהתפלל ולעשות כמיטב יכולתנו לסייע לכל יחיד, יהודי ולא יהודי, המוצא את עצמו בסכנה. 

האמרה 'חזק חזק ונתחזק'  שנשמיע בסיום ספר שמות מחר מדברת במיוחד למצבנו היום, יש להדגיש את חשיבות הערבות ההדדית והעידוד  -"אישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק".

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*