מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
בכתיבתי כאן הזכרתי את תפקיד 'נציב הדורות הבאים' בכנסת והדבר הביאני למחשבה מה קורה אצלנו. האם אצלנו יש מישהו שתפקידו לחשוב מה יקרה בעתיד וכיצד נערכים היום להתפתחויות עתידיות? או שתפקידם של מנהיגינו הוא רק להגיב למה שקורה עכשיו. ייתכן שהבנה כזאת של תפקידם מסבירה את הכשלים ואוזלת היד הניכרת בתחומים חשובים.
אולי נכון להקדים ולהסביר את חשיבות החשיבה קדימה. חז"ל כבר לימדונו שאיזהו חכם, הרואה את הנולד, אבל דרך המחשבה המסורתית היא אמנם מחשבה קדימה, אבל לטווח הקצר בלבד, ולא על זה אנחנו מדברים. תפיסת העולם של האנושות משתנה עם הזמנים וטווחי הראיה הנלקחים בחשבון משתנים איתם. ראו למשל את נושא ההתפרנסות לעת זקנה. עד לא מכבר (ועדיין כך במדינות פחות מפותחות) מעטים היו האנשים שחסכו מספיק כסף לעת זקנתם. לרוב, היו הצעירים עובדים קשה מאוד, בשביל להשיג את בסיס הקיום של החיים (תחילה עובדים כפועלים , כשחוסכים נוטעים כרם, כשמצליחים בונים בית, ואז נושאים אשה וכו'. כמאמרם ז"ל). חיתון הצאצאים גם הוא עלה הון רב, אם כמוהר אם כנדוניה ואחרי שלב זה, כבר היו הכוחות מדולדלים ובקושי אדם נשא את עצמו עוד כמה שנים. צריך לזכור שתוחלת החיים בזמן חז"ל היתה - לאלו ששרדו עד גיל חמש - 48 שנים בערך. רוב מוחלט של קשישי העבר חיו על חשבון משפחתם, בהם השקיעו כל כך הרבה כל השנים. עם חלוף השנים והדורות (והמעבר מהכפר אל העיר) פחתו 'בעלי הכרמים' והתרבו העובדים שאין להם גם קרן קיימת זו. בהתאם, גדלה ורבתה ההישענות על הצאצאים. במדינות מודרניות, בהן יש מערך תמיכה בקשישים מחוסרי יכולות, נאלצה המדינה להוציא הון על מימונם של קשישים-שלא-חסכו-דיים ומתוך הערכת היכולת (ליתר דיוק אי-היכולת) של המדינה לכלכלם נחקקו חוקים המחייבים את האזרחים לחסוך לעת זקנה. כיום יש בישראל שני מנגנונים מקבילים: מנגנון מדינתי (קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי) ומנגנון פרטי המחוייב בחוק. נכון להיום, לכ 58% מהגימלאים, אין קצבה פנסיונית.
אנחנו רואים כאן דוגמה לשימוש מושכל בחיזוי העתיד. בחינת הווה מַדְגֶּמֶת העלתה שהישענות על משאבי המשפחה אינה מספקת ביטחון רפואי ותזונתי. בחינת העתיד בשני המצבים (מצב של חיסכון עצמי ומצב של הישענות על כספי ציבור/המשפחה) והוחלט על בחירה בנקיטת עמדה מחייבת (חוק פנסיה חובה).
זו דוגמה של מחשבה מדינתית ארוכה קדימה. מחשבה דומה-אך-שונה, הביאה להקמת 'עֲרֵבִים'. לפני 'ערבים' היינו מוצפים מידי יום בתמונות משפילות של יתומים ואלמנות המתחננים ללחם. העסקנים בתחום (כלומר אלו מתוכם שכן דאגו ליתומים ולא רק לכיסם הפרטי) הבינו שהמצב מתדרדר ועוד ירע וילך. ראו הרואים (שוב, אנשים פרטיים ולא 'גדוילי הדור הרואים למרחקים'. עאלק) שמקרי המוות העולים בחלוננו והצורך המתמיד לגייס כספים לטובת המשפחות והיתומים, מביאים/יביאו למצב בו הלב נאטם וכבר לא ניתן יהיה לגייס כספים לטובת אסונות המתחדשים בכל יום. עד שקם שמוליק ליאני והקים את מנגנון 'ערבים'. אגב, לאיש היקר הזה יש עוד כמה רעיונות טובים בצנרת ומי שרוצה לשלב חסד ברווחים קטנים, יעשה טובה לעצמו אם יחפש אותו. (בנו כבר מיישם פרוייקט אחד כזה).
עדיין יש חרדים רבים שחוסכים לעצמם הוצאה זו של השתתפות קיבוצית בהבטחת הצאצאים ומטילים את עלות אסונם על הציבור. למזלם, חלק גדול מהציבור כן מוגן בערבים כך שעלוני ומודעות בקשות התמיכה והשנור אינם מציפים אותנו לרמה של אוטם הלב, ועדיין יש התורמים למשפחות אלה. יש להבין שגם אלו, נתמכים בעקיפין בזכות 'ערבים'. משום שאלמלי ש'ערבים' היו נותנים מענה לחלק גדול מהאסונות, אטימות הלב למודעות היתה מביאה למצב של הסתתמות מעיינות השנור (כפי שכביש שש, משחרר את העומסים בכבישים 2 ו 4). הדוגמה האחרונה שונה קצת, משום שהגיונה נשען יותר על הגיון העסקים השיתופיים ולאו דווקא על חשיבה ארוכת טווח אלא שאכמ"ל.
נחזור לנושא קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי. כאמור, הביטוח הלאומי מעסיק אקטוארים שיחשבו עבורו את גובה הקצבה שתתקבל, לעומת גובה דמי הביטוח הלאומי הנגבים. מאחורי חישוב פשוט זה קיימת מערכת שלמה של מדענים מתחומים שונים, שתפקידם לתת תמונת מצב עתידית, בתחומים מגוונים. עד לאחרונה צבר הביטוח הלאומי עודף של כ 250 מיליארד ש"ח, השמורים ומיועדים לתשלומים עתידיים של הקצבאות. בשנה החולפת, בחסות הקורונה וחלוקת כספי החל"ת וכדו' עבר הביטוח הלאומי, לראשונה מאז הקמתו, ממצב של עודף צבירה למצב של איזון בין הכנסות והוצאות. בהתאם, כך פירסם מבקר המדינה, עתידים יתרות הזכות שלו (המופקדות בקופת המדינה) להיגמר מהר מהצפוי ובעוד 15-20 שנה יגיע הביטוח הלאומי למצב של 'פשיטת רגל'. אמנם, המדינה התחייבה שבמצב כזה היא תשלים את החסר, אבל ההתחייבות אינה חוזית אלא חקוקה בחוק, וכידוע לכל, חוק משנים בהינף אצבע, כך שיותר סביר שהמחוקקים יצביעו בעד הקטנת הקצבאות והתאמתם להכנסות, מאשר יצביעו בעד קיצוצים במשרדיהם.
ושוב כלה הגיליון
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.