אנו כבר כמעט אחרי השבעה על הגאון או הרב הצדיק רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, והרבה חשבון נפש עלינו לעשות מכל תקופת היותו מנהיג, ובמיוחד מכל השנים שבהם רצו לביתו להצטלם עמו ללחוץ את ידו וכאלו שהיו נוסעים ממרחקים רק בשביל שיוכלו לומר הייתי אצל ר' חיים, עברנו תקופה מאוד מעניינת כזו שידענו עליה גם בעבר אבל היא לא בלטה כמו בתקופה הזו, והשאלה היא, האם אנו החרדים במיוחד הצעירים ואחרים יכולים לחיות בלי באבא, או שחייבים ליצור באבא על מנת שנוכל להמשיך את החשק הרוח ועוד הרבה דברים אחרים שדבר כזה נותן במיוחד לצעירים
משהו מאוד מעניין למדנו, כי רוב רובם של הרצים אליו לא רצו בשביל לדבר עמו בסוגיה קשה באיזהו מחלקי התורה. רוב רובם והכוונה ל-99 אחוז מאלו שרצו אליו ביקשו ברכות שאלו שאלות מעניינות ופחות מעניינות, ומי שישים לב, הכל הלך עם וידאו וצילומים, בלי זה לא שווה הביקור אצל ר' חיים, רק לומר שהייתי זה לא מספיק, כאשר אתה מציג את התמונה אתה מרגיש טוב זה נותן לך סיפוק וישנם מי שזה מאפשר להם להתגאות, הם זקוקים לכך, ושאלת השאלות היא, האם אכן בחינוך החרדי לא החדרנו מספיק סיפוק בתחומים האלו במסגרת הישיבתית, או שנוצר משהו חדש, הישיבות של היום אינם עוד הישיבות של פעם
בתקופתי בישיבה הליטאית לא איפשרו לך לרוץ לראשי ישיבות וצדיקים. אצל החסידים הרבי שלך היה הצדיק שלך, ולעיתים יכולת לראות גם עוד איזה צדיק רבי אחר, בעולם הליטאי התרכזו בישיבה מסביב לראש ישיבה כל אחד במקומו, כאשר האלילים של אז היו ראשי הישיבות של הבחורים ולא ראית רצים לאחרים עד לתקופת הרב שך המאוחרות יותר שזה כבר בעידן שהישיבות הפכו לסניפי מפלגות, אבל גם אז עדיין לא ראית באבות, הרב שך היה עולם אחר לגמרי ואי אפשר לומר עליו כי הוא היה באבא, הוא קיווה לראות ראשי ישיבה לוחמים נגד אוייביהם החסידים דאז, ויש לו עד היום ממשיכים, אבל רוב רובו של העולם הליטאי השתנה, ומה שראו אצל ר' חיים גילה את הצורך הנפשי של רבים מבני הישיבות שהיו עומדים שעות בתור להיכנס לר' חיים בשביל דקה אחת של להצטלם ללחוץ את ידו ואם היה לך מזל גם דיברת מילה עמו
הציבור הזה במיוחד הצעירים שזקוקים לבאבא אשכנזי חרדי הפכו בין לילה ליתומים של ממש. הם עדיין חיים את הרוח הזו, כל השבוע הסתובבו מסביב לבית, אבל השאלה היא, האם נצליח ליצור באבא חדש, או שיקח הרבה זמן עד שמי יצליח לעשות ממנו מה שעשו מר' חיים. מי שהכיר אותו יודע כי הוא לא חלם להיות באבא, הכרתי אותו עשרות שנים הוא לא היה לפני ארבעים חמישים ושישים שנה את מה שעשו ממנו בעשרים השנים האחרונות, ובמיוחד מאז שהפך לאחד ממנהיגי 'דגל התורה' הליטאית
הפסיכולוגים החרדים חייבים להקדיש זמן למחשבה מה עושים עתה, איך ממלאים את החלל הזה שיחסר. אני לא רואה כרגע 'גדול' שיצליח להיכנס לנעלי הבאבא של ר' חיים, ומה עושים בלי באבא. קם דור שבלי זה יחסר לו רבות ועלול גם לפגוע בעתיד הרוחני שלהם. ישנם צרכים נפשיים שבזמנינו בלי זה קשה לשמור על המשכיות באותה מסגרת. חלק גדול מן הבחורים זקוקים לאליל שיוכלו לרוץ אליו, וזה כולל גם אברכים ועוד כאלו, אלו לא רק יתומים, הם ייאלצו לעבור מעבר קשה או משבר מפני שאין לכך המשך. בניגוד לחסידים ששם יש רבי חדש שממשיך, אצל הליטאים המושג הזה של ר' חיים במיוחד חלק הבאבא שבו לא קיים, אם כי בחלק הנשים נראה כי המצב טוב יותר, הבת שלו כבר הודיעה כי היא תמשיך עם הברכות והסגולות
בשביל להבין את הדברים, אתייחס לצורך הנפשי הזה לא רק אצל הליטאים. נמצא חסידים האומרים 'מיין רבי' הם מתפארים ברבי שלהם מפני שזה נותן להם את החיים וסיפוק. לא הגדלות של הרבי חשובה, אלא היכולת להתגאות בו ולומר 'מיין רבי' זה מה שמחזיק אותם, ועתה בעולם הליטאי שהפכו לחסידים יותר מן החסידים ורודפים אחר הבאבות יותר מהציבור שלהם שזה מקורם, הם אינם יכולים לעשות צעדים אחורה, מישהו ייאלץ לסייע להם
תקופת ר' חיים קנייבסקי הייתה טובה לצורך הזה, היא סייעה הרבה גם בבחירות, היו מכריזים איומים וקללות בשמו כמו שעשו בבחירות לעיריות, ועתה על 'דגל התורה' לחפש מי מראשי הישיבות או המשגיחים שיהפוך לבאבא ויקבל קהל ויצטלם עימם. יהיה עליו להמציא משהו חדש. לדוגמא, ר' חיים המציא את ה'בו"ה בו"ה' הקיצור של 'ברכה והצלחה' וככה יקנה את הצעירים שיהיה להם לאן לפנות למלאות את סיפוקם והצורך הנפשי שלהם
בימינו זה לא פחות חשוב מלעודד להתמיד ולשבת וללמוד 16 שעות ביממה לפחות. הריצה לבאבא להתברך אצלו או לפחות לראותו ולהצטלם עמו יציל הרבה נשמות
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.