בענין האם צריך גט בנישואין אזרחיים
וכן מסקנת מהר"ש ויטאל בשו"ת באר מים חיים (סי' סז) דבנישואי ערכאות,
מותרת לכו"ע בלא גט, והעיד שכך עשו מעשה בהסכמת כל רבני מצרים. ע"כ וכיו"ב
כתב גם בשו"ת בית זבול ח"א (סי' כז), להתיר נישואין אזרחיים בלי גט,
ונסתייע לדבריו מדברי התשב"ץ (ח"ג סי' מז) שכ', שכל זמן שלא ראינוהו מחזר
אחר קידושין כדת משה וישראל, אין אנו מחזיקים אותו בחזקה זו שאין אדם עושה
בעילתו בעילת זנות, ולא מהני מה שדרים יחד כבעל ואשה וכו'. ע"ש. וסיים
דבזה"ז דנפישא פריצותא וקלות, וכל ההולכים להנשא בנישואין אזרחיים הם
פורשים מכלל הציבור, יש לדון הרבה אם הם בכלל החזקה דאין אדם עושה בעילתו
בעילת זנות עי"ש.
וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק (אה"ע סי'
כא) שיש מהפרוצים שנושאים אשה בלי קידושין וכו', דאין בזה חשש קידושין
כלל וא"צ גט. ונסתייע מדברי הרמ"א הנ"ל בשם הריב"ש ועוד. אלא דסיים דכ"ז
להלכה, אבל למעשה אם יבוא כדבר זה לפני עדיין הדבר צ"ע וחקירה בכל חלקי
הענינים. עי"ש.
וכן העלה גם בשו"ת חלקת יעקב (ח"א
סי' א Y לפנינו אה"ע סי' סט) וז"ל: וא"כ מכל הנ"ל נראה לי ברור דאין לחוש
כלל לקידושין בנישואין אזרחיים. אכן זה ודאי שאין ליתן היתר דרך כלל רק כל
פרט לעצמו צריך לבוא לפני בעל הוראה, דלאו כל אנפא שוין. וכ"פ גם בשו"ת
ישכיל עבדי (ח"ד אה"ע סי' ב דף נב ע"ג, וח"ו אה"ע סי' קא), עי"ש. וכ"פ גם
הגרצ"פ פראנק (אה"ע סי' עד – עו) וז"ל: ע"ד נישואין אזרחיים, דבריו צודקים
דלהלכה אין לחוש לנישואין הללו.
וכן בספר דרכי
נועם (סי' מו) כתב דבנישואין אזרחיים שדרו ביחד אין צריכה גט. ויש להוסיף
עוד דבדור פרוץ זה, בנישואין אזרחיים אין כלל אומדנא ברורה שנתכוונו לשם
קידושין, וממילא דלא שייך לומר הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. וגם יש לדון
דאין כאן עדות להקידושין, ואפילו אם כלפי שמיא גליא דנתכוונו לשם קידושין,
אבל אין כאן עדות ובלי עדות לא חלו הקידושין ולכן אין לעגנה. עכ"ל. – ועי'
עוד שם (שם סי' עד) בתשו' למרנן הגר"י עדס, הגרי"ש אלישיב, הגר"ב ז'ולטי
שכתבו דהנכון להתירה בלא גט, דאם מחמרינן, הא ממ"נ אם יש חשש קידושין, אינה
ניתרת לכהן אחרי הגט, ובאם אין כאן חשש קידושין, למה נכניסנה באיסור חדש
דרבנן – שסתם הרמ"א (בסי' ו' ס"א) דאעפ"י שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין
ואין נותנין גט אלא מכח חומרא בעלמא, אפ"ה פסולה לכהונה. וכאן שפסול כהונה
יהרוס את מצבה [אין להחמיר], יש להתירה בלי גט. ע"כ.
וע"ע
בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' פא) שחזר וכתב לחזק דבריו (בח"ב סי' יט) דאין
ממש בנישואין אלו כלל, ושכל המחמיר להצריכה גט, מקיל בסופו לזעזע עד היסוד
את חומת מבצר הקדושה והטהרה בישראל וגורם לטשטוש ועירוב תחומין בין הקדש
לחול. עי"ש. ויעוי"ש דלא שייך בכלל כמעט לומר בזמנינו הך חזקה דאין אדם
עושה בעילתו בעילת זנות דרובא דעלמא אינם יודעים מזה בכלל דאפשר לקדש
בביאה, וגם לא נהוג זה בזמנינו כלל וכלל, ומה דמות נערוך איפוא על כגון
פוקרים ומזלזלים בדברי תורה ובדברי סופרים, ובהפקירא ניחא להו, וברור ופשוט
דלא שייך גבי כגון פרוצים כאלה הך חזקה של אאעבב"ז.
הרי
דהבאנו כמה פוסקים דלא הצריכו גט כלל, ולא חששו כלל דדלמא בעל לשם קידושין
ולא לשם זנות. והנימוקים לכך: דהרמב"ם וסיע' ס"ל דאין אומרים חזקה זו
דאאבב"ז אלא בכשרים ולא ראינו בהם צד פריצות, וכל מי שפרץ גדר ודבר ה' בזה
ללכת בחוקות גויים, באופן זה לא חייש לבעילת זנות. ב) או משום דאפילו הבועל
לשם קידושין צריך עדים, וצריך שהבעל והאשה ידעו שיש עדים, וא"כ אפילו
כיוון לשם קידושין לא הוי קידושין.
חיים שאולזון מגיב:
הדברים לא פשוטים כלל בזמנינו, מפני שהנישואין בעיריה כאשר שני עדים שלעיתים כשרים מאשרים הנישואין, ובדרך כלל שם נותנים לכלה מתנות יוקרה והחתן הוא זה שנותן לא הוריו כפי שנהוג עד לנישואין, שיש בזה חשש קידושין, והכל בפני עדים, וברוב המקרים הקלארק הוא גם יהודי ולעיתים אף שומר מצוות, יש היום הרבה מרכיבים המשנים את כל הענין והמצב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.