"היום בתניא" יום ג' ט שבט
תניא לקוטי אמרים
המשך פרק יח עמ' כד
שנה מעוברת
⛳
האור האלוקי האין סופי, המתלבש בכח החכמה שבנפש האלוקית:
כח החכמה שבנשמה, הוא למעלה מכח הבינה וההבנה.
ולכן, החכמה היא הכלי המתאים שבה מתלבש ה"אור אין סוף" שהמשיכו האבות לנשמות - שהוא גילוי על-שכלי, שממנו נמשכת האהבה המסותרת (שדובר עליה לעיל).
וכן ממנו נמשכים, כח האמונה ומסירות הנפש של היהודי (שעליהם מדובר בתניא שלפנינו) - שהתגלותם אינה קשורה במצב הכחות השכליים של היהודי.
...
כח האמונה שביהודי:
היות שהאמונה כאמור, היא "למעלה מן הדעת וההשגה". נמצאת היא בכל אדם מישראל. גם בנשים (שדעתן קלה) וגם בעמי הארץ (שבקיאים בטיב משא ומתן, וחסרה להם את ההשכלה התורנית).
...
כח מסירות הנפש:
בתולדות ימי ישראל, פעמים רבות ראינו, שגם אנשים שהיו מסוגלים לעבור על כל העבירות שבתורה (כ"קל שבקלים ופושעי ישראל"). הנה, כשאמרו להם להמיר את דתם, הם מסרו את נפשם על קידוש ה', וקיימו את צו התורה "יהרג ואל יעבור".
שכן כאמור, כח מסירות הנפש הוא כח נפשי שלמעלה מהשכל (הנמשך מבחינת אור אין סוף, שאין מחשבת האדם תופסת את גדולתו). והתגלותו ביהודי, אינה קשורה במצב כחותיו השכליים.
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם", שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.
=============
היום בתניא
יום ג' ט שבט
הוספה - לעיון ולהעמקה
⛳
מסירות הנפש והכחות הפנימיים:
במציאות החיים נתקלים פעמים גם בתופעה מענינת: אנשים שונים, שבעת היותם במדינות שבהם היו גזרות על קיום התורה והמצוות היתה להם מסירות נפש למופת בפועל ממש, במשך כמה וכמה שנים. אולם, כשהיגרו אחר כך למדינות שבהם יכלו לחיות כיהודי באופן חופשי. הנה פתאום, התנהגותם, אינה הולמת את אותה מסירות הנפש שהם ניחונו בה בעבר - מה איפוא קרה להם?
מבאר הרבי נשיאנו במאמרו המפורסם "ואתה תצוה": שדבר זה נובע מהעובדה, שמלכתחילה, מסירות הנפש שהיתה להם, נמשכה ממקור נפשי כזה, שלמרות היותו מאד גבוה, השפעתו על הכחות הגלויים שלו אינה בהכרח בתכלית השלמות. ויתכן מאד, ש"עצם הנשמה" שהאירה בהם ופעלה עליהם שיהיו ב"מסירות נפש", לא פעלה שום שינוי מהותי בכחותיו הפנימיים (בשכלו ובמידותיו) - כך שאפשרי, שבצאתו מהמצר אל המרחב, כשהוא חוזר לעבוד את ה' עם כחותיו הגלויים, הם מתפקדים כפי שהיו בתחילה.
...
סיפור - כשהסכנה חלפה:
הרבי הריי"צ סיפר:
פעם בעת שהשתוללה שרפה באחת העיירות. הצליח אחד האנשים בעת מנוסתו, למצוא לו מחסה במקום שהמעבר אליו היה מאד צר. וכעבור שעה קלה, לאחר שהאש כבתה, רצה האיש לצאת ממקום מחבואו ולא עלה הדבר בידו, כי הפתח היה צר למידות גופו.
ויהי הדבר לפלא: אם הפתח צר, איך הוא הצליח להיכנס. ואם הצליח להיכנס, מדוע אין הוא יכול כעת לצאת?!
והסביר הרבי הריי"צ: בעת שהשתוללה השרפה והאדם חש סכנה לחייו. נגע לו הדבר ב"עצם נפשו" וזה נתן לו את הכח להתכווץ ולעבור במקום הצר. אולם לאחר שכבתה השרפה וחלפה הסכנה הוא חזר למצבו ולגדלו הטבעי - וזה אשר מנע ממנו לצאת ממקום מחבואו.
וכך גם לעניינו: יש אנשים, שבהיותם בארצות שבהם היו גזרות על התורה והמצוות, הנה בעת שהם חשו את הסכנה לחייהם כיהודים, התעוררה בהם "עצם הנשמה" וכח מסירות הנפש. אולם אחר כך, בהגיעם לארצות החופשיות, הם חזרו לתפקד עם כחותיהם הגלויים.
הרב יקותיאל גרין
("ואתה תצוה" המבואר 236-237)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.