"היום בתניא" יום ג' ב שבט
תניא לקוטי אמרים
סוף פרק טו עמ' כא
שנה מעוברת
⛳
השונה פרקו מאה פעמים, או מאה ואחת:
בזמן חכמי הגמרא (כשנלמדה עדין בעל פה, טרם שנכתבה), נהגו התלמידים לחזור על כל פרק (הלכה) 100 פעמים.
והגמרא אומרת, שמי שהתאמץ ולמד יותר מהרגילות, 101 פעמים, הוא "עובד אלקים". ומי שלומד רק 100 פעמים כרגילותו, לימוד שעבורו הוא ללא כל מאמץ, הוא בגדר של "לא עבדו" - שכן, את 100 הפעמים שהוא רגיל בהם הוא לומד בחשק ובקלות.
אבל ללמוד פעם נוספת, קצת יותר מרגילותו וטבעו, זה כבר מאד קשה. ולהצליח במשימה זו, להתנהג מעל ומעבר לרגילות. אפשרי, רק בלימוד הנובע מתוך אהבה ויראה שכליים, או לכל הפחות מהתעוררות אהבת ה' הטבעית שבנשמת היהודי.
...
שתי מדרגות בעובד אלקים:
א. שעבודתו תמה (ומושלמת) - שהוא לומד יותר מרגילותו, מתוך אהבה ויראה שכליים, שהם פרי התבוננותו.
ב. שעבודתו אינה תמה - שההתגברות שלו על כל הקשיים שיש לו בעבודת ה', כולל הלימוד בפעם ה101, נובעת רק מהתעוררות אהבת ה' הטבעית שבקרבו.
...
שכר העבודה:
השכר הניתן לאדם בעבודת ה', הוא לא רק על עצם קיום המצוות. אלא בעיקר על ההשקעה והמאמץ הנפשי המשולב בקיומם. ואין להשוות את השכר הניתן למי שמקים את כל התורה ללא קשיים. לשכר הניתן למי שנלחם עם יצרו ועם טבעו ורגילותו.
...
סיפור:
למרות שבאופן כללי, יש להעריך את כל מי שאינו נכשל בעבירה. בכל זאת, חביבות מיוחדת מגלה החסידות כלפי מי שהוא "עובד אלקים" דוקא.
מספרים, כי פעם נכנסו אל הרבי ה"צמח צדק" חסיד עם נכדו.
בקש החסיד מהרבי, שיברך את נכדו בזכרון טוב - שיזכור את הכל, את מה שהוא רואה ואת מה שהוא שומע אצל הרבי והחסידים, וממילא הוא יהיה ירא שמים.
השיב לו ה"צמח צדק": זה יותר מיובל שנים, שהסבא (אדמו"ר הזקן), וחמי (אדמו"ר האמצעי) ואני, מתיגעים, שיראת השמים של החסידים תהיה, יראת שמים כזו הבאה מתוך "עבודה", ולא זו הבאה ממילא ומעצמה!
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה, לחבריך ולמכריך.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם", שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.
*ולעילוי נשמת מרת עליזה בת שוליקה ורבי יוסף - כהקדשת בנותיה.
-----------------------
"היום בתניא" - הוספה
באוירת מלחמה - הסטוריה
⛳
מורנו הבעש"ט, מיסד החסידות הכללית, נולד בעירה הקטנה טלוסט השוכנת בין טורקיה לוואלאחיא.
טלוסט עיר ספר היתה. וכמקובל בעירות ספר, גם לעיר זו מגדל וחומה סביב לה. כך היה בתחילה. אולם אחר כך נחרבה החומה ונשארו רק יסודותיה הטמונים באדמה בתוך שוחות הבטחון (הנקראים ברוסית "אקופי").
הורי הבעש"ט עניים גדולים היו. בית דירה לא היה להם. ובשוחות הבטחון של העירה היו דרים. שם גם נולד להם בנם ר' ישראל בעל שם טוב.
עירת ספר זו ותנאי החיים שלו בה, הטביעו כנראה את רישומם על הבעש"ט. ולפעמים אף חתם באגרותיו "ישראל מאקופ" (ולא "ישראל מטלוסט").
...
יש לצין, כי אוירת הספר והמלחמה התמידית שבה שרויים השוכנים בשוחות הבטחון, מוצאים את ביטוים גם בדרכו הרוחנית של ה"בעל שם טוב" המתבארת כאן בספר התניא.
בפרק הקודם (יד) למדנו, שעבודת ה"בינוני" היא בדרך מלחמה. ובפרק שלפנינו (טו), הכרנו את שתי מדרגות ה"בינוני" "עבדו" "ולא עבדו", ואת דרכו ושיטתו של הבעש"ט שצריך להיות "עבדו".
(באור התניא "משכיל לאיתן" טו-495)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.