עוד סוג של חסד

 

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

ערש"ק פר' בראשית תשפ"ב.

 לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'

 ב"ה מתחילין מבראשית

כידוע, בחו"ל חוגגים יו"ט שני ולא נותר לי זמן רב לעסוק בגליון ובמאמר וכמעט חשבתי לוותר השבוע על גליון, אך נאמר: 'מוצא שפתיך תשמור ועשית', ובגליון הקודם כתבתי כי הגליון הבא יהיה לשבת בראשית, השתדלתי לקיים, אך לא נותר לי זמן גם להשקיע בהקדמה.

פטור בלא כלום אי אפשר, אביא לכאן מה שכתב לי אחד מקוראי הגליון בעקבות המאמר על ניחום אבלים שסיפרתי לפני מספר שבועות, וזה אקטואלי לימים אלו, כי בשבוע שאחר החג מצטברים כמה וכמה משפחות שמתיישבים בבת אחת שבעה, עקב המועדים שבהם אין מתחילים את האבלות.

הקורא מספר לי כי כל פעם שעליו ללכת לנחם, הוא רוצה ורוצה כל יום ורק כאשר הוא נזכר כי הלילה זה התאריך האחרון לפני שהם קמים הוא קם והולך, הבעיה שהוא לא היחיד שנוהג כך, ולכן, תמיד בלילה האחרון יש עומס רב, ובפרט במשפחות שיש יותר ממתאבל אחד.

לא מזמן יצאתי מהבית לבר מצוה ובידי ספר מתנה לחתן, ובדרך נזכרתי כי הלילה פג תוקף ניחום האבלים בבית ידידי היושב שבעה, התלבטתי לאן ללכת קודם ונזכרתי בפסוק 'טוב לכת אל בית אבל מבית משתה' והחלטתי להקדים אצל האבל, עליתי לביתו והחדר היה עמוס ולא היה מקום להכניס סיכה, ובמרכז החדר ישב אחיך ר' דוד קלצקין שליט"א (מההשגחה פרטית) וכעבור דקות ספורות קם אחיך ואמר בקול רם: 'המקום ינחם אתכם' ומיד כולם קפצו על המציאה וקמו אף הם ואמרו את הפסוק ופינו מקום לקהל הבא שצבא על הדלת.

משם ירדתי להמשיך לבר מצוה, ויהי אך הגעתי לקצה הרחוב, נזכרתי כי השארתי בבית האבל את הספר העטוף יפה ומיועד לחתן, עם ההקדשה המושקעת.

עשיתי 'אחורה פנה' וחזרתי לבית האבלים, וכאשר נכנסתי לבית ההומה מנחמים, אני שוב רואה את אחיך ר' דוד קם ממרכז החדר ואומר בקול רם: המקום ינחם אתכם וכו' ושוב קמים כל הקהל ומפנים מקום לנאגלה הבאה.

מה מתברר? ר' דוד הגיע לנחם בתחילת הערב והאבל סיפר לו כי יש לחץ נורא ולאף אחד אין את האומץ לקום ולנחם וכך החדר מתפוצץ ואין מקום לכולם. אמר לו ר' דוד אני אפתור לך את הבעיה.

וכך עמד  ר' דוד במרפסת עם ספר ביד וכל כמה דקות הציץ פנימה וכשראה שאין מקום נכנס והתיישב לרגע וחוזר חלילה.

הנה לכם עוד סוג של חסד.

אסיים בדבר טוב מעין זה:

סיפר לי ר' יעקב מושקוביץ כי בליל שבת אחד גשום וקר, עבר ברח' הטורים בירושלים והוא רואה את אחי ר' שמואל שליט"א עומד ליד איזשהו חדר מדרגות ואומר לו: ר' יעקב, פלוני אלמוני עושה כאן שלום זכר, הרבה כיבוד על השולחן אבל עקב הגשם והקור אין מבקרים.

ר' יעקב עלה, ובעל השמחה שבקושי מכיר אותו שואל אותו מאיפה ידעת על השלום זכר? הלא אינך מתפלל בביהכנ"ס שבו הכריזו על השלום זכר? סיפר לו ר' יעקב כי ר' שמואל כיוון אותו לשם. צחק בעל השמחה וסיפר לר' יעקב כי כבר מעל שעה, שכל כמה דקות עולה עוד מישהו ועוד מישהו ולא קלטתי מהיכן כל אלו יודעים על השמחה במעוני? אלא מאי? ר' שמואל ישב בביתו וחשב על בעל השמחה שמצפה לאורחים המתכרבלים כבר בשמיכותיהם ועשה מעשה ובא וכאשר ראה את המצב קיים בעצמו 'במקום שאין איש' וטפח ע"מ להטפיח.

יש קונה עולמו בשעה אחת.

בברכת שבת שלום ומבורך וחורף בריא

ישראל אהרן קלצקין