כאשר עוסקים בענין הזה של קופות הצדקה אי אפשר שלא להזכר בשאלה ששאלו את הרב אלישיב ומה ענה להם. עצם השאלה מזעזע, בני תורה שישאלו שאלה כזו, אבל מציאות היא כי שאלו ולולא הרב אלישיב התנגד בתוקף זה היה הופך לנורמה
נכנסו קבוצת בני תורה שעסקו בגיוסי כספים לכל מיני עניינים ואמרו לו שקשה מאוד לעשות כסף שיספיק לכל הצרכים וחשבו כי אולי מותר יהיה לשקר לאנשים לומר להם כי היו מי שתרמו ונושעו, להמציא כל מיני סיפורים שזה יגרום שיתנו להם כסף האם מותר לעשות זאת, מפני שמדובר בחיזוק העניינים החשובים. הרב אלישיב שמע וצעק כי זה אסור בתכלית האיסור, הם ניסו לשכנע אותו כי הכסף ילך למטרות חשובות וטובות והוא לא רצה לקבל את הנימוקים שלהם הוא אמר כי זה אסור בתכלית האיסור
אסור לשכוח, מדובר ב'בני תורה' מי שהם מן העידית של הליטאים שניסו לגייס כספים וחיפשו כל מיני היתרים איך לשקר וככה להוציא כסף מן הציבור. השאלה היא איך הם בעצמם לא הבינו כי מדובר בהונאה וכי עוברים על דאורייתא, ועוד יותר איך הם העלו על הדעת שהרב אלישיב יתיר דבר כזה? אז האמת היא מי שהיו שם מספרים כי הם ניסו בכל מיני נימוקים להסביר שמותר יהיה להונות, ורב אלישיב צעק שוב ושוב כי זה אסור והוא לא יתן יד לדבר כזה
אני מביא את הסיפור הזה בשביל להבין לאן מרחיקים בשביל להונות וחושבים כי עושים מצוה. כאן הבעיה הגדולה. כאשר אתה אומר כי מדובר במעשה אסור יגידו כי זה בודאי אסור, אז מה עושים? הופכים את העבירה למצוה ואף מנסים לנמק כי מדובר בחיזוק עניינים חשובים וככה להתיר הונאה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.