נתניהו והעיתו

 מאת פישל קדוש

1. מי שמצפה ששקד תפיל את הממשלה "סתם כך", בלי תשלום, הוזה. גם אם תתבקש הפטריוטית הנודעת לשמצה להעביר את מערב ירושלים לאיראן, היא לא תפרק את הממשלה.

לעומת זאת אם תתקבל בליכוד עם אופציה להתמודד על הראשות, "אחרי עידן נתניהו", היא תעבור לתמוך בכיבוש ירדן. כי הכל כמובן אידיאולוגיה צרופה וחסרת פניות.

2. שקד כבר העבירה באלף ואחת דרכים -אחת מהן דרך ברדוגו- את המסר לביבי, עם הבטחה להביא עימה את כל ימינה (הודעתה נגד חוק ביבי היא סוג של "דמי רצינות"), אבל ביבי סבור -בטעות- כי הוא יכול לפרק את הממשלה המטורפת הזו בלי לשלם את המחיר הבלתי נסבל של כניסת שקד-בנט לליכוד.

כאמור לא ילך, לא משנה המחיר.

3. ביבי לא ממש ממהר ומעוניין שהתקציב יעבור, כי הוא מכיל כמה וכמה רפורמות שהוא חותר אליהם זמן רב, למשל פתיחת החקלאות לתחרות, וגם חוק הגיוס, אך האילוצים עצרו אותו. 

מכאן מגיע העיתוי "משבועיים".

4. ביבי לא ממש משתגע להתעסק עם ביידן, וסבור שיהיה נוח יותר לריב איתו, עם התקרבות בחירות האמצע בארה"ב, בהם רבים סיכויי הדמוקרטים להפסיד.

5. מה שכן מטריד את ביבי, שההרכב העכשווי:  ביידן-לפיד (בנט לא רלוונטי) יבצע צעדים מסוכנים עם איראן. מעבר לזה ממש לא בוער לו.

6. מסרים ברוח זו עברו לגורמים בארץ ובחו"ל.

7. היעד הפוליטי האמיתי: ממשלה חדשה עד חיסול הסטוקים של החד פעמי...