מאת: חרדי בעולמו
הדבר העיקרי, מאיסוף כל דעותיהם והנהגותיהם שכפטיש יפוצץ סלע, כן רבו דעותיהם והנהגותיהם עד שא"א להלום אותם בדעה אחת.
גם בדרכי הלימוד נחלקו, יש מי ש'שחה' בדברי האחרונים ויש מי שהסתפק בראשונים. יש מי שבירך בקול גדול והאחר בירך כה בלחש, עד שגם היושב לידו הסתפק אם לענות אמן. יש מי שענה בחטף ויש מי שהיה מרבה במחשבות (הרב וולבה יכול היה לחשוב 'חצי שעה' על שאלה שחשבת שתיענה ברגע). יש מי שענה 'איני מתמצא בתחום הזה' ואחרים ענו על כל שנשאלו, גם כשלא ברור היה על סמך מה בדיוק.
ממו"ר למדתי שהאומנות היא לדעת את
מי לשאול מה. לא אחת נשלחתי מהאחד למשנהו ופעמים שעברתי שלשה 'גדוילים' עד
שקיבלתי מענה. אחד מיוחד ענה לי פעם (אחרי מחשבה מעמיקה) 'לשאלה זו אין פיתרון
בשכל האנושי' (ונתן לי הוראות מדויקות איך מתנהגים במקרה שאין פתרון כזה).
האחד היה מקפיד על זמני השינה שלו, כאילו זה 'שיעור כללי' והאחר למד עד לאפיסת כוחותיו הפיזיים ממש. פשוט נרדם כשראשו נשמט וברגע שהתעורר, שב לעסוק בסוגיה, כאילו לא נרדם לי מול העיניים.
אם ארצה לסכם בקצרה את מה שלמדתי, הריהו מונח לפניכם בציור שלמעלה. לכל אחד יש את זווית הראיה שלו וכל אחד בטוח שמה שהוא רואה, זה מה שזה.
על 'גדולים' שלא הכרתי אישית, יכולתי ללמוד מספריהם (ולא תמיד ראיתי שם גדלות כלשהי). מי שאין לי דעה לגביהם הם אלו שלא כתבו , הם ותלמידיהם, ספרים. אמנם בצעירותי קרוב מאוד הייתי לעולמה של חסידות, עד שכמעט-רגע הצטרפתי לאחת מהן, אבל לא מכיר את הגדוילים החסידיים. מגדולי החסידות הראשונים קראתי והתפעמתי (בעיקר בנגלה, כמובן) אבל מאדמור"י דורנו, כמעט ולא שמעתי משהו שראוי לחזור עליו. כמדומני שאם נְכַנֵּס את כל דברי רוב אדמורי דורנו לספר אחד, יתקבל ספר זהה בתוכנו לספר המפורסם 'ההיסטוריה של העם הפלשתינאי'. אם לא תסתכל על העטיפה, לא תדע באיזה ספר אתה קורא.
את גדולי התורה הליטאיים הכרתי יותר טוב. עם חלקם היה לי קשר אישי הדוק ועם חלקם פחות. במשך השנים למדתי שמכל אחד אפשר ללמוד משהו, אבל קשה מאוד למצוא מישהו שאפשר לאכול תוכו וקליפתו. מהרב שך לקחתי לחיי שתי אמירות-יסוד (בשבילי). הוא תמיד אמר לי (וגם כתב) ש'העיקר לא לבזבז על הזמן' והשניה שחזר ואמר לי 'מאך זאך אטאמעוואטע' (תעשה את עצמך טמבל). בראותו שגזירה קשה היא לי (בהבחינו, מן הסתם, בגאוותי הסרוחה) חזר ואמר לי זאת ואף הוסיף, להפתעתי 'גם אני עושה זאת' ובראותו צל של חוסר אמון הוסיף שוב 'כן, עד היום אני משתמש בזה'. לפעמים, כשר' חיים קנייבסקי היה אומר דברים מוזרים, תהיתי אם אינו נוקט השתטות-בדווקא.
בהזכירי את הרב שך זצ"ל, חשוב לי להדגיש, בשביל אלו שאינם יודעים. הציבור הליטאי נראה 'מבחוץ' כמקשה אחת ונדמה לאינו ידוע שכולם עמדו תמיד מאחורי הרב שך. רק בשביל האיזון אספר כאן שבעת שיצא הפסק שמותר לשלם את דמי המנוי על 'יתד נאמן' מכספי מעשר (אחרי שכל צורבא גדל על כך ש'המודיע' זה עיתון שנועד למנוע מבעלי בתים לקרוא 'מעריב' ואין לבזבז עליו שניה), שאל אברך מתפרח, שלא מצא זמן לקרוא יתד, כמובן, את ר' יענקב פרידמן (גדול אמיתי. הוכחתי כאן) אם אפשר להכניס את היתד לבית הכבוד. ר' יענקב ענה לו על אתר 'עד שאתה מסתפק אם מותר להכניסו לבית הכבוד, אני מסתפק אם מותר להוציאו משם'.
עוד משהו שנדמה לי שלא הושם אל לב. מקובל לצייר את הליטאי כבעל מראה 'מודרני', חליפה קצרה, עניבה וכדו'. צריך לדעת שהציבור הליטאי נחלק בזמנו ל'סלבודקא' ('גדלות האדם, אכן מראה אירופי מודרני, כובע 'קנייטש') ו'נובהרדוק' (מראה עמום. לבוש דומה ללבוש החסידי, כובע עגול). איני יודע איך הוקבע הדבר והיום אכן הרוב נוטה לצד המודרני, אבל בשמנה וסלתא של היהדות החרדית הליטאית, יש מקום ומשקל יתר דווקא לנובהרדוק (כולל החזו"א עצמו, הסטייפלר וכדו' רבים).
עוד משהו (מפתיע, לטעמי) למדתי מרבותי וחושבני שיש עניין להביאו הלום. את הגאון ר' הלל זקס זצ"ל (ראה כאן) הכרתי, דרך אחד מבניו, בשלב מתקדם של החיים. כמו שרק הקב"ה מגלגל הדברים, מצאתי עצמי נצרך לו באיזה דבר ולא היססתי לפנות אליו. תשובתו הדהימה אותי. כה ענה: 'לפי מה שלמדתי מרבותי, אני צריך להתרחק מזה למרחק רב, אבל ליבי אומר לי שאני צריך לעבור על דבריהם. אני רק מבקש ממך שתזכור שאני עושה את זה כי אני סומך עליך'. שאלתי 'מה אני אמור לעשות עם הידיעה הזו?' והוא ענה לי 'רק שתזכור שאמרתי לך שאני עושה כנגד מה שרבותי לימדוני'. עד היום איני יודע אם חשש שהמהלך יכשל ורצה שאלמד שצריך לשמוע בקול 'רבותי' גם אני חושב אחרת, או שאדרבה רצה ללמדני שלא תמיד צריך להישמע ל'רבותי'.
כלה הגיליון ולא כלו הדברים.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.