שלום וברכה מורי ורבותי!
ואנחנו נמצאים בשעות היפהפיות שלנו,
בהן אנחנו מחנכים את עצמנו כהורים, ובזכות כך זוכים לילדים מדהימים ונפלאים.
אתם מכירים את ההורים הללו שאוהבים "מאוד מאוד" לחוש כבלשים?
ההורים האלה שיודעים לעטות על עצמם סמלים של "החוקר הפרטי שהצליח ועלה על הילד הקטנצ'יק, החצוף והמנוול הזה"?
אתם מכירים את ההורים שיודעים לחכות לילדים שלהם בדיוק בצמתים הכי חשוכים,
ולומר לו:
"אהה! תפסתי אותך!"?
אז תתפלאו!
הקדוש ברוך הוא, שהוא כל יכול, והוא יודע, ואין משהו שנסתר מחמתו,
החליט "להיתמם" גם בפני אדם הראשון וגם בפני קין, בנו הרוצח, בפרשתנו.
הקדוש ברוך הוא לא הגיע ואמר:
"מה קורה כאן?!
תתבייש לך!",
הוא שאל:
"אַיֶּכָּה?" (בראשית ג, ט).
הוא ניסה להביא ל'בן אדם' לפתוח את פיו לבד,
גם ל'בן אדם' וגם ל'אדם'.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
"מה קרה שם בדיוק?
תספרו לי!".
הם לא עמדו במבחן,
אבל לפחות קבלו הזדמנות.
כי כאשר הענקת לבנך הזדמנות,
הרווחת שני דברים.
דבר ראשון,
שיש לו את האפשרות לומר לך לבד מה קרה,
ולהחליט מיוזמתו שהוא חוזר בו,
ולא בלית ברירה.
כי מי שחוזר בו בלית ברירה,
זה לא באמת מוכיח על שינוי דרך.
הדבר השני שהרווחת:
הוא יודע שאתה לא שונא אותו,
הוא יודע שאתה לא מחפש אותו ולא מנסה להפליל אותו.
מאידך,
אם הרווחת את שני הדברים הללו,
והילד באמת כופר ולא מגלה לך מה קרה,
ואז אתה באמת כן אומר לו את מה שאתה רוצה לומר,
הילד יודע:
"אני מבין שאבא עלה עלי,
אבל אני יודע שאבא לא חיפש אותי.
אני יודע שאבא לא שמח במפלה שלי,
אני יודע שאבא לא מאושר לתפוס אותי.
איך אני יודע?
כי זה לא מה שדגדג לו, והוא קפץ ואמר לי:
"תפסתי אותך!",
הוא נתן לי את האפשרות לעשות זאת לבד,
אם אבא נתן לי את האפשרות לחזור בי לבד,
זה אומר שהוא לא באמת מחפש להוכיח לי עד כמה הוא יודע להיות חוקר ובלש פרטי.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.