אחד הדברים שהרבה שנים מעיק לי אלו מכירת העליות בימים הנוראים, נוצר מצב כזה שאם יש לך כסף תזכה בעליה או בכל כיבוד אחר, ואם אין לך כסף אין לך סיכוי להתקרב לכל אלו, אתה נשאר בצד איש לא מסתכל עליך אתה לא שווה כלום. הנושא הזה שונה בכמה קהילות, ישנן וועדות היכן שמראש קובעים מי יקבלו עליות, גם שם לא תמיד זה הוגן וצודק, מפני שנותנים קודם למנהלי בתי הכנסת וממילא לא נשאר לאחרים הרבה. משתדלים לפצות על ידי פתיחת הארון שרק מספיק למספר קטן יחסית של מתפללים, בבית כנסת גדול רוב הציבור נותר ללא כיבוד, האם מפני שאינם בעלי יכולת כלכלית לא מגיע להם כלום?
ישנן בתי כנסת במיוחד היכן שיש שם אדמו"ר, שעשירים קונים לאדמו"ר את העלייה, שגם זה בעיניי חמור מאוד. עדיף היה שמכריזים כי עליה זו שמורה לאדמו"ר ואף אחד לא יבא בטענות על שלא מכרו אותה, אבל להציב אותה למכירה על מנת להתחרות מי ייתן יותר, זו לא צדקה וגם לא חיזוק בית המדרש, מפני מי שרוצה באמת לתת ייתן ישירות, וגם אם ירצה קצת כבוד על הסכום הגדול לא חסרות דרכים איך לפרסם כי תרם סכום גדול
הנימוק של רבים מדוע מוכרים, מפני שאין מספיק לכולם וזו יוצרת בעיה, למי שיתנו האחרים לא ישמחו, היה זה מי שאמר כי חבל שלא החליפו את העליות עם ה'על חטא', ככה היו הרבה כיבודים, בראש השנה יש בקושי שלשה עליות ל'ישראל'ס ואיך מסתדרים עם זה. גם בבתי כנסת שמתפללים שם רק כמה עשרות אין מספיק לכולם, גם אם מחלקים את כל שלשת הימים של ראש השנה ויום הכיפורים
היו מי שהציעו שיערכו גורל בין כל המתפללים, ובכל שנה יעלו אחרים בגורל, לקבוע מחיר קבוע לכל עליה וכל מי שזוכה זה מה שהוא נותן, אבל מנהלי בתי הכנסת לא רוצים זאת, הם מעדיפים את התחרות שיקנו באלפי שקלים או דולרים, במיוחד העליות המיוחדות כמו 'מפטיר יונה' ועוד כיבודים כמו פתיחת הארון בנעילה אנשים מרשים לעצמם לשלם הון עליהם
איני נגד זה שבתי הכנסת יכולים לפחות פעם בשנה למלאות את הקופה של בית הכנסת, אני זועק כאן את זעקת העניים את זעקת אלו שבקושי מתפרנסים ועבורם לקנות 'מפטיר יונה' זה חלום בלבד אין להם את היכולת להוציא מכיסם כמה אלפי דולרים, במיוחד כאשר ב"ה היהדות בכלל ברוכה בהרבה עשירים שקונים והאחרים נותרים בלי כל יכולת לעלות לתורה
האמת היא כי זה לא רק בימים הנוראים. ישנם בתי כנסת במיוחד אצל אדמורי"ם שאת העליות נותנים רק לעשירים שתורמים למוסדות, האם יש לכך הצדקה? נכון, הם תורמים וצריך לכבדם, אבל האם בשל כך להותיר את הציבור ברובו הגדול ללא עליות?
קחו לדוגמא בתי כנסת כמו גור ויזניץ בעלזא ודומיהם, איזה סיכוי יש לאדם הפשוט לזכות בעליה? רק אולי בשמחה או חלילה במצב אחר ששם על פי הסדר משתדלים לתת, בכל השנה זה רק בחלומי החלומות
אין זה פלא שישנם מי שמעדיפים להתפלל בבתי כנסת קטנים שם לפחות פעם בחודש יזכו בעליה לתורה. טוב היה אם היו קובעים תקנות כאלו שיבטיחו לכולם עליות, ואולי טוב לקרוא בכמה בתים ככה שיהיו יותר עליות. כאשר יש הרבה חתנים עושים כך בכמה בתי כנסת, לא לקבל עליות בכלל בגלל העשירים או בגלל המכובדים מי שנותנים להם קודם לא מוצדק. עלינו להתחשב בכולם ולמצוא דרך איך שמכבדים את כולם גם מי שאינם ברי יכולת, מפני שאם אנו נוהגים כך, איך אנו רוצים שהקב"ה יתחשב בנו שווה בשווה וייתן לכולם? האם נקבל שיתנו רק למכובדים ורק לעשירים ולאחרים כלום?
כמו שבשמחת תורה מוצאים פתרון וכולם מקבלים עליות, קוראים בעשרות מקומות בשביל שכולם יקבלו, ככה צריך לעשות גם בימים הנוראים שהם מיוחדים ורבים רוצים עליות בימיים כאלו. אני יודע שאין זמן, ובכל זאת חייבים למצוא פתרון לעניין. מנהלי בתי הכנסת לא ירצו בכך מפני שאז המחיר לא יהיה גדול לכל עליה, אבל הם טועים. אם יקבעו מחיר סביר לכל עליה וכולם יקבלו ממילא הם יעשו הרבה כסף
המציאות שחיים יהודים עשרות שנים בתחושה שאין להם מינימום של סיכוי לזכות בעליה בימים הנוראים, היא לא טובה, צריך למצוא לה פתרון
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.