כבוד האדמורי"ם

מאת יהודי פשוט

אחד מגיבורי ילדותנו היותר נכבדים היה הגרויסער לופקה שהיה מלך כל משוגעי מאה שערים האיזור ואולי של כל העולם כולו. באותם ימים לא חסרו מאה שערים והשכונות סביבה משוגעים כי היישוב הישן היה כאבן שואבת למשוגעי העולם היהודי שהסתובבו בה וקיבלו מהמקומיים העשירים בפנאי את כל תשומת הלב שחפצו, אבל לופקה הגדול היה משוגע אנרגטי ויצירתי יותר מכולם המלך הבלתי מעורער של המעמד. בימות החול הסתובב לופקה הענק בין דוכני שוק מא-ש כשכובע כשל פרוליטרים עמלים בראשו ועושה שירותי סבלות למוכרי הירקות תמורת מתנות מזון וקונזרבים של בשר מבושל אינקודה אסמרה כשהוא קורא ככל שנחה עליו הרוח ומרעים בקולו האדיר איי איי איי לופקה לופקה לופקה לופקה, לופקה דרומנע לופקה פאריקעשה לופקה סולבה לופקה קאקאלוקי.. וחותם בצחוק כביר ומטורף של חא חא חא חא.. קריאות הלופקה לופקה ופרקי החזנות שהיו פרצות מגרונו של מיישה חברה׳מן המכונה לופקה היו מהדהדות תדיר ברחבי השוק ונשמעות עד בתי אונגרין. גם בשבתות נשאר לופקה עם מצחיית העמלים הסמרטוט שבראשו אך לבש חולצה לבנה קמוטה ופרומת כפתורים שאיזה זקנה טובת לב הייתה מכבסת לו, ואת הצגת היום הוא נתן לנו לקראת צאת השבת כשעלה והתיישב כמלך פיהלוסוף ברומה של מערכת שמונת המדרגות העולות מכיכר השוק לשער ישיבת מאה שערים (והן עשויות כחצי עיגול רחב מלמטה והולך וצר ככל שהוא עולה) לופקה שלנו נראה לנו משם כמין אחשוורוש מצחיק על כסא מלכותו במגילות המצויירות והתפעלנו מהפופיק העצום כגודל שזיף שבלט מכריסו השרירי המשתפך. והמסכן היה שח שואל ומשיב בינו לבינו במין עצב של השלמה ומבקש יפה מאיתנו הילדים הצופים: גוטע קינדערלאך גיט אביסל כבוד פאר׳ן גרייסן לופקה.. ואנחנו אומרים לו שאין כמו לופקה גיבור ובעל רגש בעולם והאיש מתמוגג ונוהם אהה אהההא יע יע יע לופקה לופקה לופקה דרומנה.. וחבל על דאבדין, אלא שלפרקים דומה לי שהאדמו״רים דהשתא ירשו לא מעט מחוש הכבוד של לופקה. בשעתו כבר כתבתי שהבעלזאי הגדול והנורא שמעידים עליו שהוא אדם נבון ומתורבת הגיע לשכונתנו כמלך טשונגולונגו עילית כשמוטורקאדה של אופנוענים עושה ברום ברום לפני מכוניתו. ואת הפלטפורמה למושבו של ההייליגער מענדל האגר במעמד אבן הפינה שהייתה חייבת להיות גבוה מעל גבוה מעל עשרות החסידים שהתקבצו לו כאן גם הזכרתי באחד ממאמרי. והנה השבוע ראיתי צילום בו נראה האדמו״ר התלמיד חכם מבאבוב עובר כמושל בגדוד בתוך ''משמר כבוד״ הארוך כאורך הגלות שנעשה לכבודו מנערי הקעמפ שלו וזאטוטיו והמראה עוד לא מרפה ממני. פשיטא שאם העובר בין הבתרים האלה היה דודו הגעפוצטער בובובער לא הייתי מתרשם כלל ועיקר שהרי אצל חלמאים כמו אצל חלמאים ואין ליבי לעסקי הדיוטות ורפויי שכל..  מה גם שבאחד מביקוריו כאן ראיתי את עשרים הבחורים הלומדים בישיבת באבוב שלו כאן עורכים לכבודו משמר כבוד, וחיילי המשמר ההוא גם התאמצו לעמוד חבוקי זרועות כאילו נדחפים עליהם אלפים בשעה שאיש מלבדם והאדמו״ר ופמלייתו לא היה שם בחצר הישיבה. היבנתי שכמו שאומרים יודע בהמה נפש צדיקו.. מארחיו ידעו את טעמו של האדון וכי לא ינעם לו לאותו אדמו״ר הרגיל בתועפות של בשר חסידים דחוקים סביבו לראות כאן צעירים מצעיריו העומדים בנוח ככל האדם לחזות ביופיו ובפייאליך היפים שסילסלו לו, לא יעלה על הדעת..  אבל הנקרא הבאבובער תלמיד חווכעם שהמותג שלו הוא כלומר׳שט תורה וחכמה יצטרך צרמוניה נלעגת שכזאת לא הייתי מעלה על דעתי.. ואתה לך תדע אולי זאת כבר מסורת חסידית אצל הבאבובערס והאיש נוהג ומהדר במנהגו של ההייליגער זיידע ומי יודע אולי עוד למעלה בקודש.. אבל פשיטא לי מילתא כי הסבא בעל הדברי חיים לא נצרך למשחקי ילדים שכאלה.. אך מה שמעציב אותי יותר מהכל בכל ההמצאות הגאוניות של כבוד האדמו''רים שהומצאו ועדיין מומצאים מדי יום ביומו ככל שהדמיון הילדותי מגיע שכבר אין מי שיעמוד בצד יסב פניו ויתגלגל מצחוק.. 

יהודי פשוט