ווארטים

 

📌סוחר מפורסם היה אומר:
דעו לפני מי אתם עומדים!... דיבור דומה עלי כתקיעת-כף, תקיעת-כף – כשבועה, שבועה – כשטר-חוב, שטר-חוב – כהמחאה, והמחאה – איני פורע.

📌סוחר השיא בתו לבחור בן-ישיבה ואת הנדוניה הפקיד בידי עשיר מפורסם. כיוון שעברו שבעת ימי-המשתה הלך החתן והוציא את הנדוניה מידו של זה והפקיד בידי אחר. גער בו חותנו:
חזקה על בן-ישיבה, שהוא בטלן! עשיר מופלג כפלוני בן-פלוני אינו נאמן עליך, והלה שאינו מגיע לקרסוליו, נאמן בעיניך.
שתק החתן ולא אמר כלום.
לא היו ימים מועטים והעשיר המפורסם שמט. נתפייס החותן לחתן ואמר לו:
שמא נביא אתה?
החזיר לו החתן:
לא נביא אנוכי ולא בן-נביא אנוכי, אלא מקרה בא לידי ושמעתי לאותו עשיר מספר עם אשתו על ביאת המשיח. מיד נמלכתי בדעתי ואמרתי: הואיל והגיע לכך, שהוא מחכה לביאת המשיח, אין בו ממש.

📌סוחר הרגיש בגזברו, שהוא מבריח ממון מן הקופה. עמד ופטרו. התחיל הגזבר טוען לפניו:
זקנתי בעבודתי עמך; עכשיו אתה פוטרני. מה יאמרו הבריות, ואנה אני בא?
אף אני חס עליך, – החזיר לו הסוחר. – אבל מה אעשה? הלואי ויוסיף לי אלהים שנה על שנותי כנגד כל שקל, שדבק בידך מן הקופה.
ישמורך אלהים! – הפסיקו הגזבר – חייך ימאסו עליך, חלילה.

📌אוטובוס שנסע מבני-ברק לירושלים והיה מלא בתלמידי ישיבה חרדים. בתחנה האחרונה בבני-ברק עלתה בחורה בלבוש "מאד לא צנוע" והתיישבה במקום היחיד שהיה פנוי - ליד בחור ישיבה.
הבחור לא איבד את עשתונותיו, הוציא מתיקו תפוח והגיש אותו לבחורה. היא היתה מופתעת מאד ושאלה אותו מדוע הוא נותן לה תפוח. השיב הבחור: "מכיוון שעד שחווה אימנו לא אכלה את הפרי, היא לא ידעה שהיא עירומה!"
חלף שבוע והגיע שוב יום ראשון בבוקר. באותו אוטובוס ובאותה תחנה עלתה אותה בחורה. הפעם היא הייתה לבושה "כמו שצריך". היא התיישבה ליד אותו בחור חרדי ולאחר כמה רגעים הגישה לו תפוח.שאל הבחור הנדהם: "למה?" ענתה הצעירה: "כי עד שאדם הראשון לא אכל את הפרי, הוא לא ידע שהוא צריך לעבוד כדי להתקיים.