שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום,
שבת פרשיות מטות ומסעי.
ושימו לב טוב!
בפרשתנו אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל,
שכל גבר אחראי על הנדרים של רעייתו,
אם היא רוצה להישבע, הוא חייב לדעת על כך,
והוא זה שיחליט האם הנדר והשבועה הללו יחזיקו מעמד או לא.
היא לא יכולה לקבל על עצמה החלטה שקשורה "בינו לבינה" ולומר:
"החלטתי וקיבלתי כזו החלטה".
הבעל אמור להיות זה שמאשר ומפר ואפילו אם הוא הפר שלא בידיעתה,
הרי שהנדר הזה מופר!
לכאורה, זה מוגזם.
זו שתלטנות!
זו השתלטות רבה מדאי של הגבר על חייה של רעייתו,
ישנן נשים בימינו שלא מוכנות להתמודד עם זה,
"לא אתה הוא זה שתקבע לי מה לעשות",
"עצם זה שקוראים לך בעל, זו כבר פריבילגיה פסולה",
"אתה הבעלים שלי? הלא תבוש?".
ואני רוצה לומר לכם, בניגוד למה שחשבתם,
שהנשים הללו צודקות.
אתם יודעים מדוע הן צודקות?
כי הבעלים שלהן לא באמת ראויים לאותו תואר.
בעל שבאמת לוקח אחריות על אשתו,
בעל שבאמת משחק ברגשותיה לטובה,
ועושה הכל בכדי שהיא תהיה מאושרת,
אשתו מכורה לדבר הגדול והעצום הזה, לניהול החיים על ידי בעלה.
היא אוהבת את זה,
היא רוצה את זה,
כי זה עושה לה רק טוב!
אלו שמתנגדות, הן אלו שלא זכו לבעלים כאלו,
הן אלו שזכו לבעלים שמנהלים חיים נפרדים,
ויש להם רק מידי פעם את "הזכות", במרכאות, לבוא לאשה ולומר לה "איזוהי אשה כשרה, העושה רצון בעלה" (עפ"י תנא דבי אליהו רבה פ"ט).
רק אשה שבאמת זוכה לבעל שמשקיע בה,
לבעל שלוקח את האחריות על מעשיה,
לבעל שחתם על הכתובה ומאז ועד ליום מותה או מותו, המוקדם מבין השנים... אחראי לאותה חתימה,
רק אשה כזו שמחה ומאושרת באותו "עול", כביכול,
שמחה ומאושרת באותו אחד שמנתב לה את החיים,
ושמחה ומאושרת בבעל שאומר לה: "את זה, למענך, אני לא מרשה לך לעשות".
אשה כזו אומרת בגאווה: "בעלי לא מרשה לי!".
לעומת זאת,
אשה שלא זכתה לכזה בעל,
אלא בעלה נזכר מידי פעם להזכיר את חובותיה כלפיו,
בודאי שלא תסכים שבעלה יקרא לעצמו "הבעלים שלה", ולא "ההוא שאחראי על חייה", ולא על נדריה.
ברכת שבת שלום ומבורך ממי ומכל צוות החיזק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר ומעריץ, ומה לא?...
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.