בשבת היה היארצייט של יהודי בשם ר' זעליג וינברג ז"ל חסיד סלאנים.
בניו החליטו לאכול ביחד סעודת שבת וללמוד משניות לעי"נ.
אך דא עקא, כשהיגעו לומר קדיש, ראו שחסר להם עשירי למנין.
ירד אחד הבנים לרחוב, וראה שני חסידי גור עוברים לידו.
שאל אותם: "האם אתם יכולים לעלות לדקה, חסר עשירי לקדיש ?
המבוגר מבין שני האברכים ענה: "כמה חסר לכם ?
ענה וינברג: 1.
אומר המבוגר מבין שני החסידים לצעיר: "אני עולה, אתה תמשיך". "אין להם ממילא צורך בשניים".
כשוינברג והמבוגר עלו לדירה לקדיש, התברר לו, את מי הוא זכה להביא לעשירי.
למי שעדיין לא קלט, כן.
זה היה ראש הישיבה בכבודו ובעצמו, שבפשטות האופניית לו, עלה כאחד האדם, ויותר מכך, שחרר את מלווה, שלא יחכה לו.
כמובן, שראש הישיבה סיפר שהכיר את ר' זעליג, הבנים התנצלו על שהטריחו את מע"כ, אך רה"י, לא הבין כלל על מה התנצלותם.
כששומעים / קוראים כזה סיפור, מובן למה גור נדל"ן, כ"כ עצבניים ורודפים, את כל מי שרק מנסה לעבור.
כי בסופו של דבר, סיפורים כאלו, טובי המפנטזים, לא ינסו למכור על אדמור"ם.
כי הרי כל סיפור, חייב להיות משהו מחובר קצת למציאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.