פסק הלכה!
לצערנו, פרשת קורח מלווה אותנו כל השנה...
בהרבה חוגים ועדות פורצות מחלוקות, השאלה מה מותר ומה אסור מן התורה לעשות בעת מחלוקת?
א. עצם המחלוקת היא עבירה של לאו מן התורה, 'ולא יהיה כקורח ועדתו'.
ב. מותר לחלוק בהלכה, מה שחז"ל מגדירים כמחלוקת לשם שמים.
ג.
לכל רב ותלמיד חכם יש זכות לפתוח ישיבה או בית כנסת וללמד תורה ויראה את
תלמידיו, לא צריך לבקש רשות על כך מבית דין או רבנים אחרים, בכל הדורות היו
תלמידים שהחליטו שהשעה מחייבת שיפתחו ישיבה או בית מדרש לתלמידיהם.
ד. דיבור לשון הרע או רכילות מותר רק על אפיקורס ולא על כל יהודי אחר, כפי המבואר והמפורט בספר החפץ חיים.
ה. גם אם ההתפלגות כואבת מאוד לחלק מהציבור אין זה מתיר שום איסור מאיסורי התורה.
ו.
אם יש טענות מאחד על רעהו הוא יכול להזמין את הצד השני לבית דין שיפסוק
ויכריע בטענותיו, אין לשום אדם זכות לעשות דין לעצמו, גם לא לוועדות או לכל
גוף אחר וכן כל רב שנוגע למחלוקת אסור לשמוע לו לעבור על אחד מדיני התורה.
ז. כל צער שמצערים יהודי עוברים על לאו של לא תונו איש את עמיתו.
ח. היורק על יהודי חייב 400 זוז (בבא קמא ח, ו).
ט.
המשחית רכוש או מודעה של אחר חייב לשלם את מלוא הנזק ואפשר לתבוע זאת בבית
דין, וכל נזק שנעשה בהגדרה של גרמא חייב עליו בדיני שמים (כל אדם מגיע
לשמים בסוף).
י. המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו.
יא. המכה יהודי עובר על לאו של 'לא יוסיף להכותו'.
יב. המשחית דברי תורה כתובים עובר על לאו של 'לא תעשון כן לה' אלוקיכם'.
יג.
מעל כל האיסורים החמורים הוא עוון חילול ה', שלא נמחל לאדם אלא בזמן
המיתה, אם עשה תשובה וביקש מחילה, כיום שכל פעולה עלולה להתפרסם בכל העולם,
העוון גדול כפי מספר האנשים הרואים ושומעים את החילול ה'.
יד. אשריהם של הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
טו. ראוי לכל ירא שמים להתרחק מן הפושעים העוברים על ההלכות הנ"ל בשאט נפש, לא התעסק איתם ולא לדבר עמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.