שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך הילדים שלנו, וליתר דיוק, כהרגלינו, שעת חינוך ההורים, שבזכותה נזכה לילדים מדהימים.
ובמה נחנך היום אותנו ההורים, בעזרת ה' ובישועתו?
מצד אחד לא בריא להעמיס על הילד יותר מידי,
לא בריא לומר לו: "תלמד טוב, כי מצפים ממך למאה",
לא בריא לומר לו: "אתה אמור להיות אחד מגדולי ישראל, כי סבא שלך או דוד שלך גדולי מהדור הקודם היה כזה ואתה עכשיו ממלא את מקומו".
לא אומרים לילד: "תלמד מעבר לכחותיך, לא עשר או חמש עשרה שעות ביממה, אלא אפילו עשרים שעות ביממה".
אנחנו מעמיסים עליו יותר מידי, זה לא בריא, זה יכול להרוס אותו.
את זה כולנו יודעים.
באותה מידה,
כולנו יודעים שאם יש לילד לעשות משהו מעבר לשגרה, והוא יכול לעמוד בזה, אסור לנו למנוע את זה ממנו.
כי כאשר אנחנו רוצים לגרום למישהו לגדול יותר, אנו אמורים למתוח אותו בצורה מבוקרת ולהפוך אותו לגדול יותר ולחזק יותר.
אז מה אנחנו עושים?
הרי לא שייך להכניס מתאמן לחדר כושר ולומר לו: "תרים כל היום קילו אחד בלבד, כי אנחנו לא רוצים להכביד עליך".
מצד שני, גם לומר לו בתחילת הדרך להרים מאה קילוגרמים, זה הרבה מעבר לכחותיו, וזה גובל בסכנת נפשות.
אז מה עושים באמת?
מצד אחד אנו אמורים להעמיס יותר,
ומצד שני אנו אמורים כל הזמן לבקר ולראות שלא העמסנו יותר מידי.
איך אנחנו עושים את זה?
מה הסימן שלנו לכך שאנחנו מעמיסים על הילד את הסכום או את המשקל הדרוש, ולא יותר מזה, חס ושלום וחס וחלילה?
התשובה היא בשתי מילים: "וְגִילוּ בִּרְעָדָה" (תהלים ב, יא).
האם יש לילד שמחת חיים בשעת מעשה או לא?
האם מחוץ לשעת המעשה, במהלך כל היום כולו, הילד פורח ומאושר או כבוי ועצוב?
אם הוא מצליח להיות שמח ומאושר באמת, ולא רק מן השפה ולחוץ, כנראה שלא הגזמנו, וזה בסדר גמור, בואו ונמשיך בדרך הזו.
אבל אם חס ושלום וחס וחלילה, לא עלינו ולא על אף אחד מישראל, ראינו אותו עצוב קמעא, מדוכדך קצת, או משהו לא מסתדר לו בין המחשבה למעשה,
שם צריכים לעשות פסיק ולומר לו: "צא לנופש, צא לחופש, ומרגע זה ואילך אתה לא מעמיס על עצמך מאומה מכל הנגלה האחרונה אותה העמסנו על עגלת הכשרונות שלך".
"וְגִילוּ בִּרְעָדָה",
מצד אחד יש את הרעדה, יש את העומס,
ומצד שני זה חייב להיות מתוך שמחה והתלהבות.
אם אין את השמחה, זהו סימן שהמצב לא פשוט, וחייבים ברגע זה לצמצם ולהוריד מהעול.
ברכת הצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.