מאת: חרדי בעולמו
לא יודע להיכן אשא חרפתי ובושתי מול עולם ותבל.
בושתי וגם נכלמתי לקרוא בשדות זרים, מה ואיך הם כותבים על כך שהחכי"ם החרדים יורקים על שולחיהם. מפאת נקיות הלשון המחוייבת, לא מצטט נכונה את התיאור הנפוץ. מי שמכיר את הלשון העברית והשימוש המצוי והמתבקש בסיטואציה, יכול להשלים מהמקפצה אחורה, לבד.
לולי קרו הדברים לנגד עינינו לא היינו מאמינים שדבר כזה אפשרי. 45 אנשים מתו באירוע טראותמטי, במקום קדוש, ביום קדוש, מקהילות קדושות. 45 איש וילד. לא באירוע בלתי צפוי. באירוע-ידוע -מראש. כזה שדובר עליו לא שנה ולא שנתיים. כזה שבגללו נשא אהרל'ה יקטר את הכינוי 'משיגינער' בשמחה, רק שיצילו את האנשים.
אבל, לא. העסקנים היו עסוקים בעסקנותם, 'שלוחי דרבנן' היו עסוקים בחלוקת תפקידים ותקציבים וחיי אדם אפסו בעיניהם. אדם, גם שומר תורה ומצות, גם יר"ש מרבים, חייו שווים אפס מאופס עגול ושלם בעיני העסקנים הללו.
ו'הגדוילים'? היו
עסוקים במשהו אחר, כנראה. הם עסוקים מאוד. הרי אפילו להתכנס יחד שלש המועצות, רק
לקרוא זעקה גדולה ומרה על האסון, רק לבקש רחמים, במבטאים השונים, גם לזה הם לא
התפנו.
אבל מי אני שאשפוט? וכי מגיע אני לשולי שולי העפר שתחת רגליהם? הרי הם עסוקים בעולמות טמירים, או בסוגיות עמוקות-מיני-ים (אולי בסוגיית שוגג הקרוב למזיד?) וכי עפר ואפר כמוני יכול לחוות דעה? חס ושלום וחס וחלילה. רק לציין את העובדה שבשל כך שהם כל כך עסוקים, לא התפנו לטפל בנושא, לא לפני קרותו וגם לא אחרי קרותו. אנשים עסוקים. לא פשוט להיות 'גדול'. צריך מן הסתם לנהל חצר כלשהי, לדאוג שמישהו יגיד מילה טובה - וכתובה באותיות גדולות ומודגשות - היכן שהו. צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה.
כל עוד 'המדרגה הגבוהה' הזו של הקהל שלנו, נחבאת בין דפי העיתונים היומיים, הרי בושתנו מכוסה מהם. הם הרי לא מבינים בכלל שהעיתון לא הביא את החתונה בחצר פלוני, או התאספות של אלפים בחצר אלמונית. כש'הם' קוראים אותנו 'מבחוץ', בושתנו כסויה מהם.
אבל עכשיו, כאשר עלה מוות בחלונינו, הם מסתכלים פנימה, מנסים להבין איך הציבור הקדוש שלנו, שמייקר חיי אדם ואפילו חיי שעה, נוהג ופועל כאשר קורה אצלו משהו נורא כזה.
ומה הם רואים?
שהחכי"ם 'שלנו', אלו שאמורי לייצג אותנו, עושים כל שביכולתם כדי לכסות
ולהעלים. כדי שח"ו וח"ו לא יבואו חשבון עם כל מי שידו היתה במעל הזה,
מהחל ועד כלה.
נכון, הדברים נעשים
בכיסוי כאילו הם דואגים למשהו 'יותר טוב', אבל כל מבין יודע שהם פשוט מבקשים למסמס
ולהעלים כל ביקורת. כאילו אם בראש הוועדה יעמוד שופט, אזי כל החלטותיו יהיו נגד
היהדות החרדית.
וכי היכן אתם דנים
את נושא פונביז'? לא בבתי משפט? והיכן דנים כל מחלוקת אחרת בציבור שלנו, לא אצל
'שופטים' אלו? רק כאן, שזה עלול להוציא אתכם חייבים בדין הגעתם להבנה שאסור להביא
נושאים לפני שופטי ערכאות??? וכי היכן דנתם בנושא החינוך העצמאי? איזו חסידות לא מגיעה
בסופו של דבר ,לידי משפטי ערכאות?? אפילו חסידות סאטמר, שמשפילה ומתנגדת לכל דבר
שריח המדינה בו, דנים את כל ויכוחיהם
(ומכותיהם, בל נשכח. הכל כמנהג המדינה), אצל שופטי הערכאות הללו.
רק עכשיו, כשברור שהאשם (לפחות חלקית) תלוי בצווארם של החכי"ם, עוזריהם ומלחכי פינכתם, רק עכשיו הם נזכרים שאין לדון בפני שופטים.
והדבר שבו אני בוש יותר מכל הוא עצם העובדה שהם יכולים לעשות כך, משום שהציבור ימשיך להצביע להם ולהעמידם בראש.
כה אמר הברזל לעצים שהתלוננו לו מדוע הוא כורת אותם 'אם לא שאתם עצמכם נכנסים בי ומכים בכם, לא יכולתי לעשות לכם מאומה'.
ואף אנו כן. כל עוד אנחנו מעמידים בראשינו חבורת אפסים, נוכלים ורודפי טובת עצמם בלבד, אין לנו לבוא בטענות, אלא אל עצמנו בלבד.
איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה.
חרדי בעולמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.