סוף עידן "רק-לא-ביבי"

סוף עידן "רק-לא-ביבי"

ניתוח תוצאות הבחירות

הפרשנות שלא תמצאו בערוצי התעמולה

פתגם שמיוחס לשמעון פרס הוא "סקרים זה כמו בושם. להריח אבל לא לשתות."

את הלקח הזה למדו כעת גדעון סער ונפתלי בנט. בנט היה אמור למעשה ללמוד את זה כבר בבחירות הראשונות אבל הוא כנראה לומד לאט.

להיכן נעלמו עשרות המנדטים שהובטחו בסקרים לסער ובנט? התשובה ברורה - בעיקר לשמאל. מינה צמח כבר אמרה שהישראלים משקרים בסקרים, וזה מה שקרה. אנשי שמאל שיקרו כדי לפתות את סער ובנט לפצל את הימין, מתוך תקווה שכך יפילו אותו. לאף אחד מהם לא הייתה כוונה באמת להצביע להם.

ההצבעה לגדעון סער מייצגת בדיוק את אותן תוצאות שהוא קיבל גם בפריימריז בליכוד. ההצבעה לימינה מעידה על-כך שלבנט אין בעצם אלקטורט. עבור חילונים הוא דתי. עבור דתיים הוא רפורמי. עבור ביביסטים הוא אנטי-ביביסט. עבור אנטי-ביביסטים הוא ביביסט. לבנט כמו לפייגלין יש עדת מעריצים שרופים שתמיד ילכו איתו, וכך גם כנראה לאיילת שקד, אבל זה לא מספיק. בבחירות הנוכחיות הוא הצליח מעט יותר מהבחירות הראשונות בזכות מניפולציות שהיו אפשריות משום שהוא הגיע מחוץ לממשלה, ולכן כל סיפורי הבדים שלו על הקורונה ועל סינגפור, לא היו צריכים לעמוד במבחן המציאות. הגיע הזמן ששניהם יפנימו שהם לעולם לא יהיו ראשי ממשלה.

אחוז החסימה שלא חסם

תופעה בולטת נוספת בבחירות הללו היא, שבניגוד לכול הסקרים, אף רשימה לא נחסמה על-ידי אחוז החסימה. דווקא החשש מאי-מעבר אחוז החסימה דחף מצביעים שרצו למנוע הפסד של הגוש שלהם להצביע למפלגות שהסקרים העמידו בסכנה כזאת. ההצבעה הייתה גושית ופחות מפלגתית, ולכן אין לאנשי מרצ והעבודה מה לשמוח. המנדטים שהם קיבלו לא באמת מייצגים את התמיכה בדעות ההזויות שלהם.

כל הרשימות שלא עברו (זליכה למשל) לא הגיעו אפילו לאחוז אחד. לכן, בניגוד לטענות שמושמעות לעיתים כאילו אחוז החסימה הוא גבוה מידי, אני טוענת שהוא נמוך מידי. בכנסת ה-24 יהיו לפחות 13 מפלגות (כתבתי לפחות, כי אני צופה פיצולים). ריבוי מפלגות אינו מביא ליציבות שלטונית, ואפילו לא מחזק את הדמוקרטיה.

כדי למנוע ריבוי מפלגות, וכלקח מהבחירות החוזרות ונשנות שאנו חווים, אני ממליצה גם להעלות את אחוז החסימה ל-5%, וגם לקבוע שראש הרשימה הגדולה ביותר הוא מרכיב הממשלה, וגם לקבוע שאם הוא לא מרכיב ממשלה תוך שבועיים, מיד מבצעים בחירות חוזרות שבהם ישתתפו מלכתחילה רק המפלגות שעברו את אחוז החסימה בבחירות הקודמות, ובכול בחירות חוזרות שיידרשו, אחוז החסימה יועלה בעוד 2% עד שתורכב ממשלה.

איך מתקדמים מכאן?

בשעה ששורות אלה נכתבות אין למפלגות הנחשבות תומכות נתניהו ביחד עם ימינה 61 מנדטים. מנגד, אין גם אפשרות מעשית להקים ממשלת רק-לא-ביבי. התוצאה הפשוטה היא בחירות חמישיות.

אחריות לאומית הייתה מחייבת את המפלגות שיכולות לשבת ביחד להתגבר על היצרים ועל הטינות האישיות ולשבת ביחד, כלומר - ממשלת ימין עם ימינה ותקווה חדשה. אבל האגו גדול מידי וזה לא יקרה.

אבל כאשר האחריות הלאומית לא פועלת, יפעל האינטרס. אם נתבונן בהרכב הכנסת הנכנסת נגלה שבכול הכנסת רק לאדם אחד יש אינטרס שיהיו בחירות חמישיות - לבני גנץ, שבונה על הסכם הרוטציה, כדי להיכנס ללשכת ראש הממשלה. כל שאר המפלגות לא ירוויחו מבחירות חמישיות ואפילו יפסידו.

אפילו יאיר לפיד יפסיד, לאחר שהוכח שהוא לא יכול לייצר אלטרנטיבה, ומאחר ומחוץ לכנסת אורבים כעת לא מעט מועמדים פוטנציאלים שפספסו את הסיבוב הזה. כך גם העבודה ומרצ שלא יכולים לחלום שהנס שבזכותו מפלגות "המרכז" לא שתו להם מנדטים יחזור על עצמו. אבל כמובן שבאגף הזה לא יימצא הפתרון.

כל מפלגות הימין צריכות לדעת, שמצב של פיצול בקולות הערבים, בתוספת שיעור הצבעה נמוך כל-כך עלול לא לחזור על עצמו. מצב של פיצול כה גדול בקולות השמאל וה"מרכז", שנתן לימין את היתרונות של חלוקת העודפים, גם הוא נדיר. לימין על גווניו השונים יש בכנסת הנכנסת לפחות 65 מנדטים.

האם בתקווה חדשה יבינו שאין שום תקווה והמלך שלהם עירום, והליכה לבחירות חמישיות תביא למחיקתם כליל? האם בכחול לבן יהיו מי שיבינו שהליכה לבחירות חמישיות רק תשרת גחמה של גנץ ולא תקדם אותם במאומה? האם יהיו עריקים, האם יהיו פיצולים?

קשה להתנבא, אבל יש סיכוי.