מרן האדמו"ר הרי"ף על שמירת השבת חלק א'

 

חלק א :

״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם״ (שמות לה א) ומצוה אותם על שמירת השבת. 

והנה צריכים להבין, הקב״ה מבקש ממשה רבנו להקהיל את בני ישראל, ולצוותם על שמירת שבת. הרי בני ישראל הצטוו על שמירת שבת כבר במרה, ועוד מה הלשון ״לעשות״, הרי בשבת לא עושים, המצוה לשבות מעשיה, אם כן מה הלשון לעשות. 

ואפשר לבאר ולומר על פי דברי רבותינו הקדושים, מצאנו כשהיו בני ישראל במצרים, ציווה הקב״ה: ״דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב״ (שמות יא ב) וקשה, איך התורה הקדושה קוראת למצרים ״רעהו״ והרי הגמרא (בבא קמא לז) דורשת רעהו, למעוטי עכו״ם ואם נאמר שהתורה דברה כאן בלשון בני אדם, בכל זאת המצרים לא היו ״רעהו״ של עם ישראל. 

וכמו שמצאנו (שמות א יב) ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ ומדוע לא אמר סתם, ושאלו כלי כסף וכלי זהב. מדוע צריך לקרוא למצרי ״רעהו״. 

ועוד טבע האדם לאהוב כסף וזהב ולבקש ולחפש כסף וזהב, ומדוע התורה הקדושה מצוה שבבקשה שיבקשו כלי כסף וכלי זהב מהמצרים. 

והגמרא (ברכות ט) אין נא, אלא לשון בקשה. אמר הקב״ה למשה, בבקשה ממך לך אמור להם לישראל, בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. (בראשית טו י״ג)

ועוד דוד המלך אומר בתהילים (קיד ג) ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״ מה ראה, ראה ישראל באים. 

והנה הקב״ה ציוה לבני ישראל ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה״ (שמות לה ה ) ודרשו רבותינו, מאיתכם. שיהיה התרומה שלכם, ולא ח״ו מדבר של גזל או נדנוד גזל. ולכן הקב״ה ציוה על התרומה למשכן, יום אחרי יום כיפור, כך שכולם יהיו אחרי תשובה וכפרת עונות, ולמען נחדל מעושק ידנו, ואז הכסף והזהב טהור וישר אצל האדם, ולא ח״ו ״וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה״ (תהילים י ג)

והנה כאשר נתבונן, בני ישראל היו עבדים במצרים שנים רבות, וכל הכסף והזהב שהיו ברשותם, היה ממה ששאלו בארץ מצרים, כלי כסף וכלי זהב. וכן בביזת הים, הרי יש ספק בממונם שזה גזל הגוי, דהרי שאלו בתורת השאלה, והיה להם להחזיר. ואם לא מחזירים, יש בזה נדנוד גזל. ואיך הביאו את הממון הזה צדקה ותרומה לבנות את בית השם. 

ואפשר לבאר ולומר, הגמרא (סנדרין צא): פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל, לפני אלכסנדר מוקדון. אמרו לו, הרי הוא אומר ״וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם״ (שמות יב לו) תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. 

אמר להם, תנו לנו שכר עבודה של שישים ריבוא, ששיעבדתם במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה ע״כ. 

ואם כן, מובן שבני ישראל מגיע להם כסף וזהב מהמצרים, אבל החוב הוא מפרעה ומבני מלכותו השרים, ולא משאר המצרים. כי בני ישראל בנו את פיתום ואת רעמסס לפרעה, ואם כן השאלה עומדת על מקומה, איך בני ישראל הביאו לבנית המשכן, שהוא בית השם, מכסף וזהב שיש בו חשש גזל, שניתן לבני ישראל בתורת השאלה. 

והנה כשהיה הרעב בארץ מצרים, נגמר האוכל ליושבי מצרים. ובאו כולם ליוסף ואמרו לו ״לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ, קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה״ (בראשית מז י״ט)

ואם כן, היו כל המצרים עבדים לפרעה, ואולי גם ליוסף שהיה משנה למלך. ואם כן, כל המצרים היו עבדים לפרעה ולכן התורה קוראת למצרים בית עבדים, שכולם שם היו עבדים, כולל כל העם היו עבדים לפרעה.  

וזה מה שמבאר רבנו האר״י הקדוש ב״ליקוטי תורה״ (פ לך לך) ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם״ דהיינו שארץ מצרים היא ארץ שאינה של יושביה, וכולם שם בארץ הזאת עבדים. ולכן יוסף העביר את המצרים, לגור מעיר לעיר. 

וידועים דברי הגמרא (מגילה טז) דכל מה שקנה עבד, קנה רבו. ואם כן, כל הרכוש של המצרים היה שיך לפרעה, ולכן כאשר באו המצרים לדון לפני אלכסנדר מוקדון, שביקשו את כספם שהשאילו לבני ישראל, ענו להם עם ישראל, הכסף הוא תמורת העבודה שעבדנו לפרעה בארץ מצרים, וכולכם עבדים. 

ומה שקנה העבד, קנה רבו. והכל שייך לפרעה, וזה תשלום על עבודתנו לפרעה. ולכן הים ראה וינוס, כשעמדו בני ישראל על ים סוף, הים חשב הרי יש בידם גזל, כל רכוש מצרים. והים לא רצה להיקרע לפני אנשים שיש בידם גזל. אבל כאשר ראה את עצמות יוסף, שכל רכוש מצרים שייך לפרעה וליוסף שקנו את כולם לעבדים, מיד הים נקרע לפני בני ישראל. 

אבל הקב״ה הזהיר את בני ישראל, ושאלו וכו׳ מאת רעהו. מה זה רעהו, דהנה מצאנו בארץ מצרים בשנות הרעב, שיוסף לא לקח את הרכוש של כהני מצרים, ״כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה, עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם״ (בראשית מז כב)

אם כן, רכוש הכהנים לא היה של פרעה, ולכן הקב״ה מצוה ומזהיר את בני ישראל, רק רעהו. רק אנשים כמוכם עבדים, ולא הכהנים שפרעה לא קנה את רכושם ואת אדמתם. 

ואחרי שנזהרו לקחת רק מ״רעהו״ אנשים שפרעה קנה אותם לעבדים, ולא לקחו מכהני מצרים, ואז אין חשש גזל בידם. והים רואה את עצמות יוסף שקנה את מצרים לעבדים, ומה שקנה עבד קנה רבו, ואז הים נקרע לכבוד בני ישראל, שכל רכושם נקי וטהור ושריר וקים. 

ולכן בכח זה אפשר לבנות את המשכן, ואת הציווי הזה הקב״ה אומר בהקהל, לכל כלל עם ישראל.