גפני לא רוצה בחירות הוא חושש שליצמן יחמוד את כסאו למרות ההסכם ביניהם

על פי ההסכם ב'יהדות התורה' בין אגודת ישראל ל'דגל התורה' בכל בחירות מתחלפים בסדר הרשימה ובחלוקת התפקידים. כאשר העומד בראש הרשימה איש אגודת ישראל, זכותו של העומד בראש 'דגל התורה' לבחור לעצמו את התפקיד הראשון, וכאשר בראש יעמוד איש 'דגל התורה' זכותו של נציג אגודת ישראל לתפוס את התפקיד הראשון. אבל יחד עם ההסכם הגלוי היה הסכם סמוי בין יעקב ליצמן למשה גפני, שהם ישארו בתפקידיהם בכל מצב. משה גפני מאוד חשש שייאלץ להיפרד מוועדת הכספים שמבחינתו וגם מבחינת ליצמן התפקיד הזה חזק יותר משל שר השולט במשרד אחד. יו"ר ועדת הכספים שולט בכל משרדי הממשלה, כולם זקוקים לו ולכן מובן מדוע ליצמן לא רצה להיפרד מהכסא הזה עד שאולץ, ואילו משה גפני חושש ולא רוצה להיפרד ממנו בסיבוב הקרוב ברגע שהוא יהיה ראשון ברשימה

מאז ההסכם ההוא זרמו הרבה מים לים והם שינו את המפה הפנימית ובעיקר את הבעיה שיש ל'מועצת גדולי התורה' האגודאית עם תפקיד השר. כאשר נעשה ההסכם בין גפני לליצמן לא חשב ליצמן שיקומו אדמורים וייאבקו נגד הישיבה של אגודאי בתפקיד של שר, הוא כיהן אז כסגן שר שעבר בשקט, אבל מאז שלקח תפקיד של שר, האוירה התחממה ויצרה בעיה, ועתה אם ייערכו בחירות, ליצמן עלול לתבוע לממש את ההסכם כפי שנחתם, לפיו, אם גפני בראש הרשימה הוא זה שנוטל את התפקיד הראשון ויוותר על תפקיד השר למען ראשות וועדת הכספים ויפתור שורה של בעיות פנימיות יחד עם כך שיישב על כסא שהוא מאוד חפץ בו

משה גפני מאוד חושש מהלחץ על ליצמן לפנות את מקומו כשר, ולא יוכל לעשות דבר. הסכם שבינו לבין ליצמן הוא אישי ואינו בהסכמת כלל 'מועצת גדולי התורה', ואם מי באגודת ישראל יתבע כי ליצמן יממש את ההסכם הזה הוא יהיה בבעיה

גפני מתפלל שלא יילכו לבחירות, רק ככה הוא בטוח בכסאו, ולכן הוא עושה הכל שזה לא יקרה, הוא אף הימר בועדה כי לא הולכים לבחירות. לעומת זאת רוב החברים האחרים במפלגות החרדיות סבורים כי הולכים לבחירות, ופינדרוס מ'דגל התורה' כבר הכריז כי משה גפני יעמוד בראש הרשימה שפירושו כי ליצמן יוכל לכהן כיו"ר ועדת הכספים במקומו של גפני

חיים שאולזון