דבר תורה לפרשת בראשית

 

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א 

בזוה''ק: בראשית. בחכמתא דמלכא גליף  גליפו בטהירו עלאה בוצינא דקרדינותא ונפיק גו סתים דסתימו מרזא דאין סוף קוטרא  בגולמא נעיץ בעזקא לא חוור ולא אוכם לא סומק ולא ירוק ולאו גוון כלל. הדר מדיד משיחא, עביד גוונין לאנהרא, לגו בגו בוצינא, ונפיק חד נביעו דמניה אצטבעו גוונין לתתא, סתים גו סתימין דרזא דאין סוף, בקע ולא בקע אוירא דיליה, לא אתיידע כלל, עד דמגו דחיקו דבקיעותיה, נהיר נקודה חדא סתימא עלאה, בתר ההיא נקודה לא אתיידע כלל ובגין כך אקרי ראשית מאמר קדמאה דכלא ע''כ ובמדרש תנחומא: בראשית ברא אלוהים. זה שאמר הכתוב: ה' בחכמה יסד ארץ וכשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם. שנאמר: לי עצה ותושייה אני בינה לי גבורה. והתורה במה הייתה כתובה, על גבי אש לבנה באש שחורה. שנאמר: קווצותיו תלתלים שחורות כעורב . מהו קוצותיו תלתלים? על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. כיצד? כתוב בה: ולא תחללו את שם קדשי. אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם. כל הנשמה תהלל יה אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם. וכן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם. שנאמר: כי לא תשתחווה לאל אחר. כחשו בה' אם אתה עושה בי"ת כ"ף תחריב את העולם. אין קדוש כה'  אם אתה עושה כ"ף בי"ת תחריב את העולם. ואם אות אחת כך כל שכן התיבה כולה, לכך נאמר: קוצותיו תלתלים. לפיכך דוד מקלס ואומר: רחבה מצוותך מאד , ואומר: ארוכה מארץ מידה וגו' (איוב י"א). והיא הייתה אומנת לכל מעשה בראשית. שנאמר: ואהיה אצלו אמון (משלי ח') אל תקרי אמון אלא אומן. ובה נטה שמים ויסד ארץ. שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה לג). ובה חתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטוף את העולם. שנאמר: האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו וגו' (שם ה'). ובה חתם את התהום שלא יציף את העולם. שנאמר: בחקו חוג על פני תהום (משלי ח'). ובה ברא חמה ולבנה. שנאמר: כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו (ירמיה ל"א). הא למדת, שהעולם לא נתייסד אלא על התורה. והקדוש ברוך הוא נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצוותיה יומם ולילה. שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהושע א). ואומר: כי אם בתורת ה' חפצו וגו' והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א'), שבשביל שומרי התורה העולם עומד שכן אמרה חנה כי לה' מצוקי ארץ (שמואל א' ב'). ומי הם מצוקי ארץ? אלו שומרי התורה שבזכותם הושתת התורה, שנאמר: וישת עליהם תבל.  רבי הבהיר לאוי''ט הגאון מוהרח''מ ביברפלד רב דקהילתנו (המכונה טשורטקוב'ער רבי דכאן שליט''א) חקרני אמש על אשר שמעתי מפי רבי גדליה נדל נ''ע בתבונת פרשת בראשית, ולא זכרתי דבר וחצי דבר, אלא שבין השיחים שסובבני בפקחותו עלו בי קטעי אמירות ששמעתי מאותו ענק נ''ע ועוד לא השכלתי בשעתו לעמוד על יקרתם עד שקפץ עליהם הרב כמוצא שלל רב, ומתוך כך זכיתי ונתקיים בי מה שקיבלתי מכבר ועוד צפו ועלו בי על משכבי בלילות זכרונות דברים שלא הייתי בשעתו ער די להבין ערכם וחן חן לו. נזכרתי שהוא נ״ע העיר כבאגב שפסוקי בראשית ברא אינם שיעור במדעי הטבע..  ולכאורה דבריו הם דברי רש''י שאמר שאין המקרא הזה אומר אלא דרשני וגו׳ .. ונמצא שהוא מפתח וכלל גדול בכל התורה ובעצם גם במדעים העיוניים כולם, כי לא רק שחכמי כל המדעים בכל הדורות כבר הסכימו שלא רק שאי אפשר לו לשכל האנושי לירד לתכלית חקר שום עניין עיוני (וסוקרטס גדול חכמי היוונים הקדמונים העיד בעצמו שאמת בפי האומרים שהוא החכם מכל בני דורו וחוכמתו היא שהוא חכם דיו לדעת שאינו יודע כלום..) ובהתבונן נמצא שאנחנו גם לא מתחילים להבין את תבונתנו והבנתנו עצמה.. הלמה אני מבין היום כך ולמחר אהיה מבין בשונה, והלמה אין הבנותינו ודיעותנו שוות גם אם אנשים אחינו ומאותו המעיין שתינו, והדרישה בחכמה היא קניין הידיעה שלחכם פלוני נמצא כן ולחברו החכם כמותו הסכים עמו או שמצא מעט אחרת (ומעט אחרת הוא בעצם לגמרי אחרת) ובשימת דבריהם במבחן תבונת התלמיד הוא כבר נכלל בכללות החכמה. כן הדבר בחכמת התוה''ק שבל נדמה בנפשנו שכאשר הנחנו דעתנו ביישוב קושיות שהוקשו הגענו לתכלית הבנת הדברים או אפילו לתחילתם כי בפסוק הראשון שכולו חידה בתוך חידה רומזת לנו כבר התוה''ק שהיא לא ניתנה לנו כדי שנבינה לאשורה כי תכליתה נעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נשגבה, אלא שהיא ניתנה לנו שנדרוש בה בעסק הקדוש והמקדש של ללמוד וללמד, כי פשיטא לכל מתבונן מתחיל  שלא יעלה על הדעת שהתכוונה התוה''ק לענות על כל תמיהות חכמי הטבע לאורך הדורות שאפשר למלא בהם היכלות ולסבר כל המופלא שבבריאה בפרק קצר אחד..)  ועצם הדרשני הוא תכלית התורה בבחינת דברי הנביא עמוס: כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו. וכדברי ראב''ע בחגיגה על הכתוב בקהלת דברי חכמים כדרבנות וגו'  ע''כ.  גם שמחתי שהוטב בעיני הרב כאשר הגדתי לו שהפירוש הקרוב לליבי להגדת מעשה בראשית נמצא בהפטורה לפרשה זו המתחלת בפסוק החמישי של פרק מ''ב בנבואת ישעיהו: הפותחת: כה־אמר האל ׀ ה' בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה: אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים.. ורבינו המלבים מפרש בזה''ל:  כה אמר האל ה' - יען שהוא ברא השמים מאין ליש (שזה גדר פעל ברא) וגם ונוטיהם שנטה אותם וגמר מעשיהם על תקונם וגם הוא רוקע הארץ וצאצאיה. והנה פרשתי בספר בראשית שאחר שהשמים והארץ שהם שני חלקי הבריאה שהוציא ה' הם משונים בענינים הרבה בעינינו. השמים קיימים באיש והארץ בלתי קיימת רק במין וכדומה, ומחכמת האומן העושה שני מיני כלים משני מיני אומניות מתחלפות, לעשות כלי אחד מורכב משני מיני המלאכות המובדלות ולהניח חותמו עליו, למען על ידו יכירו כי שני מיני הפעולות המתחלפות שניהם יוצר אחד בראם, וע"כ יצר את האדם בסוף המעשה, מורכב מתולדות השמים ע"י נפשו ושכלו ומתולדות הארץ ע"י גופו, ובזה הניח חותמו על כלל הבריאה שיכירו שיוצר אחד ברא הכל, וז"ש במה שהוא בורא השמים, וגם רוקע הארץ, הניח החותם ג"כ במה שנותן נשמה לעם עליה, שהוא נשמת חיים החיוני, ורוח מיוחד נאצל ונבדל להולכים בה בדרך ה', ואחר שנפש האדם מורכבת מאלו הענינים הנפלאים, שהם קבוצת כל המציאה אשר המציא, ומצד זה בעצמו פרש ענן עליה שהוא הגוף תולדת הארץ מהביט אור בהיר, בהכרח חשב מחשבות בל ידח ממנו נדח, ויקים באחרית הימים מושיע הנפשות להאירם באור החיים ע''כ.  ובהמשך באה הקריאה הקוסמית: ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו.. והגילוי:  ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.. ורבינו המלב''ם מבאר הכתוב ואומר: ה' חפץ, הנה דרך הבאת הראיה והמופת יהיה בשני פנים, או שילכו מן ההקדמה אל התולדה, ומן הסבות אל מסובביהם, או שילכו בהבאת הראיה מן התולדה והמסובב, אל ההקדמה והסבה (כנודע בחכמת ההגיון), והנה הדור ההוא היו שואלים שאלה על דרכי ה', והעמידו המופת והראיה בשאלתם, מן ההקדמה אל התולדה, (וזה נקרא בהגיון שהולך בדרך הבאת הראיה לפנים, כי דרך הראיה מן התולדה אל ההקדמה נקרא שהולך לאחור בדרך עשות הראיה והמופת) ותוכן שאלתם היה זה, אחר שראינו שה' הרבה לישראל תורה ומצות נוספות על תורת בני נח ושבע מצות שנתן להם, ובהכרח כי לא היה זה לבעבור יכבד עליהם למצוא האושר והנצחיות, רק לבעבור יצדיקם ויזכה אותם במה שהרבה להם האמצעיים והנתיבות אשר יובילו אותם אל האושר היותר גדול, שיהיו מושגחים ודבקים בה' מבואר מזה כי חפץ ה' ורצונו במה שהרבה לישראל תורה ומצות היה למען הצדיקם ולזכותם, וז"ש ה' חפץ למען צדקו, כי לכן יגדיל תורה ויאדיר, ואחר שהניחו ההקדמה הזאת המוסכמת מאת השכל והעיון, הם שואלים על המסובב והתולדה שאינו מסכים עם ההקדמה הזאת וסותר אליה, כי ראינו בנסיון, שישראל הם היו בעת ההיא שפלים ובזוזים, עד שנראה כי התורה והמצוה עצמה היתה סבה לשיתגרו בם שכיניהם ושיהיו בזוז ושסוי וגו' ואז באה תוכח האב: מי־נתן למשיסה יעקב וישראל לבזזים הלוא ה' זו חטאנו לו ולא־אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו.. וממשיך בדברי הנחמה והחיבה: ועתה כה־אמר ה' בראך יעקב ויצרך ישראל אל־תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי־אתה/ כי־תעבר במים אתך־אני ובנהרות לא ישטפוך כי־תלך במו־אש לא תכוה ולהבה לא תבער־בך /כי אני ה' אלהיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך/מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך/אל־תירא כי אתך־אני ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך.. ותכלית כל התכליתות שעלינו להפנים הוא כמו מזכיר את הקריאה: ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו..ומודיע כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף־עשיתיו.. וחותם ב: אתם עדי נאם־ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי־אני הוא לפני לא־נוצר אל ואחרי לא יהיה..  במילים פשוטות, הוא יתברך מתייחס למעשה העולם שברא ודורש אמונה וכבוד שמים.. ושמו שמיים על זאת שבעווה''ר כמעט ואין דבר רחוק מלב ההמון בדורנו יותר מקידוש שמו יתברך בעמים, ובימים אלה עוד הוספנו והגדשנו הסאה.. אלא שהוא ידע יצרנו ונמיכות דורנו ישא ויסלח ויערה עלינו רוח ממרום לתקן דרכינו א''ס.     רש''י הקדוש פתח פירושו על התורה בדברי רבי יצחק במדרש שאמר: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית משום "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ועל זה הקשה והשיב בעל הכלי יקר: ומה בכך אם יאמרו לסטים אתם וכי בעבור זה ישנה סדר התורה. תשובה לזה לפי שדבר זה גורם כפירה בעיקר כי יאמרו לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר כי אילו היה לעולם מנהיג המסדר ענינו מוצאו ומובאו למה לא מיחה בכם כשלקחתם בזרוע דרך לסטיות ארצות ז' אומות. כי מטעם זה לא נחתם גזר דינן של דור המבול כי אם בעבור הגזל כמו שאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, כי מה שחטא זה גדול מזולתו אינו בעבור עצם החטא כי אם בעבור הרעה הנמשכת ממנו שהחוטא בגזל לא ישים אשם בנפשו ויאמר אין פשע כי אין אלהים שופטים בארץ ועל כן הוא חבר לאיש משחית, ר"ל לדור המבול שנאמר בהם כי השחית כל בשר את דרכו, כי גם המה כפרו בעיקר ואמרו מה שדי כי נעבדנו וגו'. וזה החילם לעשות חמס וגזל בארץ. ולפי שמניעת הגזל יסוד לכל האמונה על כן הקדימו הקב"ה והזהיר עליו במצוה ראשונה החדש הזה לכם.כי שם נאמר משכו וקחו לכם צאן. משלכם להוציא הגזול כן פירש בעל הטורים. וכן יצחק כשצוה להביא לו שני גדיי עזים אחד לעשות ממנו קרבן פסח אמר וצודה לי ציד פירש רש"י מן ההפקר ולא מן הגזל. ולפי שעשו לבבו לא כן ידמה כי אם לצוד ציד להביא אפילו מן הגזל ע"כ סבב הקב"ה שלא הביא כי אם יעקב שהיה נזהר בגזל. וכן שור שהקריב אדם הראשון ארז"ל שהיה לו קרן אחד במצחו. להורות שלפי שהיה אדם הראשון קרן אחד רצה לומר שהיה יחידי בעולם ולא היה גוזל משום בריה ע"כ נתקבל קרבנו. וכל זה כדי להרחיק הגזל והלסטיות המביא לידי כפירה ואפיקורסות.  ואני העני אמלא אחרי דבריו להזכיר שספר בראשית נקרא בפי הנביאים ספר הישר כמו שאמר רבי יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר תמות נפשי מות ישרים. ובשירת האזינו נאמר עליו ית' צדיק וישר הוא בבחינת ישרת הלב הוויתור החמלה וההטבה שתפס בו אאע''ה ובדרכיו הלכו שאר אבות העולם כפי שסיפרה בהם התוה״ק. ועל עניין ארץ ישראל נזכרו לי דברי רש''י בפרשת עקב על הפסוק ושמתם, שם פירש: אף לאחר שתגלו מן הארץ היו מצוינין דרשו חז"ל אף לאחר שתגלו מן הארץ הוו מצוינין במצוות הניחו תפילין ועשו מזוזות... הכוונה בזה לומר כי אף על פי שאנו עושים המצוות בחו"ל והם חובת הגוף לעשותם בכל מקום, למדום חז"ל שאין עיקר עשיתן אלא בארץ הקדושה.. ועל אף שיש להם לדברי הספרי סימוכין בכו''כ כתובים כמו בדברים ד. ה: ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' א-להי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה.. ועוד בכו''כ פסוקים בהמשך. אכן רבים וטובים לא קיבלו פשיטות הדברים כדברי רש''י אבל הכל מודים שמלבד המקדש הקרבנות שמיטין ויובלות ויתר המצוות התלויות בארץ, לשלמות מעלת התורה וקיום המצוות ולתכלית סגולתם נזכה רק בארץ ישראל. וכמו שדקדקה תורה במזבח שלא נניף עליו ברזל ונחללו שיזכיר הברזל את החרב שהוא כלי לשפיכת דמים, האריכה התוה״ק להודיע שאת עצם הארץ הקדושה קיבלנו הישר מידיו של השי''ת ואין עליה צל צילה של מעשה ליסטות וכל שמץ מתועבות ה' במעשי העוול. ואנחנו לא נדע מה נעשה בדורנו שרבו המשתטים הצובאים על דלתות הפוסקים ולולביהם בידיהם כי חוששים הם להידורי מצוה חדשים מקרוב באו ותקנות והרחקות שאין להם שחר .. ובאותה שעה רברביא טפליא ונשייא כולם דייני גזלות כל אחד ואחד לעצמו וכוחא דהיתירא עדיף במקום התועלת והשקר וגניבת דעת הבריות לא רק שהיו להיתר גמור אלא לאומנות המכבדת את בעליה גם בקרב מביני דבר ר''ל  אז דומה שלא לשווא מרחיקים ידיעת כתבי הקדש ופירושיהם מכל הישיבות, כי צמצום הדעת המשכלת והבורות המנמיכה היא היסוד עליו בנו המנהיגים גייסות לעצמות ולבניהם והצאן תועה באין רועה ומורה דרך  והוא רחום יכפר עון ולא ישחית ע''כ.