הרב מרקסון נחשב כ'חד בדרא'\ הוא היה חביבם כבנם של הגה"ח רבי נתן לוברט זצ"ל ושל הגה"צ רבי יהודה זרחיה סגל זצוק"ל.
*הֵיחָלְצוּ*
א' לסדר "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (יעויין ברש"י ובאור החיים על הפסוק), תש"פ
*1*
איש
חסיד ישנו באשדוד העיר, ור' יחזקאל שרגא גובנר שמו. כמי שגדל על המילים
'רבינ'ס א ווארט' כשהוא יודע שהמילים הללו מייתרים כל נימוק או הסבר, הוא
מסתובב נסער בימים אלו. הדפים שהפיץ תחת הכותרת 'מבני ירושלים אנוכי'
מבטאים המיית לב וסערת רוח. "אשרינו ומה טוב חלקנו ומה נעים גור-לנו" הוא
כותב-זועק, כשלא צריך להפעיל יותר מידי את כח הדמיון בכדי לשמוע את זעקתו
הנוקבת של ר' חזקל, את קולו הרועם משבר הסלעים: מה נעים גור-לנו, ומכלל הן
אתה שומע לאו...
אך הוא לא מסתפק
בדברים שבכתב. פרט לכך הוא עובר בימים אלו מישיבה לישיבה, מחבר'ה אחת של
בחורים לאחרת, מדבר מדם ליבו וזועק באזניהם של הבחורים: אל תתפתו ללכת אחר
בארות מים נשברים. "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים
חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר"...
והדברים
של ר' חזקל מחלחלים. הוא, שמכיר את ראש הכת מילדותו, מספר סיפורים שקשה
להישאר שווי נפש מולם. בדרשות שהוא מוסר (להזמנות: 08-8527629. אל תוותרו!)
הוא מפרק כפי שרק הוא יודע את התדמית המלומדת, המתוחכמת, המפולפלת, ומציג
את הדמות של האיש כפי שהיא, ללא כחל וללא שרק: ילד שלא התבגר.
ולמה
הוא עושה זאת? לאזניו של חבר קרוב חשף ר' חזקל את צפונות ליבו.
"מלכתחילה", אמר, "חשבתי שאין צורך לדבר. שהדיבורים מיותרים. ישנם דברים
ברורים כל כך, שאין כלל צורך לדבר עליהם. האם צריך לומר על השמש שמאירה
היא? וכי צריך לדבר בפני גערע בחורים על אמונת צדיקים? הרי זהו יסוד
היסודות. הבריח התיכון שעליו סובב הכל.
"אך
פעם אחת שמעתי את נכדי מדבר כמה מילים, כלפי תומו, ואז הבנתי שהארס כבר
התפשט. הבנתי והתחלחלתי. לא ישנתי לילה ולמחרת החלטתי שאם לא נעמוד כולנו
כחומה בצורה, התמנון ישלח זרועות. מאז אותו רגע אנו רואה לעצמי שליחות:
למנוע את הארס ואת ההרס. ואם המחיר הוא להקריב שעות ודלק, זהו מחיר פעוט
ביחס למטרה".
*2*
כבר
נגיע לסיפור עצמו, אבל לפני כן פתיח קטן: לא יהודי כר' חזקל יעשה דברים על
דעתו. לפני שהחליט לצאת לרחובה של עיר ולזעוק (והוא משלם מחיר. תאמינו
לנו. כמות ההטרדות שהוא סופג היתה גורמת לרבים וטובים ממנו להרים ידיים),
הוא ביקש לקבל דעת תורה ודעת הלכה. וכמו כל חסיד, הוא פנה לשאול את הרב.
ואי
אפשר בלי ווארט טוב של ר' חזקל: "היום בגור הבסיס זהו הלכה. לא כמו בעבר
שבו בשם החסידות הלוהטת יכולת לעשות מה שנראה הנכון בעיניך. בגור בשנים
האחרונות ההלכה היא הקובעת. אלי כבר נכנסו לחנות כמה פעמים יהודים ששאלו אם
ישנו ספר של 'מנהג גור', כמו מנהגי בעלז או ויזניץ. ואני עונה שיש, לא ספר
אחד אלא ששה כרכים, ומראה להם את הסט 'משנה ברורה'... היום בגור לא עושים
דבר בלי לברר את דעת ההלכה".
נאה
דורש, נאה מקיים. הלך ר' חזקל ופנה להרה"ג ר' אברהם נחמן גוטרמן שליט"א.
ישב עמו בשטיבל בעל הנס, הרצה דברים כהווייתם ושאל: כך וכך היה, כך וכך
שמעתי. האם עלי לקיים 'קום ועשה' או 'והמשכיל בעת ההיא ידום'?
רא"נ
שמע והזדעק: שאתה? ר' חזקל? אתה שידעת לצעוק בכל כנס שבו הושמעו דברי
הקודש אם בבחירות ואם בחילולי השבת ואם בכל עניין אחר, שאתה תשתוק? אתה
מחובתך לזעוק..."
ומאז הוא זועק. זועק ואינו מרפה.
וכה
אמר לו עוד רא"נ באותו מעמד: "אומרים 'עליו' שהוא יודע ללמוד. אבל תאמין
לי, גם אני יודע סוגיה או שתיים, ואני יכול לומר לך שגם טענת ה'תלמיד חכם'
אינה נכונה. עברתי לפני כמה ימים על הספר 'עברא דדשא' אותו שלח לי מחברו
לפני כמה שנים, עם הקדשה. תוכל לראות את השוליים, הערתי שם על דברים
שסותרים לגמרות מפורשות. אין זה עיברא דדשא אלא 'עירבובא דדשא'. כנראה
כשיוצאים נגד הקדוש והיקר לנו מאבדים גם את זכות התורה, בנוסף לזכות
האבות".
אבל המסר המחריד ביותר של
רא"נ הוא כמה יש להיזהר. "בכוונה עברתי על הספר, כי רציתי ללמוד ולהכיר את
האיש. אך מיד לאחר מכן חשתי שעלי ללכת למקווה ולהיטהר. איני יודע אף
להסביר, אבל הדברים מחללים כארס של עכנאי. לא שאול אלטר שמו, אלא שאול
קאלטער. הוא מקרר הכל, כל רגש של קדושה. ואם עלי הדברים הצליחו להשפיע, מה
הם יכולים לעולל לצעירי הצאן? ולכן, אל תירא ואל תחת. לך בכוחך זה –
והושעת!"
*3*
ונשמה אחת כבר הצליח ר' חזקל להציל ולחלץ ולהושיע רגע לפני שנלכדה בציפורניהם של אנשי שאול תחתית.
באחת
הישיבות אליהן הגיע ר' חזקל ולאחר שסיים לדבר, חיכה לו בחוץ בחור צעיר.
הבחור עמד והמתין לו בכניסה לרכב, וביקש ממנו לנסוע למרחק של כמה רחובות
מהישיבה. רק לאחר שהתרחקו פרץ הבחור בבכי עז ומטהר.
"אינך יודע מה עשית", אמר הבחור תוך כדי בכי. ר' חזקל לא הבין.
והבחור
מספר: "יש בישיבה מגיד שיעור. אחזנו ממנו מאד. בשנה האחרונה דיבר עמי כמה
פעמים, אמר לי שהכשרונות שלי לא מנוצלים. אמנם, עשיתי 'מזומנים' על ד' מאות
דף, אבל הוא חשב שאין בכך די... אמר לי שצריך להשקיע בעיון, ואף רימז לי
שישנה ישיבה שבה אני יכול 'למצות את הכשרונות'.
"מאז
אני מסתובב נסער ולא מוצא מנוח. מחד, אני קשור בעבותות למקור הקדושה.
מאידך, המילים של המג"ש, אותו הערצתי, פעלו את פעולתן. בהמשך, באורח פלא,
יצר עמי לפתע קשר בחור מהישיבה שעבר 'לשם', החל לספר לי על הישיבה בצבעים
חיים, איך לומדים שם, איך הבחורים שם כולם בני עליה, ואפילו העז לומר ש'שם
יש פתיחות להכל. אפילו תוכל ללמוד שמועס'ן ולא יפריעו לך'...
"היום עמדתי לקבל החלטה", חתם הבחור באזניו של ר' חזקל שכמעט וחשב להתעלף. "בזכותך, אני עוצר רגע לפני התהום".
אז
האם זה לא שווה? מסיים ר' חזקל, המגלה כי זכה להציל נפש אחת מישראל, אותו
ואת זרעיותיו אחריו, ומי יודע עוד כמה היה מקלקל ומושך מתוך הישיבה, רגע
לפני שאותה נשמה נלכדה בקוריהם של אותם כוחות רשע, מבלי יכולת להיחלץ מהם.
ואותו
מג"ש? לאחר שהפרטים הועברו לוועדה, הוא כמובן הכחיש. ההכחשה לא הועילה,
כמובן, והוא יעזוב בשנה הבאה את תפקידו. אולי גם ילך לשם, שם קולטים בשמחה
כל מי שכאן הענן פולטן. אך זו עוד דוגמא המעידה עד כמה עמוקה אחיזתם בתוך
היכלי הקדושה והטוהר, וכמה יש להילחם בכדי למנוע מהם להפיק את זממם.
*4*
זה לעומת זה: הגרא"נ גוטרמן, מול רב אחר שיראתו כנראה לא קודמת לחכמתו.
גם
הוא מתגורר באשדוד, ושם הוא נחשב לתלמיד חכם. אולי אפילו לבקי שמכריו
מספרים עליו ש'יודע כל מקור לכל מימרא של חז"ל'. שמו אברהם מרדכי מרקסון.
לפני
מספר שבועות ריננו עליו שאין תוכו כברו. היה זה לאחר שנודע כי הוא יצר קשר
מעצמו עם בניו של פרום שבגד במשפחתו והוא עבר לכוחות האופל, לאחר שמונה
ל'רב בית החסידים' ברח' נס ציונה. ילדיו הבוגרים שלא סולחים לאב עד לרגע זה
בפרט לאחר שלקח עמו את שני הבנים הצעירים, ניתקו עם ההורים כל קשר והם
מסרבים לדבר עמם מטוב ועד רע.
הלך
'הרב' מרקסון ונסע עד לקריית גת, שם נפגש עם אחד הבנים והחל לגבב בפניו
הלכות כשהוא אף מוסיף כי 'כרב' הוא מורה לו לחדש את הקשרים עם האב, וזאת
מכח 'כיבוד אב ואם' ומדינא דשולחן ערוך... אך הבן הבהיר לו היטב שהוא כבר
בירר את דעת ההלכה, וזו מורה שכאשר האב כופה על בנו לעבור ולעקור דת – אין
מקום לשיקולים של כיבוד אב ואם...
שמע
זאת 'הרב' והוא חזר לאשדוד. מאז, כשפנו אליו ושאלוהו לסיבת טרחתו לנסוע
קרית גתה, השיב שהיה זה ב'רגע של חולשה'. בהמשך שוב מעד. היה זה כשהרב גרוס
נחשף לדברי הכפירה היוצאים מראש הכת בכבודו ובעצמו. הוא ביקש לכתוב מכתב
חריף, אך 'הרב' מרקסון, עם רעהו הדומה לו 'הרב' ברוך וידיסלבסקי, הצליחו
למנוע מהרב להוציא את המכתב. הסבירו לו שבכך יצור מחלוקת מיותרת. הרב נסוג
בו.
אך
השבוע, כך מספר בזעזוע אחד ממקורביו, נחשף לפתע המסווה לאחר שהוא גילה
ספרי מינות נושרין מתוך חיקו. דפים שבהם מגובבים הדברים שהושמעו ב"סעודה ג'
פרשת דברים", במקום תיפלתם...
"ראיתי
אצלו את הדפים", מספר האברך ששהה אצלו והוא מעיד שעד כה נמנה על מעריציו,
אך לא עוד. "הזדעזעתי עד עמקי נפשי. שאלתיו איך הוא בכלל מוכן להחזיק אצלו
דפים כאלו, אך 'הרב' עונה לי, לאחר שנתפס בקלקלתו, ש'יש שם דברים יפים'.
לאחר מכן התנצל ואמר ש'מישהו הביא לי. עמדתי בדיוק לזרוק לגניזה'. אך
מבחינתי, ברגע שראיתיו כשהוא מחזיק אצלו את אותם דפים משוקצים, אין לי כל
כוונה לפגוש אותו מעתה ועד עולם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.