למה נקם האדמו"ר מסדיגורא בבניו מירושלים ולונדון ומה קרה ביניהם?

מה קורה בסאדיגורה? מה האמת? מדוע הרבנית רוצה להפר את הצוואה? מה הם יודעים שהציבור לא יודע? אבל החסידים יודעים ושותקים, ומעדיפים לשחוט את הבנים ולא לגלות את בושת רבם.

מי שהכיר את האדמו"ר מימי לימודיו בפונוביז' ולאחר נישואיו בלונדון, זוכר אדם לא קל בלשון המעטה, שמסתכסך עם כל הקרובים אליו, חבריו בישיבה, חבריו לכולל בלונדון, חבריו בבית המדרש של רוז'ין בסטמפורד היל, ובגולדרס גרין עם חלק ניכר מהרבנים, הוא דרש התבטלות מוחלטת מכל הסובבים אותו, כילד יחיד ומפונק, וכל מי שלא היה מבוטל אליו, היה עמו ברוגז.

גם בתוך החסידות, עוד בחיי אביו כל מי שהעז לומר דעה אחרת ממנו, המתין לו בסיבוב ובהזדמנות הראשונה שלח אותו לעזאזל המדברה,.

כך היה עם המנכ"ל ומקימי המוסדות חיים יצחק כהן ויהושע רבינוביץ.

כך היה עם הגבאי המסור נחמן פרידמן שמסר את נפשו אל הרבי הקודם ואף שילם מחיר בריאותי ואישי על כך.

היה במחלוקת טיפשית וארוכה עם חסידות באיאן כשדרש חלק בהדלקה במירון ובבית הכנסת העתיק בירושלים, אפילו שידע שזה לא מגיע לו לפי הסכם החלוקה שהיה בין הסבא שלו לסבא של הרבי מבאיאן.

בכל השנים חסידי רוזין היו מכנים אותו בתארים שהבליטו את השגעון גדלות שלו, ואת הדרישה להתבטלות מוחלטת עוד הרבה לפני שהיה אדמו"ר, לא היו לו חברים מעולם.

גם אחרי שאביו נפטר, הוא דרש מגיסיו התבטלות מוחלטת אליו, וגיסו מארה"ב שהוא חסיד באבוב וילדיו שלא נהפכו לחסידיו הוא כעס עליהם והסתכסך איתם, גם עם חלק מאחייניו למשפחת שפירא שלא היו בטלים אליו לגמרי הוא כעס ורב איתם.

כשנהיה אדמו"ר היו בתוך סאדיגורה רבים שדאגו מאוד לפי הרקע הפלגני שלו שהוא יחריב את הקהילה השלווה, ולכן שכרו יועץ יח"צ שהצליח להרגיע את הרוחות בכל פעם שהם התחילו להתחמם, והעסק כלפי חוץ נסע בשלווה, חוץ מהמקורבים והילדים שהכירו את הבעיות.

גם בין ילדיו וחתניו הוא תבע מהם שליטה והתבטלות מוחלטת, עם חלק מילדיו היה מסוכסך במשך תקופות ארוכות, ובכל פעם היה מעניש ילד אחר על שסירב להישמע לאיזה שגעון שלו.

עם בנו הגדול מש"י שהיה בונה החסידות עוד כשהאבא ישב בלונדון, היה לו סכסוך מר בקשר לגאולת החצר בעיר סאדיגורה, פרויקט שמש"י עבד עליו בהוראת הסבא הרבי הקודם, ומש"י גייס כספים ופדה את זה, הסבא הורה למש"י לא להעביר את הנכס על שם מוסדות סאדיגורה כי אמר הנכס הזה הוא שלך, אתה פדית אותו ואין לאף אחד זכות בו. כשאביו הרבי התאדמר הוא תבע להעביר את הנכס על שמו או על שם המוסדות, ומש"י לא הסכים מה שהביא לסכסוך מר ביניהם שכנראה היה גם סיבה לנקמה בצוואה.

כשעלה להתאדמר בישראל השאיר את חתנו הגאון שייעלה פרישוואסר להיות הרב בפועל ועוד לא בתואר בביהמ"ד בלונדון, היה לו אהדה גדולה בלונדון, אבל כעבור שנתיים כשפרישוואסר העז פעם אחת לנסוע לרבו לבאבוב לארה"ב אחרי שנתיים רצופים שהיה כל החגים אצלו, הוא החליט להדיח אותו, ולקח את בנו אהר'לה וציוה עליו לנסוע ללונדון.

אהרן לא רצה, הוא היה אברך צעיר בכולל בירושלים ורצה להישאר ללמוד בישיבת מיר, האבא כעס עליו ובמשך זמן לא דיבר איתו עד שנכנע, ואז הרבי הבטיח לו שהוא יהיה ממלא מקומו אחרי שכבר היה מסוסכך עם מש"י, ובמשך כמה שנים האבא אמר בגלוי לרבים שמעידים ששמעו ממנו שאהרן יהיה ממלא מקומו. גם כשהיה בדאבוס והיו שם יהודי ציריך שהכירו את אהרן שהוא חתן אצל לייבל בורנשטיין מציריך, אמר האדמו"ר שממלא מקומי הוא חלק ממכם חתן בציריך.

עם שני בניו האחרים געציל ופישל הוא היה מסוכסך עוד בבחרותם כי הם לא היו בחורי ישיבה רגילים כפי שהוא רצה, חסידי סאדיגורה זוכרים את המריבות שהיו עוד בימי הסבא בין האבא לבנים שבמשך תקופה ארוכה לא היה מדבר איתם ואף על אחד מהם איים שלא יגיע לאירוסין שלו מה שכמעט אירע לולי התערבות חותנו שהצליח לכפות עליו להגיע, ועם פישל גם אחרי שנהיה רבי והיה קורא לו להגביה לו את הכוס והוא סירב כי היה בריב עוד מקודם.

לפני שלוש שנים אירע קרע בין האדמו"ר לבנו אהרן מלונדון, האדמו"ר היה בקרע עם משפחת הלפרין עוד מימי הסיפור הידוע, והוא דרש מבנו שימשיך את המחלוקת עם משפחת הלפרין, מה שהבן לא רצה לעשות, ואף עם הרב הלפרין שהיה במרכז הפרשה הוא חי בשלום, ועל זה יצא הקצף.

אף אחד מבני הרבי ומחתניו לא רצה לגור לידו הוא גר בבני ברק לבד כל אחד מהם הלך לגור במקום אחר, ויותר מזה חתנו אייכנשטיין שקל לעבור לגור בחו"ל ולקבל משרה תורנית כשחמיו החל ללחוץ אותו שיעבור לגור לידו בבני ברק, הם ידעו שאי אפשר לגור לידו. גם מבנו מש"י תבע לבוא לגור לצידו בבני ברק, והוא סירב. כן היה עם חתנו מרגליות שגר תקופה קצרה בלונדון לידו וברח לארה"ב.

ואז התחתן שייעלה שהיה שקט ומופנם וכנוע ועיקר גידולו היה כבר בשנים שהרבי התאדמר, והיו פחות דברים שיכלו האב והבן להתחכך ביניהם.

וכשהגיע עת הנקמה וכתיבת הצוואה בא האבא חשבון עם כל אחד מבניו שהעז אי פעם להמרות את פיו, והעניק הכול לבן התמים שמעולם לא רב איתו.

תקופה קצרה אחריו נישואיו של שיעלה כמעט אירע מריבה ביניהם שהיתה גורמת שיכתיר את הבחור לאדמו"ר, הרבי דרש מבנו לבוא לבני ברק לגור לצידו, ושייעלה סירה. כמעט התחילה מריבה, אבל אז נפלה על הרבי המחלה, והוא היה עסוק עם דברים חשובים יותר, ובהמשך טס לארה"ב כשכל בניו סלחו לו על כל התנהגותו אליהם במשך כל השנים והגיעו לסעוד אותו בימי חליו. אם היו עוברים עוד כמה שנים עד שהיה חולה, היה בוודאי רב גם עם שייעלה כי גם הוא לא מגיע לגור ליד אביו.

והרבנית הצדקנית באמת שכל ימיה היתה עסוקה לכבות את השריפות שבעלה עשה ילדיה ובחכמה ניסתה להשכיל לשמר את הריסות ביתה, ראתה את החורבן שהוא המיט עליה בצוואתו ואמרה עד כאן.

זה האמת וכל חסיד רוזין יודע שזה האמת גם חסידי סאדיגורה יודעים שזה האמת וגם תושבי לונדון יודעים שזה האמת.