ברשות אדוני יקירי הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א
פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל
בקנאו את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי: לכן אמר הנני נתן לו
את־בריתי שלום: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו
ויכפר על־בני ישראל.
רבינו המלבי''ם ביאר את סוד גודל סכנת החמה שהשיב פינחס באמרו: שיש
הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא כעס החיצוני והחמה הוא שמירת הכעס בלב,
וימצא לפעמים אף בלא חמה כמו אב המכה את בנו והוא אוהבו בלבו, ויש חמה בלא
אף אם שומר חמתו בלבו ומאריך אף ואינו מענישו עתה, וכשיש אף וחמה יחד אז
העונש קשה מאד, כמ"ש כי יגרתי מפני האף והחמה אשר קצף ה' עליכם להשמיד
אתכם, וכללים אלה מבוארים אצלי בכל התנ"ך. והנה כתיב כי קנאה חמת גבר ולא
יחמול ביום נקם (משלי ו) ר"ל שאם ינקום איש מחברו על הרעה שעשה לו יצויר
שאחר שהשיב לו רעה יחמול עליו, אבל אם סבת הנקמה בא מחמת קנאה, שגדר הקנאה
הוא שמקנא לכבודו שנתחלל ועודו מחולל, שקנאה בעבור חלול כבוד היא תעורר חמה
פנימית, ונקם כזה המסובב ע"י הקנאה שבאה עם חמה טמונה בלב הוא קשה מאד כי
אז לא יחמול ביום נקם. והנה תחלה כתיב ויחר אף ה' בישראל, והיה אף חיצוני
לבד בלא חמה וע"כ נתן להם תקנה שישוב אפו ע"י ששופטי ישראל יעשו משפט
בחוטאים, אבל כיון שבא זמרי ושבטו וחללו השם בפרהסיא אז עוררו קנאה למעלה
על כבוד ש"ש המתחלל, והיה אף וחמה יחד, והיה מוכן שהנגף הזה יכלה את כל
ישראל כי אז לא יחמול ביום נקם, רק ע"י שפינחס עמד מתוך העדה והוא קנא את
כבוד ה' המחולל, עי"ז נסתלקה הקנאה למעלה כי נמצא מקנא קנאת ה' למטה, וע"י
שנסתלקה הקנאה נסתלקה החמה מה שקנאה חמת גבר, וז"ש שהשיב את חמתי מעל ב"י
ע"י שקנא את קנאתי בתוכם שנמצא מקנא למטה בתוכם ואין צריך קנאה למעלה,
ועי"כ לא כליתי את ב"י בקנאתי שאם הייתי אני המקנא היה הנקמה בחמה ובכליון
את כלם כמ"ש ולא יחמול ביום נקם: ובסה''ק נועם אלימלך גילה עוד מעלה בקנאתו של אותו צדיק שהעלה את בנ''י למעלה גבוהה בדבקות בו יתברך ואהבתו ואמר: היוצא
לנו מזה, שאחר שעשה פנחס דבר זה הכניס קנאה בלב עם הקודש שמהיום והלאה
יביטו על ארחותיהם בעינא פקיחא להיות זריז ונשכר במצות ה'. והנה האדם העובד
ה' מעצמו ולפי שכלו אז אינו יכול להגיע לעלות כי אם עד מקום ששכלו מגיע
וכפי שרשו וכח הבנתו, אבל כשאדם רואה מחבירו דבר טוב והוא מקנא עצמו בו
עשות ג"כ כך, הקנאה מביאה שיעשה אפילו שלא בדרך הטבע ויכול לעלות למעלה
עי"ז, ולכך כתוב "אל תקנא כו' כי אם ביראת ה' כל היום". וזהו "פינחס בן אלעזר כו' השיב כו'" ע"י "בקנאו את קנאתי בתוכם", פירוש שהכניס בלב ישראל הקנאה ביראת ה' כו', "ולא כליתי" פירוש הדבר הזה הוא דבר שאין בו כליון, "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" כי האדם הנקרא עובד ה' באמת הוא השלם בעובדי', ומי גרם זה? פינחס בגודל קדושתו, ולכן נתתי לו ברית שלום. ועיין עליו.. ע''כ ובעניין ברית השלום
שהשי''ת נתן לו מצאתי בכמה ראשונים וקדמונים כבעל העקדה דסבירא להו כרבתנא
בתלמוד שהסכימו עם דברי ריש לקיש במדה''ג שהוא פנחס הוא אליהו ורבינו בחיי
אף הביא תימוכין מאשכחיה רבה בר אבוה לאליהו וגו' בב''מ דמשם מסיק שקברי
עכום אינם מטמאין באהל שאכן אליהו כהן היה (ולא כתנאי שהעמידו אותו כבן
שבטים אחרים, (הגמ ב''ב שלא נכלל אליהו בין אלה שקפלו שנותיהם, ודברי
הילקוט שהיה מבני רחל) ואמרו שברית השלום שנאמר בפנחס ו-בריתי היתה אתו
החיים והשלום שנאמר במלאכי על אליהו שאנחנו קוראים במלאכי דהפטרת שבה''ג כי
סיבת השחתת הגוף שסופו במיתה כליון הוא בניגוד הטבעים שבין הרוח והגשם
שבאדם, ומשמסר פנחס נפשו למיתה על כבודו יתברך כדברי הרלב''ג שהלך כאן בדרך
פירוש סבו הרמב''ן ואמר עה''פ ושם האיש המוכה וגו': והנה
ספר שהאיש המוכה היה נשיא שבט שמעון , והאשה המוכה היתה בת מלך ממלכי מדין ,
כי צור היה שם אחד מהמלכים , כאמרו "את אוי ואת רקם ואת צור" (במ' לא , ח)
- להורות על חוזק קנאת פנחס לשם יתעלה, עד ששם נפשו בכפו להרוג נשיא שבט
אחד ובת מלך (ולא נתן דעתו על עצמו) עשה שלום בעצמו וכלל גופו
בנצחיות רוחו. ואכן פשיטא לכו''ע שפנחס היה בחיים חיותו אחרי שנים רבות
במעשה פילגש בגבעה המובא בספר שופטים. ובעניין חילוקי הדיעות האכן הוא פנחס
הוא אליהו מצאתי בפירוש הרד''ק במלכים שאמר עה''פ ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי: מעיר
ששמה תושב היה תחילה ואח"כ ישב בגלעד וכתרגום יונתן אליהו דמתושב מתותבי
גלעד ונחלקו רז"ל מאיזה שבט היה מהם אמרו משבט גד היה ומהם אמרו משבט
בנימין ומהם אמרו פנחס זה אליהו וכל אחד מהם סומך דבריו אל הפסוקים בדברים
רחוקים ואנחנו לא ידענו האמת והנה גזר אליהו על המטר בקנאתו לה' על עובדי
עבודת גילולים כתוב בתורת משה וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה
אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר ובטח באל שיקיים את דבריו ועליו
וכיוצא בו נאמר ותגזר אומר ויקם לך כמו שאמר שמואל הנביא אקרא אל ה' ויתן
קולות ומטר ובעבור כי הרע מכל אשר לפניו גזר אליהו ואמר לו כי לא יהיה טל
ומטר אולי יחזור בו והאל ארך אפים האריך אפו לו כאשר האריך לאשר לפניו ומה
שאמר כי אם לפי דברי עד שיראה שיחזרו מעבוד עבודת גילולים כלם או מקצתן,
ובדרש וכי מה ענין זה אצל זה אלא כשמתו בני חיאל כלם הלכו אליהו ואחאב לנחם
חיאל ואמר אליהו כי בעון שבנה יריחו מתו בניו כדבר ה' אשר דבר יהושע בן
נון אמר לו אחאב מי גדול משה או יהושע אמר לו משה שהיה רבו של יהושע אמר לו
דברי הרב לא נתקיימו ודברי תלמיד נתקיימו והלא אמר משה ועבדתם אלהים אחרים
ועצר את השמים והלא כל ישראל עובדי עבודת גילולים הם ואין השמים נעצרים
קפץ אליהו ואמר ונשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי
דברי..ע''כ ועל אף שקנאת כבודו ית''ש מצינו באליהו כמו בפנחס עם כל זאת
חז''ל במדרש הגדול מצאו שאליהו הפריז בקנאתו על המדה ושם: ואומר קנא קנאתי
לה' א-להי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל. ואומר לו, שמא בריתך עזבו? אמר
לו 'את מזבחתיך הרסו'. אמר לו שמא מזבחותיך הן? אמר לו 'ואת נביאך הרגו
בחרב' אמר לו הקב"ה והרי אתה קיים.. ע''כ והרמב''ם בשמונה פרקים אמר:
ומצאנו לאליהו, זכור לטוב, מידת הכעס: ואף על פי שהשתמש בה כלפי הכופרים,
ועליהם היה כועס, אבל בארו החכמים שה' הרחיקו, ואמר לו: לא יצלח לבני אדם
מי שיש לו קינוי כשיעור שיש לך, שהוא ימיתם.. ע''כ ועוד מצינו במדרש זוטא על שה''ש עה''כ
קשה כשאול קנאה: קשה היתה הקנאה שהכניס אליהו כנגד ישראל שנאמר: 'קנא
קנאתי לה' צבאות כי עזבו בריתך' וגו', היה לו לאליהו לילך למקום שעמדו
אבותיו ויבקש רחמים על ישראל ולא עשה כן..ע''כ והבו''ית עוד היה מאלפו בינה
בהר חורב כי לא ברעש לא ברוח ולא באש וגו' על כן נלקח לשמים ולא נזכר ברית
השלום שניתן לו ושליחותו כמבשר טוב ומשכין השלום עד נבואת מלאכי
שהזכרנו.. ואילו שלמות מעלתו של פנחס הייתה שקנאתו הייתה קנאות בשלמות
מסירת עצמו לתקנת עם ה' שכל כולה 'בתוכם' וכדי שלא שלא יכלו בקנאתו
ית'. וכבר אמרו קמאי על הוא פנחס הוא אליהו שאין כוונתו על אליהו בהתגלותו
הראשונה, אלא עליו שניבא מלאכי לעתיד לבוא שאליהו יגיע למעלת פנחס . רבינו השפת אמת אמר: השיב
את חמתי בקנאו כו'. כי יש שכיכת חימה בהתעוררות החסד והרחמים וזה מדת כהן
חסיד המתחסד עם קונו. אכן פינחס בכח הקנאה והחימה השיב והמתיק הדין בשורשו.
וז"ש שעשה פלילות עם קונו כי בהתגלות הפנימיות ועומק הדין הוא הרחמים
כדאיתא כשיעמדו אברהם ויעקב מלהגן על בנ"י יעמוד יצחק ויצדיק את בנ"י בעומק
הדין. ז"ש פינח"ס גי' יצחק. והוא בחי' ברית אש כמ"ש בריתי אקים את יצחק
וז"ש במד' בדין הוא שיטול שכרו שנשתנה פינחס מכל הבריות שאינם יכולין לזכות
בדין רק בחסד עליון כמ"ש לך ה' החסד כי כו' תשלם כו'. ופינחס זכה בדין לכן
נתעלה בחיים למעלה. וענין היו"ד שניתוסף לפינחס לפי שנתקנא על חותם אות
ברית קודש דאיתא שבטי יה עדות שחתם הקב"ה יו"ד באיש ה' באשה. ואות ברית
קודש הוא היו"ד דאיתא עוה"ז נברא בה' ועוה"ב ביו"ד. ואות שבת ותפילין הוא
בה'. ואות מילה ביו"ד. והוא עדות שבנ"י הם בני עוה"ב. וזה השם עדות לישראל
שנמשכין אחר מעשה אבות ושבטים ואז חל עליהם חותם זה. וכאן ע"י הזנות נסתלק
רשימת החותם וזכה פינחס להחזיר לבנ"י זה החותם. ואמרו חז"ל פינחס הוא אליהו
דכ' השיב את חמתי. ושם כתיב והשיב לב כו' בנים כו' שהוא המקשר ומדבק בנ"י
למדריגת אבותיהם ולכן אחר מעשה פינחס נמנו בני ישראל לבית אבותם. וזהו
השלום שניתן לפינחס כי אות י' הוא שלום שאין בו הפסק וחלל כמו בכל האותיות
ורומז אל הדביקות בשורש העליון..ע''כ יפקד יהוה אלהי הרוחת לכל
בשר איש על העדה / אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם
ולא תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין להם רעה.. הקרוב לפשט והמשמעות הוא פירוש הרלב''ג שאמר: יפקוד יי' אלהי הרוחות לכל בשר וגו' - לפי שהיה שואל ממנו דבר הוא מיוחס אל ההשגחה הפרטית , והיא תהיה מצד השכל , קראו אלהי הרוחות לכל בשר; רוצה לומר:מנהיג הנפשות אשר לכל אחד מהאנשים. והנה שאל ממנו שיתן לישראל מנהיג ורועה , יצא לפניהם במלחמה ויבא לפניה ויוציאם כשירצה ויביאם ,בדרך שתהיה הנהגתם שלמה ויהיו כלם בהסכמה אחת , ולא תהיה עדת השם יתעלה כצאן אשר אין להם רועה..ע''כ ורבינו המלבי''ם הרחיב ואמר: יפקד
אחר שראה משה שלא תשונה הגזרה בקש שיפקוד ה' איש על העדה, ואמר אל אלהי
הרוחות לכל בשר, ר"ל כי מצד הנשמה העליונה הנפרדת מן הגויה א"צ למנהיג כי
היא קדושה ומלאכיית והמלאכים א"צ למנהיג וכן מצד הנפש החיונית והגוף הבהמי
ג"כ א"צ למנהיג, שכל בע"ח חיים נפרדים כ"א בפ"ע רק מצד הרוח הנתון בבשר,
שהוא רוח האדם הכלוא בבשר שעי"ז י"ל בחירה וכ"א י"ל תכונות ומדות ותאות
מיוחדות מזולתו ורוח אחרת אתו לפי המזג ולפי תכונת הרכבתו, ומצד זה צריך
למנהיג שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד מהם הנפרד בטבעו ותכונתו מזולתו
וכמ"ש אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, שכל בע"ח י"ל נפש שהוא הנפש
החיונית, אבל האדם י"ל רוח השכלי והוא מעורב עם הבשר ונמשך לפי טבע הבשר,
ובקש ג"כ שלא יהיה המנהיג רק להנהיג הגופים לבד אבל להנהיג הרוחות מצד
שהאדם חי מדבר משכיל: אשר יצא לפניהם, וההנהגה הזאת תחלק לשתים: [א]
בעת שיצאו לחוץ ללחום עם אויביהם שיצא לפניהם, [ב] בעת שישובו אל בתיהם
שאז צריך להנהיג ההנהגה הפנימית לעשות משפט בין אדם לחברו וכדומה כמ"ש
ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו ועז"א ואשר יבא לפניהם, והנהגות
האלה יהיו בשתי פנים: [א] בעת שהעם נכנעים אל השופט ונמשכים אחריו ברצון
שעז"א אשר יצא לפניהם, [ב] בעת שאינם שומעים ברצון וצריך להכריחם ע"ז בכח
הזרוע אשר לו שעז"א ואשר יוציאם ואשר יביאם שזה מורה על שמכריח אותם ביד
חזקה. ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה כי גם הצאן שאין להם רועה יש
להם מנהיג והוא התיש ההולך בראש העדר וכלם הולכים אחריו רק זה אין קרוי
מנהיג אחר שהוא סכל כמוהם ודומה להם, וצריך רועה שי"ל שכל ויודע איך
להנהיגם על נאות דשא ועל מי מנוחות כן אין די בשיהיה מנהיג דומה להם, רק
צריך איש אשר רוח אלהים בו שהוא נפרד ממינם בערך הרועה המשכיל נגד
הצאן..ע''כ ורבינו בספר דגל מחנה אפרים כתב: איש
על העדה היינו לא כמו שאמרו ישראל בימי שמואל הנביא תנה לנו מלך שיהיה
המלך בידם רק איש על העדה שהוא יהיה עליון על העדה שכל נשמות ישראל יהיה
דבוקים בו והוא יהיה כלל כל נשמות של ישראל שבאותו הדור כדי שעל ידו יוכלו
לעלות ולדבק בשורשם והוא שרימז רש"י בצחות לשונו אמר לפניו רבונו ש"ע גלוי
וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד היינו הדעת של כ"א ואחד שהוא לפי שורש
נשמתו ואינם דומין זה לזה לכך מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כ"א ואחד לפי דעתו
היינו כנ"ל שיהיה המנהיג כלל דעת של כל ישראל ויהיו הכל כלולים בו כ"א לפי
דעתו אשר יצא לפניהם היינו בתחלה יצא הוא מן הכוחות הרע ואשר יבוא לפניה'
היינו קודם להם יקשט עצמו לצאת מן הקליפה ולבוא אל הקדושה ואחר כך אשר
יוציאם מן הקליפה ואשר יביאם אל הקדושה והבן..ע''כ ובסה''ק קדושת לוי: כי
הבורא ברוך הוא משפיע שפע לעולם השרפים ולעולם החיות הקודש ומהם נשפע השפע
על ישראל. והבורא יתברך משפיע בעולמות עליונים כאשר יוכלו גם ישראל לקבל
זה השפע, ואם כן הבורא ברוך הוא מצמצם זה השפע ומשפיע כאשר יוכלו ישראל
לקבל זה השפע. ונמצא הבורא ברוך הוא כל החסד שמשפיע על עולמות עליונים, הוא
כשיעור שיוכלו גם העולמות התחתונים לקבל. וזה שאמר משה "אל אלוקי הרוחות
לכל בשר" (לעיל, ט"ז, כב). וזה שביקש משה "יפקוד ה' אלוקי הרוחות", כלומר
אלוקי הרוחנית שאתה משפיע לכל עליונים, "לכל בשר" - כשיעור שיוכל האדם
לקבל, כן "יפקוד ה' איש על העדה", שמנהיג על העדה ינהיג את ישראל כאשר אתה
מנהיג עצמך עם ישראל. וזהו "וידבר משה אל ה' לאמר" (כ"ז, טו), בכאן "לאמר"
לכאורה הוא מיותר, כי למי יאמר (עיין רש"י, במדבר, י"ב, יג). רק באמת שמשה
ביקש זה שהשם יתברך יעמיד מנהיג טוב על ישראל, ולא על דורו לבד ביקש, רק
ביקש על כל הדורות הבאים. וזהו 'לאמר', לכל הדורות הבאים ביקש כן…ע''כ. ונעימים ונחמדים הם דברי רבינו החיד''א בספר פני דוד שכתב:
ויתכן לפרש עוד במה שסופר מחכמת השיעור והתשבורת דרצה מלך אחד לעשות צורת
ראש והוא מרומים על חומה גבוהה מאד מאד. וכן עשו האומנים צורת ראש בציור
יפה מאד וכמעט היה נדמה כאלו לא חסרה כי אם כח הדברי. וכאשר הניחוהו מעל
דמעל אחד הרואה בעיניו יראה הראש עקומה ועקושה כי הגובה השחית צורתה וטרחו
בזה הרבה עד שבא אומן בקי בתשבורת שכל את ידיו באופן שהראש הן בעודנו בארץ
היה נראה יפה וגם כנשוא נס על כן ירים ראש גבוה כמה קומות כל אדם חזו בו
יפה אף נעים ישר ומכוון. ומזה למדו חכמי המוסר כי רישא דעמא יתכן שקודם
שנתמנה האדם יראה לעינים הוא הדב"ר אחד לדור ועוד לו אך המלוכה וכאשר יתמנה
הדו"ר אתם ראו חדל להיות הולך ביושרו וזה דרכו עקום ועקוש זו היא דרך עקש
ויודעיו לפנים המה ראו כן תמהו כי לא דעת ולא תבונה בו להנהיג העם כי
מינויו שינה דעתו ומדותיו ומהותו וז"ש אשר יצא לפניהם וכו' קודם מינויו
שיתקבל בעיניהם. ואשר יוציאם אח"ך דהשררה לא תשנהו והולמה והולמתו. ובזה
אפשר מאמרם ז"ל על בצלאל שאמרו ישראל למשה רבינו ע"ה אם בעיני הקב"ה
ובעיניך הגון בעינינו לא כ"ש. ומלבד המפורסם כי גבהו דרכיו יתברך. עוד בה
זימנין דמשכחת לעיני העם ישר והגון להתמנות וכשיתמנה לא יכון בצדק כסאו.
אבל כאשר יתמנה מפי ה' אין ספק בו וזהו בעינינו לא כ"ש. וזה אפשר כונת הפ'
בשמואל ב' סי' ה'. גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא
והמביא את ישראל ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל. הכונה דמקודם
קדמתה כבודך חופף עלינו כל היום וישראל רוצים בך. וכי תימא אפשר דקודם
השררה טוב בעיני ישראל. ובהשתרר לא יכון לז"א ויאמר ה' לך וכו' ואין ספק
בדבר..ע''כ ורבינו השפ'ת אמת אמר: במדרש, "'אלקי הרוחות לכל בשר', ברוך חכם הרזים" כו'[2]. פירוש, שאלקותו יתברך חל על כל בריה באופן אחר. כמו שכתוב "'אל שד'י - שיש די באלקותו לכל בריה" (רש"י, בראשית, י"ז, א),
פירוש, במדה מיוחדת ומצומצמת כפי כח הכנת כלי המקבל. וכן כל המתנות שנתן
הקדוש ברוך הוא לנו הם בכלל ובפרט, כדאיתא נשמה יתירה יורדת בשבת קודש לכלל
ישראל.[3] ומ"מ בפרט יש לכל אחד חלק כפי השייך לו. וכמו כן ארץ ישראל שניתן לכלל ישראל. ובפרט "לאלה תחלק" (במדבר, כ"ו, נב) - שהי' חלק מיוחד לכל איש. וזהו שרמזו שהגורל היה צווח כו',[4] פירוש שהיה מיוחד ונרגש כל חלק לבעליו. והנה משה רבנו עליו השלום הוא בחינת "קהלת יעקב" (דברים, ל"ג, ד) בכלל, ולכן נמשל לאור החמה.[5] אבל בחינת יהושע שחילק הארץ הוא בחינת פרט, לכן נמשל ללבנה, שהיא עם הכוכבים, בחינת התחלקות האור לפרטים כנ"ל.. ואני עני
נרשם בי מה שראיתי באיזה ספר בבחרותי ברוח דברי קדשו של החיד''א, ששלמות
מנהיג ישראל, יהיה באשר לא ישתנה ברוחו מכוח המצבים המשתנים כאשר יצא
לפניהם וכאשר יבוא לפניהם והכאשר יוציאם והאשר יביאם.. יהיה תמיד כבקרת
הרועה הנאמן שעושה במלאכת צאנו שיוציאם להוליכם שירעו בנאות דשא ולהשיבם
לבעליהם בלי כל נזק, ולא יהי' עם ה' כצאן אשר נמסר לטבח, שהצאן הו שלו
ולתעלתו וכל עניינו הוא בערך הבשר שיחתוך מעל עצמותיהם וד''ל. ע''כ לפרשת
פנחס. בילאו''א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.