לברוח כמו מאש

ב"ה

הסתכלות אחרת על תופעת המחלוקות בתוככי המחנה

מחלוקת בתוככי עם ישראל ,ימיה כימי בנין העולם מאז ועד עתה. ישנם הרבה זוויות הסתכלות על מהות המושג "מחלוקת", הסתכלות של מחלוקת לשם שמים, הסתכלות של קרח ועדתו, הסתכלות של ערבוב השטן, אבל ישנה הסתכלות נוספת שמתאימה למחלוקות בעלות אופי מסוים.

מחלוקות בעלות אופי של מחלוקות בהלכה, מוגדרים ע"י חז"ל בוודאות כמחלוקת לשם שמים זו מחלוקת שמאי והלל, מחלוקות בעלות אופי של קנאה מוגדרות ע"י חז"ל בוודאות כמחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו, מחלוקות שנוצרו בעם ישראל בהיסחפות אמוציונאלית כמחלוקת ישראל ויהודה ודומיהם מוגדרות כמעשה שטן, אך לגבי מחלוקות על שיטה ודרך בהשקפה יש צורך לבאר לאיזו קטגוריה הם שייכים.

מחלוקת המתנגדים והחסידים, המחלוקת על פשיסחא, מחלוקת איזביצא וקוצק או מחלוקת הליטאים וחב"ד מחלוקת הליטאים ור'  שמואל ודומיהם היו על דרך בהשקפה, נכון, הם יצרו השלכות קשות של התנהגויות פסולות, אך במהות הם בוודאי לא היו קשורות לקנאה, ולכן אי אפשר לשייך אותם למחלוקת של קרח ועדתו, הם גם לא קשורות לערבוב השטן, כי הם היו על מהות אמיתית ולא על מהות של שליטה, יתכן שזו לא הדוגמא הקלאסית של מחלוקת לשם שמים בהלכה, אך בוודאי הם שיכים לצד החיובי של הגדרות המחלוקת.

אנו מוצאים הגדרה נוספת של מחלוקת מסוג זה, מחלוקת שאול ודוד. כמבואר בתנ"ך ומפרשיו הק', מדובר בשני ענקי עולם, מצד אחד שאול המלך שהיה כבן שנה בלא חטא, ומצד שני דוד המלך ע"ה רגל רביעי במרכבה. זו לא מחלוקת לשם שמים, זו מחלוקת "משמים".

הקב"ה מסובב כל הסיבות מסודו הנגלה לנביאים רצה במחלוקת זו כדי לסובב סיבות בעולמו במה שאין לנו שום הבנה. אפילו שמואל הנביא לא הבין את בחירת דוד המלך ע"ה על פני שאול המלך, כאשר שאול היה חומל, ודוד היה אדמוני וכמבואר בהרחבה במלבי"ם שם.

ולכן כאשר לנגד עינינו נוצרה מחלוקת בין ענקי עולם בנש"ק ברא כרעיה דאבוה דיין רפיש ממצוקי תבל מגזע המלוכה במלכות הקודש, אסור לנו להיכנס בין עמודי עולם, ועלינו לעמוד מן הצד שמא נכווה ח"ו בגחלתו של מי מהצדדים.

ידוע הסיפור באברך לתפארה בימי המחלוקת של ר' יעקב עמדין ור' יהונתן זי"ע שפתאום נכנסה בו רוח שטות והמיר את דתו ונתגרש מאשתו ובניו, בסוף ימיו התוודה כי זה בא לו באשר אביו שהיה מאנשי ר' יעקב עמדין זי"ע כיבד את רבו בסנדקאות בעת הוא נכנס לבריתו של א"א, וכאשר היה זה בעת הבערה הגדולה של המחלוקת, צעק אביו כי בעזרת השי"ת הרך הנימול לא יגדל ח"ו כר' יהונתן זי"ע וענה ר' יעקב עמדין זי"ע "אמן", ומפני זה אכן לא נשאר הנער ביהדות אלא המיר דתו רח"ל.

יודעי דבר מספרים, שלאחר תחילת הנהגתו של "הבית ישראל" זי"ע נכנס אליו יום אחד "הלב שמחה" זי"ע לדירתו בדוד ילין, והיה שם בחדר איזו שהיא דין ודברים ביניהם, לאחר קצת זמן יצא משם פתאום הלב שמחה זי"ע והלך, והב"י צווה להמשמש שעמד בדלת לרוץ אחריו ולומר לו משהו בחריפות, אך המשמש ירא מאד להכניס ראשו בין ההרים, ברח לו לבית הכנסת הגר"א ונחבא שם שלושה ימים, כשחזר פגשו הב"י ושאלו: עשית שליחותי? והוא הרגיש כי כלתה אליו הרעה, ובלית ברירה הודה על האמת ואמר שכולו רוטט "לא", ואמר לו הב"י: אני יכיר לך טובה על כך בזה ובבא, וכן היה שקירבו לאותו משמש כל ימיו, וחכם עיניו בראשו להבין הייטב הדברים.

אולי אלו מראשי החסידים המתכוונים רק לשם שמים, דין אחר להם. אך פשוטי עם, עצתם לברוח מאלו העניינים כמו מאש תבערה ללא כחל ושרק.