מילי דחסידותא

קראתי בהנאה את דבריו של אהרן בן נחמן בנושא הרבי'סטות ואכן טוב שכתב ויפה כתב חן חן לו. ואם אורשה אוסיף כי החסידויות הפיאודליות של ימינו לא ממשיכות שום שרשרת זהב ואפילו לא של חוט תפירה דק מן הדק שיקשר אותה לשום עבר מפואר, להד''ם. התופעה היא תופעה מודרנית שאלמלא הצורר הארור השיקוץ המשומם יש''ו סלל לה את הדרך, לא הייתה עולה על דעתו של איש לעולם. ותמצית סיפור השתלשלות הדברים כך הוא,  רבים מהשורדים הרצוצים שהגיעו בחוסר כל לעולם החופשי אחרי מלחה''ע הב' מסרו בשמחה את ילדיהם להתחנך במוסדות שהקימו רביים שונים חדשים גם ישנים שקיבלו את הנערים מבלי שהכבידו עליהם לשעה בשכר מלומדות. וכמו שאומרים שלא מדקדקים במתנות שמקבלים, והורים אלה לא עמדו מעבר לגוו המחנכים של הרבי לעמוד על טיב החינוך שילדיהם מקבלים. ואילו האדמו''רים עצמם היו אנשים שחזו (תחילה רק חלקית) את הפוטנציאל הכביר שבעסקי החינוך, מבחינת התמיכות הממשלתיות העירוניות והציבוריות והן מבחינת החופש שניתן להם לגדל נערים על תכנים שישמרו עליהם כעתודות אנושיות לחסידויותיהם שעמדו תחילה על קומץ של ״מתפללי השטיבל״ והם לא התרשלו בנושא הזה כלל ועיקר. הילדים האלה כבר למדו לאלפים בחדרים של ויז׳ניץ באבוב סאטמאר סקווירא פאפא ודומיהם, איפה שעם האלפא ביתא הוטמע בהם שלאדמו״ר ׳שלהם׳ יש את כל הכוחות והסגולות העל אנושיות מהמין שהאמינו בהם היענטות הפתיות של הדור שהושמד אחת לא נעדרה. וכמובן שאז כמו היום כל מלמד או מגיד שיעור שרצה לשאת חן בעיני נותני שכרו היה חייב להוכיח יצירתיות משלו בהקצנת החינוך לאמונת הצדיק. וכמו שאירע בעסקי הנדל''ן נוסחת עסק בנאלית לכאורה הצליחה לעילא ולעילא מעבר לכל אשר יעלה על הדעת. דור ראשון של גדיים נעשו תיישים והצלחה גררה הצלחה, כי משרבו הספסלים בבית התפילה שבו להם לרבי'ים אנשים מבני החסידים של אבותיהם שאיבדו עניין בחסידות ואלה היו כבר בעלי בתים מסודרים. יותר זה כבר לא היה רבי עני עם שטיבל קטן ושמש אלא בעל מוסדות עם תקציבים ומנהלי פרויקטים. פרנסתם של האדמו״רים עברה מפדיונות של רובל או שניים מידן הרועדת של תגרניות עניות לסכומים שעשירים מופלגים מוכנים לשלם עבור קרבה וכבוד. הם יותר לא התבוששו בשל מיעוט תורתם מלהקים ולעמוד בראש ישיבות גדולות אשר שם העמיקו את תחושת ההשתייכות לחסידות הרבי בצעיר המתבגר. וכאשר התגבשה החסידות, הם נעשו  כדרך המתעשרים ממוקדים יותר ויותר ״למקסם את העסק״ ולהעמיק את אחיזתם בחסידיהם ומצאו שגם בנושא זה רק הדמיון הוא הגבול. הם תפשו ופעלו על ההכרה שככל שרמת ידיעותיו הכלליות של התלמיד נמוכה יותר הוא הופך לנכס בטוח יותר, וכי גם גידול תלמידי חכמים מביני תורה לא משרת את מטרתם. ויתר על כן בארץ ישראל, שם הצליחו להשליט את חומר האיסור והאיום בעונשים אכזריים על היחשפות למידיה הכללית, ו'העיתונות הכשרה' עומדת להם לאדוני הכתות ככלי לשימור הבורות ושטיפת המוח בעוצם החובה להאמין בצדיקי הדור ולציית להוראותיהם מבלי להרהר אחריהם כלל ועיקר ועאכו''כ שלא לשאול או להקשות קושיות ח''ו, ועליהם נוספו שם בארה''ק קשיי המחיה של החסיד הפשוט מכתיבים שכמעט ואין משפחה שאינה תלויה כלכלית בחצרו של האדמו''ר בצורה זו או אחרת. ומטבע הדבר הוא כשמלאכתם של צדיקינו כבר עשויה, יותר הם כבר לא חייבים לטרוח ולהעמיד פנים של בני עליה ע''מ לשמור על חסידיהם כי הצאן כבר במכלאות. אך למרות זאת הם עדיין מתחבלים ויתחבלו עוד ועוד תקנות יצירתיות שיהדקו את מוחלטות שליטתם בנתיניהם למען יעברו בבוא היום כעדר בור מחוק צייתן וממושמע לבניהם נכדיהם וניניהם.. ועכשיו לך ובדוק ותמצא מה עלתה בכל אותם אדמו''רים ששמעם הלך לפניהם בכל אירופא שם נתקדשו קדש בפי כל כמו רבי ישראל מהוסיאטין בני גזע טריסק סטרעטין אלכסנדרו והרבי הטוב והנעים שבאדם הצדיק מבוהוש זי''ע ודומיהם שהמשיכו כמו שהורגלו מבלי להתעסק בהקמת מוסדות אלה נשארו לאחר השואה רבי'ליך עם שטיבליך קטנטנים שבניהם פנו על פי רוב למדעים ולמסחר וכדו', בשעה שרביים מועטי תורה שהקימו מסדות חינוך נעשו אדונים גדולים ובניהם אחריהם נגידים ומצווים לאלפי אנשים ונכדיהם הזאטוטים מתהלכים כבר בגוו זקוף בין הנתינים כנסיכים שבהתגדלותם הם יהיו שולטים לא רק במה שאלה יעשו אלא גם מה שהם יחשבו. אך ככל שמעמד האדמו''ר שגודל עדרו הגדול מכפיל עצמו בכל עשור (מבלי שיהיה מזונותיהם עליו) עלה והתנשא לגבהים מטריפי חושים, ערכו של החסיד כאדם מן הישוב ירד פלאים וחזר למאות הפיאודליות השחורות, הוא כבר לא אדם בעל בעמיו שבין נסיעה לנסיעה לרבי שלו חי את חייו במקומו כאדם פרטי דעה-זאגער המעורב בדעת עם בני מקומו, אלא צמית כת שטוף מוח באמונות הבל המחוסר כל משקל  וערך כיחיד, כמין בהמת אדם השייכת לפלוני או אלמוני המושל בדימויו החברתי והעצמי ובהרבה מקרים גם בעצם פרנסתו לקיומו, ופשוט לו שבבוא היום יעבור הוא ובניו להיות שכזה גם לבן האדון נכדו ונינו שיתמנו תחתיו יהיו מי שיהיו..  והשאלה הנשאלת היא שבאם (וזה אם גדול) אפשרי הדבר לערער ברב או מעט את המערך הקלוקל הזה נטיב עם היהדות וחינוך הדורות לשמירת המצוות? או לא.  וזאת בשעה שאלה שאוהבים לקרוא לעצמם תורניים כלומר׳שט ממשיכי המתנגדים לחסדידות דאתמול חמדו אף הם את הצלחתם ומעמדם של אדוני החסידים ואימצו את שיטותיהם ותכניהם צו לצו לו לקו וגידלו דור עוד יותר מעוקל מזה של החסידים.. לסיכום דברי: לבירא עמיקתא נפלנו ובצרה גדולה אנחנו החרדים.  ולמעשה.. אז מה עושים? התשובה היא שלא הרבה, ובינתיים כלום..   אני עבדכם מתנחם בתבונה של שבקיה לרוויה.. וכי מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן..  מאידך, בוודאי שלא אתאפק מלומר מדי פעם את שלי בלי פחד ומשוא פנים, אבל כאחד שיודע שהבוי״ת לא זקוק לי שאעשה את חשבונותיו ובוודאי לא שאדאג לו. וסוף דבר שההשתנות היא התמידות והכל חולף ועצת השם היא תקום.

יהודי פשוט