דבר תורה לפרשת נשא

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א

לעבוד עבודת עבודה וגו' פירש רש''י: עבודת עבודה - הוא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת.. ורבינו בחיי שזה השיר שהיה עבודה לעבודה אחרת שהיא עבודת הקרבנות לקיים חוראת דהע''ה בשירו עבדו את ה' בשמחה  והביא פסוק מלא מדה''י ב בו קורא שם העבודה על השיר: והמשררים בני־אסף על־מעמדם כמצות דויד ואסף והימן וידתון חוזה המלך והשערים לשער ושער אין להם לסור מעל עבדתם כי־אחיהם הלוים הכינו להם וגו'. והשיר הזה היה בכנורת ומצלתיים והיו אומרים שירות וזמירות להשי''ת בשעת הקרבן.. ובמדרש רבה: הלכה כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנין בו, אמר רבי יהודה ז' נימין היו בכנור, שנאמר (תהלים ט"ז) שובע שמחות את פניך נעימות וגו', אל תהי קורא שובע אלא שבע שמחות, וכן דוד אומר (שם קי"ט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, ולימות המשיח נעשית שמונה, שכן דוד אומר בניגון (שם ו') למנצח בנגינות על השמינית, ולעתיד לבא נעשית עשר, שנאמר (שם קמ"ד) אלקים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור, ומי התקין להם, שמואל ודוד, שנאמר (דברי הימים א' ט') המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם.. ורבינו בחיי מבאר העניין כי העוה''ז מושפע מהז' מזלות ולימות המשיח תתגלה גדלות ההשגחה ולעוה''ב על שלמות כל המעלות.. וסוד הדבר אמאי לא נתפרש דבר השיר עד שבא דהמ''ה מובא בספרי הח''ן. ע''כ  איש איש כי תשטה אשתו וגו', חז''ל במס. מגילה קשרו קלקול האשה בקלקול הבעל ורש''י בתחילת פרשת נזיר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? [לומר לך] שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף.. ורבינו בחיי סמך לו הפסוק בהושע -זנות יין ותירוש יקח לב וגו'  ואין קץ הזהירונו להרחיק מן הכיעור והדומה לו כי רשת החטא פרוסה וכדברי החכם: כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף.. ועוד במשלי: כי־רבים חללים הפילה ועצמים כל־הרגיה: דרכי שאול ביתה ירדות אל־חדרי־מות.. ורבי מנחם המאירי שם: ועצומים כל הרוגיה - ; או הוא ענין חזוק , כלומר שאפילו הנכבדים נהרגו לזאת הסבה , כענין " ואשת איש נפש יקרה תצוד" ואמר: דרכי שאול ביתה - כלומר: הדרכים הנוטים לביתה הם כדרכי שאול. יורדות אל חדרי מות - משל על רוע הנהגתה. זהו ענין פתוי האשה ואחריתהנפתה בה; ובכלל זה כל עונשי העולם , בהתפתות האדם אחר בקשת תענוגי תבל , והמשך אחר הסתותיה. וחכמי המוסר אמרו: תבל נמשלה לזונה ידועה , לובשת בגדי כלה צנועה , הפוך בעיניה והשק במתניה , התוף בידיה והחבלים צמידיה , תשיר ושירותיה פתיחות , תשמח ושמחותיה תוגות ואנחות. וכן בכל ענין , יזהר מהמשך אחר טבע החומר, כמו שהקדמנו. ובגמרא סנהדרין: הזובח את יצרו ומתודה עליו כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים: ובמס' סוכה: דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך ישעיה קראו מכשול שנאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי יחזקאל קראו אבן שנאמר והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם ת"ר ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצה"ר שצפון ועומד בלבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל כי הגדיל לעשות אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם ועוד בגמרא: לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שיש בגוף האדם הוי אומר זה יצר הרע.  אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר  צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב  אבנים שחקו מים אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע.. ושח לי הגאון רבי בן ציון בלוי ע''ה כי סבו הגרי''ח זאנענפעלד ע''ה היה מקפיד שליתלוו לו בעלותו בחדר המדרגות לביתו שבקומה העליונה כי היה חושש שמא הזקנה שגרה מתחתיו לא תסגור בעדה את הדלת, ושאלוהו: רבינו הלמה יוסיף חומרות על איסור ייחוד הלא זקנה מופלגת היא אותה שכנה? וגם הוא עצמו זקן בא בימים, והוא ז''ל ענה להם: אכן זקנתי די צרכי שאדע שבענייני היצר לא אהיה סובר סברות.. ושמעתי שהצה''ק רבי אליהו לאפיאן ע''ה קרא לאחד התלמידים אלטער-בחור שאירס נערה מבנות המקום והיה פוגש את ארוסתו מדי יום ביומו, ושאלו האם אינו חושש מלהט היצר וזה ענה לו שהוא שולט במחשבותיו.. נבהל המשגיח הזקן ואמר: אם עד כדי כך מסוגל אתה לשמור לצד ארוסתך את מחשבותיך חוששני שאתה צריך לרופא. כי אני במקומך לא הייתי מסוגל לכך.. ואבא ע''ה היה שו ואומר לי שמול ממשות נסיון החטא אין תקומה לבשר ודם שבאותה שעה כבר אבדו עשתונותיו ולבהמות נדמה, והעונש והבושה הוא על אשר בעוד ראשנו בשליטת שכלנו לא נסנו מלהתקרב לניסיון.. ועוד סיפר לי הגרב''צ בלוי נ''ע מסבו: שבימים שהתחוללה שעורוריה בירושלים באשר למעשיו של אברך ת''ח שהקדיח תבשילו אמר בפניו נכדו של הגרי''ח הרב קופשיץ שהיה מוסר'ניק מתלמידי ישיבת חברון שאילו למד אותו אברך בספרי מוסר לא היה מגיע לידי כך.. והסבא הגרי''ח שמע הצטחק ואמר: אילו היה אותו אדם מוסר'ניק היה הולך אחרי תאוותו ומצדיק מעשיו גם על פי מוסר..  ובמ''ר נשא: הדא הוא דכתיב צור ילדך תשי וגו'. צור ילדך, הדא הוא דכתיב (איוב כד): ועין נואף שמרה נשף וגו'. הנואף אומר: אין בריה יודעת בי, לפי שכל מעשיו אינן אלא בחשך, וכן הוא אומר עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד, בנשף בערב יום, באישון לילה ואפלה, הוא סבור לפי שעושה מעשיו בחשך, שהקב"ה לא ידע בו. וכן הוא אומר (ישעיה כט): הוי המעמיקים מה', לסתיר עצה, והיה במחשך מעשיהם, ויאמרו: מי רואנו ומי יודענו,שכן דרך כל עוברי עבירה, הם חושבים שהקב"ה לא יראה במעשיהם. וכן הוא אומר (איוב כב): הלא אלוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו, ואמרת מה ידע אל וגו', עבים סתר לו ולא יראה וגו', האורח עולם תשמור וגו'. וכן הוא אומר: ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין, אינו אומר לא יראני אדם, אלא לא תשורני עין, לא עין של מטה ולא עין של מעלה.. יברכך יהוה וישמרך  יאר יהוה פניו אליך ויחנך  ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום  ובבמדבר רבה:  יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שצריכות שמירה. יברכך בעשר וישמרך שתעשה ממנו מצוות. יברכך ה' בברכה המפרשת בתורה (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים וגו', (דברים כח, ג ו): ברוך אתה בעיר וגו' ברוך טנאך וגו' ברוך אתה בבאך וגו', (דברים כח, ב): ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. רבי נתן אומר: יברכך בנכסיך וישמרך בגופך. רבי יצחק אומר והלוא אם מברכים הם שמורים, ואם שמורים הם מברכים, ומה תלמוד לומר: וישמרך מיצר הרע, שלא יוציאך מן העולם. וכן הוא אומר (משלי ג, כו): כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. דבר אחר וישמרך, שלא ישלטו אחרים עליך. וכן הוא אומר (תהלים קכא, ו): יומם השמש לא יככה וגו', (תהלים קכא, ד ה): הנה לא ינום וגו' ה' שמרך וגו', (תהלים קכא, ז ח): ה' ישמרך מכל רע וגו' ה' ישמר צאתך וגו'. דבר אחר, וישמרך מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר (תהלים צא, ז יא): יפל מצדך אלף וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'. דבר אחר, וישמרך ישמר לך ברית אבותיך. וכן הוא אומר (דברים ז, יב): ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך. דבר אחר, וישמרך, ישמר לך את הקץ, וכן הוא אומר (ישעיה כא, יא): משא דומה אלי קרא משעיר וגו'. דבר אחר: וישמרך ישמר נפשך בשעת מיתה, וכן הוא אומר (שמואל א כה, כט): והיתה נפש אדני צרורה בצרור וגו', שומע אני את הצדיק ואת הרשע, תלמוד לומר (שמואל א כה, כט): ואת נפש איביך יקלענה וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמר רגליך מן גיהנם, וכן הוא אומר (שמואל א ב, ט): רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו, הרי הם מברכים ושמורים, ומנין שאף שכינה ביניהם, תלמוד לומר (במדבר ו, כה): יאר ה' פניו וגו', יאר ה' וגו', יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו', ואומר (תהלים לו, י): בארך נראה אור, (תהלים קיח, כז): אל ה' ויאר לנו.   ישא ה' פניו אליך, בעולם הזה. אשר לא ישא פנים, לעולם הבא. דבר אחר, ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים, היה רבי יוסי בן דוסתאי אומר, כיצד יתקימו שתי מקראות הללו, אלא: ישא ה' פניו, בדבר שבינך לבינו. אשר לא ישא פנים, בדבר שבינך ובין חברך. רבי עקיבא אומר כתוב אחד אומר (שמות לד, ז): ונקה, וכתוב אחד אומר (שמות לד, ז): לא ינקה. היאך אפשר לקים שני פסוקים הללו, אלא בדבר שבינך לבינו ונקה, בדבר שבינך לבין חברך לא ינקה. בן עזאי אומר מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. דבר אחר, ישא ה' פניו וגו', יהפך פניו כלפי אצלך, לא דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין, אלא: ישא ה' פניו אליך, יהפך פניו אצלך, כמה דתימא (ויקרא כו, ט): ופניתי אליכם והפריתי. (במדבר ו, כו): וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. רבי נתן אומר: וישם לך שלום, שלום זה שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט, ו): לםרבה המשרה ולשלום אין קץ. רבי אומר זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גדול השלום שהקדוש ברוך הוא שנה בדבר מפני השלום, שנאמר (בראשית יח, יג): האף אמנם אלד ואני זקנתי. גדול שלום, ששנה המלאך שדבר עם מנוח מפני השלום, שלאשה אמר (שופטים יג, ג): הנה נא את עקרה ולא ילדת, ולא ספר דבר זה למנוח. גדול שלום שהשם שנכתב בקדשה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. רבי אלעזר אומר גדול שלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום. רבי שמעון בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' יברך את עמו בשלום, אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם. רבי אלעזר הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום. גדול שלום שנתן לענוים, שנאמר (תהלים לז, יא): וענוים ירשו ארץ והתענגו על רב שלום. גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים: עושה שלום ובורא את הכל. רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר שאפלו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד, יז): חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר בהם (הושע י, ב): חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלקת. גדול שלום שאפלו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר (דברים כ, י): כי תקרב אל עיר וגו', ואומר (דברים ב, כו): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו', ואומר (שופטים יא, יג): השיבה אתהן בשלום, גדול השלום שאפלו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום. ואומר (ירמיה לד, ה): בשלום תמות. גדול השלום שנתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נז, יט): בורא ניב שפתים שלום שלום. רבי מאיר אומר גדול הוא השלום שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום שנתנה לצדיקים, שבשעה ששנפטר מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום, הראשונה אומרת (ישעיה נז, ב): יבוא שלום. שניה אומרת (ישעיה נז, ב): ינוחו על משכבותם, והשלישית אומרת (ישעיה נז, ב): הולך נכחו. ולא דין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד, שנאמר (ישעיה נח, ח): כבוד ה' יאספך. אלא שמקלסים לפניהם בשלום: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.. ובסה''ק נועם אלימלך: או יאמר נשא כו׳ בני גרשון גם הם כו׳. הדקדוק מלת "גם הם" הוא מיותר. ונ"ל דהנה יש ג׳ מיני צדיקים, יש צדיק שהוא מחמת זכות אבותיו, ולזה הצדיק בקל יכול לבא לאור גדול. ב׳ מחמת שהוא מעורר את הצדיק שהיה כבר בעולם ועתה הוא בעולם העליון, הוא מעורר את אורו ובא לו מכחו אור גדול. ועוד יש שהוא צדיק מעצמו, ולזה הצדיק הוא בקושי קצת שיבא לאור גדול, אך שלבו מתלהב וחושק לעבודת הבורא ב"ה בשלימות, וזהו "אור זרוע לצדיק" פירוש האור הוא זרוע להצדיק מאבותיו, "ולישרי לב שמחה" פירוש אותם הצדיקים שהם ישרי לב, מעצמם שמחה, שלבם מתלהב ומשמח לעבודתו ית׳. וזהו "אז ישיר משה כו׳ ויאמרו לאמר" מלת "לאמר" אין לו ביאור לכאורה, וע"פ דרכנו יבואר, "אז" ראשי תיבות אור זרוע, ר"ל האור הזרוע מאבותינו הקדושים עשה פעולה זאת ש"ישיר משה", פירוש שפעלו במעשיהם הקדושים לדורות הבאים אחריהם שישיר הצדיק שבכל דור ודור, שהצדיק נקרא בשם משה, ולזה אפשר רמזו בגמרא הקדושה "מכאן לתחיית המתים מן התורה", שזה שהצדיק מעורר את האור של הצדיק שכבר מת, זה הוא תחיית המתים, שמחיה את האור של הצדיקים שכבר מתו וגם שפתותיו דובבות כו׳. ועוד פעלו "ויאמרו לאמר" פירוש במה שהם אמרו שירה, פעלו "לאמר" שיאמרו גם אנחנו בניהם שירה. "אשירה לה׳" כו' היינו הצדיקים שחושקים ומתאווים לעבודתו ואומרים "אשירה", שאין להם עדיין אור גדול רק שנפשם חשקה, אך הצדיק העוסק בתורה לשמה יוכל לבא לאור גדול אף בלא זכות אבות. והנה בני קהת היו משאם הארון והשולחן כו׳, והיה להם התורה והיו יכולים לבא בקל לאור גדול ע"י התורה הקדושה, וזהו שאמר השם ית' למשה "נשא את ראש בני גרשון גם הם" כו׳, פירוש שגם הם יכולים לבא לאור גדול ע"י זכות אבות וכנ"ל,  ועוד שם: "איש כי יפליא" לשון פלא, דדוד המלך ע"ה אמר "לעושה נפלאות גדולות לבדו כו׳ הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו", פירוש דהאיך אפשר לנו להודות להשי"ת? ואמר "כי לעולם חסדו", ר"ל שזה חסד הבורא ב"ה שנתן לנו להודות לו ית׳, וכן הפירוש "לעושה נפלאות גדולות לבדו" פירוש הוא העושה הנפלאות לבדו, ומה שמסר ביד הצדיק שיהא כח בידו לעוררם, הוא חסדו, וזהו "כי לעולם" הוא "חסדו". וזהו "ונפלינו אני ועמך" פירוש שהתפלל משה רבינו ע"ה שאני ועמך יהיה בידינו הנפלאות שנעוררם שתעשה עמנו נפלאות ונסים. וזהו "איש כי יפליא" שיהא הפלא בידו, שיהא מעורר הנפלאות שיעשה עמנו השם יתעלה, "לנדור נדר" פירוש יפעול גם זאת, שיחזיק הנדר והשבועה של הבורא ב"ה, כמ"ש אשר נשבעתי לאבותיכם, שיקיים לנו מהרה. "להזיר לה׳" לעשות נזר ועטרה להבורא יתעלה ע"י מעשיו הקדושים, "מיין ושכר יזיר" ר"ל אפילו מדברים הגשמיים יכול לעשות נזר להשי"ת, אם יתנהג בהם בקדושה לשמו הגדול. רק "חומץ יין לא ישתה" ע"ד דאיתא חומץ בן יין, ופירושו שלא יהיה זולל וסובא בשתייתו חלילה, אלא לאכול ולשתות במקום מצוה לרצון הבורא יתעלה, אכי"ר.