בצעירותי היינו לועגים ומתפלפלים על מנהגם של יהודים ספרדים שהיו גוררים כבשים במעלה הר מירון שוחטים לתרועות הקולולו צולים ואוכלים שם, שמא למרות שנשחט ונבדק כהוגן נאסר אותו בשר לאכילה משום שנקרא בפי בעליו שם קרבן עליו.. אבל מצאתי לזקנתי כי ׳פרימיטיביותם׳ של אותם יהודים פשוטים הייתה מתוחכמת לעילא ביחס לתבונתם של אברכי הכוללים דהשתא שיוצאים מכליהם ומפגינים עם הילדים המבולבלים ברחובות עיר כי נכספה וגם כלתה נפשם לקיים גם במצב זה מצוות חאלאקה בזאטוטיהם במירון בל״ג בעומר ולהקריב שם קרבן אדם, שהרי פסיק רישא הוא שהדוחק והטאראראם של ריקודי הטראנס הדרוזי הנהוגים לא יביאו לידי הידבקות וזו תתבע את קרבנותיה באביהם או סבם של אותם הולכי בטל מטומטמי המוח. אבל אין מה לעשות הם צריכים את הטכס עם הריקוד הדרוזי כשהנער העייף והמיובש על הכתף.. למה? כי אין להם משהו אחר.. ואם אמרו שאווירת דארעא ישראל מחכים אז מסתבר שהגיעו משבים חזקים מהג׳ונגלים של אפריקה ואוי לאותה בושה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.