ר' אשר דויטש - מי התיר לך להתיר דמם של כל כל כך הרבה יהודים?

זכותו של כל אדם להאמין בדרכו שיטתו והשקפתו כל עוד היא לא עוסקת בשפיכות דמים, ברגע שיש כאן ענין של נפשות אין מה שחזק ממנו פרט לג' עבירות. במצבינו, כאשר עוסקים בנגיף ואין לזה כל קשר לג' עבירות, אין אפילו איזה הוא אמינא להתיר ייהרג ואל יעבור, במצב כזה, כאשר קיימת סכנה, תפילה בציבור אינה דוחה את הנגיף, וכך גם בפיקוח נפש ובספק פיקוח נפש ובמיוחד כאשר מהנסיון של השבועות האחרונים הוכיח כי אלו שהתחמקו שילמו מחיר כבד הובהלו לבתי חולים

אחד הדברים הבסיסיים כאשר כותבים מה שכתב ר' אשר דויטש הן העובדות, האם זה אפשרי לשמור ולהזהר, או שמא הנסיון של החודש האחרון הוכיח את ההיפך מכך שאין כל אפשרות כזו. גם היכן שנניח הצליחו, בכל כך הרבה מקומות לא הצליחו. בניו יורק לדוגמא, התחכמו וישנם המתחכמים עד היום לארגן מניינים מחוץ לבתים ובכל מקום, כמעט אין מי שאינם נכשלים, וחלילה לא מתוך כוונה רעה, אלא מתוך אי שימת לב

אם ר' אשר דויטש היה כותב מתוך מצב כשאין נסיון קודם, ועל סמך זה הוא מבין שזה אפשרי, גם בספק פיקוח נפש זו שאלה גדולה אם זה מותר, אבל כאשר הנסיון בעולם מוכיח שזה בלתי אפשרי וכל כך הרבה ניזוקו, מי מתיר לארגן תפילות בציבור כאשר חלק בודאי יכשלו ומספיק שרק אחד חלילה יחלה וכל המניינים לא שוים את זה

אין ויכוח על חשיבות המניינים והלואי שזה יהיה אפשרי. עבורי להתפלל ביחידות בימי השבוע ובמיוחד בשבת נקרע לי הלב, זה חיי עשרות שנים, ובתפקידי כרב בית כנסת, סגרתי בלב קשה אבל מתוך הבנה כי אין מנוס עד אשר תעבור המגיפה חייבים להזהר ולהישמר, ואם היה אפשרי לארגן מנין מבלי שיסתכנו הייתי הראשון לעשות זאת. אבל כאשר בעיני ראיתי בבורו פארק מניינים על גבי מניינים כאשר בכל מקום כמעט כל כך קרובים זה לזה ומעבירים ספרים ומדברים זה לזה ובמרחק שאינו מספיק, כל מי שמארגן מנין כזה מסכן את עצמו ואת הרבים והוא חב לאחרינא מפני שאינו יודע מה גרם במעשהו

במצב הנוכחי טעות הוא להורות הוראה כללית כאשר אין ספק כי חלק לפחות יעשו זאת בדרך אסורה, ועם כל הכבוד לר' אשר דויטש הוא לוקח על גביו אחריות כבדה כזו שיש בה שאלה של שפיכות דמים ממש

חיים שאולזון