דבר תורה לפסח תש''פ

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני בעל האכסניא לתורה הרב המשפיע הדגול כש''ת מוהרח''ש שליט''א 

אחי ורעי, רצה הבורא ובשנה זו נאמר בפינו את מילות ההגדה באשר נאמר ונפשות רבים מאתנו יהיו חבוקים ודבוקים הרחק ממקומם, עטופים בבחינת צעק לבם אל השם והלב יוצא למי שיוצא ודואג למי שדואג ומתפלל על מי שמתפלל.. הא לחמא עניא בפינו וקטעים מקריאות ההושענות פורחות לנגד עינינו: הוי מרא דשמיא: הושענא אום נצור כבבת.. הושענא אדמה מארר-תפדנו מכל נגע ומחלה-תקבצנו לבית התפילה וכו'. וכאן עבדכם תוהה ומתחבט כלום לא קרא עלינו מועד בו העת לחשות.. בכל זאת אמרתי מה מני יהלך אם אשתף את קומץ קוראי שורותי במחשבות המשמרות את שמחת חיי גם בימים מעין אלה וזאת על אף גילי ואיתן בריאות גופי. אבא ע''ה היה מאלה היקרים שנקראו חובת-הלבבות אידן, ובכל שהיה קורא בשעריו לא היה מניח את מאור חייו עד שקרא גם מעט בשער הבטחון, והוא לימדני שפשיטות מידת הבטחון הו בהשיבנו אל לבבנו כדברי נעים זמירות ישראל: דעו כי ה' הוא אלוקים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו.. ואם אנחנו שלו וצאן מרעיתו כפשיטת תרגומו: אידעו ארום ה' הוא אלקא הוא עבד יתנא ודיליה אנחנא עמיה ועאן מרעיתיה-הוא משגיח עלינו טוב יותר מכל אשר נוכל אנחנו לדאוג לעצמנו בגבולות יכלתנו הגשמית והשכלית. הוא ית' נטע בנו את רצון הקיום ותבונות ותכונות שמירת הנפש, אבל מעבר ליכלתנו יהיה זה זה אך טפשי לדאוג, א. כי לא נשמע שעינוי גוף והנפש שבדאגה הועיל לאיש וב. הרי השי''ת מנהל אותנו כרצונו ואם הוא חפץ באריכות קיומנו בזה העולם אין שום כח שיפר עצתו, ואם חלילה רצונו אחרת הרי אין טוב לאדם מדברי דוד המלך בשיא אומללותו:  אם־אמצא חן בעיני ה' והשבני והראני אתו ואת־נוהו: ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה־לי כאשר טוב בעיניו. ואיוב שאמר: לו יקטלני לו איחל. וחביבים עלי דברי המלבי''ם בפסוק: נפשי כגמל (כגמול) עלי אמו כגמל עלי נפשי.. כי התינוק על אף שאמו גמלתהו מחלב האם שנתרגל לו אינו דואג על מזונו ולבו סמוך עליה שתפרנסו בדרך אחר, כך אמר דהע''ה גם בהשתנות עלי סדרי החיים שנתרגלתי להם עוד בוטחני בבורא יתברך באהבתו ובחמלתו גם במעמדי שנתחדש.. ואמר:רבי יהושע בן לוי (במס' שבת ובדומה אמר רבי ברכיה בשהש"ר רבה): מאי דכתיב צרור המור דודי לי בין שדי ילין אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אף על פי שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין.. ובאשר למצוות היום הנה מוכח בכו''כ אופנים שמצוות הפסח היא בבחינת קיום וחידוש בריתות האהבה והנאמנות שהשי''ת כרת עמנו בהוציאנו מצרים בחורב ובערבות מואב, ועוד ברית כרתו ישראל עם השי''ת בהיכנסם לארץ ישראל בקיום הפסח ומצות מילה כמובא בספר יהושע. בדבה''י מובא בארוכה הפסח שעשה חזקיהו מלך יהודה לאחר שהסיר את כל העבודה הזרה ואת כל במות התופת שבנה אביו אחז בגיא בן הינום, ולאחר שטיהר את המקדש משיקוצי אביו. כיוצא בו עשה יאשיהו פסח גדול לאחר שכרת ברית בין העם לבין ה', והסיר את שיקוצי מנשה ואמון מירושלים ומן המקדש, וכן בשבי הגולה בספר עזרא.   וראיתי מחבר שהביא את המכילתא על הפסוק וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה - שומע אני, כיון שנתגייר יעשה פסח מיד תלמוד לומר: והיה כאזרח הארץ. מה אזרח בי"ד - אף גר ביוד-דלית. והנה אילמלא דיוק בכתוב הרי שמעצם ההוה אמינא במשמע שע''מ להיות ישראל ממש כמו שהגר חייב לבוא בברית בשר הוא גם חייב לבוא ברית העם שכרת ית' עם אבותנו בהוציאו אותנו ממצרים, שהרי בכל מקום במקרא, קרבן הפסח הנזכר בכל מקום נלווה לכריתת ברית חדשה עם הקב"ה להיות לו לעם, כשם שכרת עמנו ביציאת מצרים. ומככיוון שאף הגר המסתפח לנחלת השם במעשה התגיירותו - היה מקום להניח שמצווה עליו להקריב קרבן פסח, על מנת שיהיה כולל עצמו בברית עם הנבחר בבחינת בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו.. והנה בבואנו בברית הפסח בשנה מיוחדת זו אנחנו אומרים לו יתברך ברוח דברי הפייטן האלוקי הקליר בהושענא -אום אני חומה דבוקה חבוקה בך  וכו' ומתקשרים בנפשנו רוחנו ונשמתנו לברית יציאת מצרים שהייתה אפופה במצוקה, מורא המים מלפנים והמצרים מאחור עליה אמר הנביא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי.. ויתקיים בכולנו נבואת ירמיהו הנביא: הנה ימים באים נאם־ה' וכרתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה ברית חדשה: לא כברית אשר כרתי את־אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר־המה הפרו את־בריתי ואנכי בעלתי בם נאם־ה': כי זאת הברית אשר אכרת את־בית ישראל אחרי הימים ההם נאם־ה' נתתי את־תורתי בקרבם ועל־לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם ולא ילמדו עוד איש את־רעהו ואיש את־אחיו לאמר דעו את־ה' כי־כולם ידעו אותי למקטנם ועד־גדולם נאם־ה' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר־עוד.. ואעתיק איה דברים נאים השווים לכל נפש על מצות הפסח שמצאתי בספר כד הקמח מרבינו בחיי בזה''ל: גם איסור החמץ בפסח מן הטעם הזה הוא כדי לצרף נפש המשכלת ולקבוע בלב אמונת השם ית' בזכרון הנפלאות הנכללות ביציאת מצרים וכי נאסר לנו החמץ לזכרון שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגאלו, וכפשט הכתוב (שמות י״ב:ל״ט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וגו', ומן הידוע באיסור החמץ שיש בו רמז ליצה"ר והאדם חייב להגביר יצ"ט על יצה"ר וזאת כונת התורה בתעניות ובתפלות ובצדקות וזהו עיקר הפירוש בפסוק (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו כלומר נפש הבהמית שלו כי הצדיק משבר ומכניע אותה מלשון (שופטים ח׳:ח׳) ויודע בהם אנשי סכות וכן (תהילים קל״ח:ו׳) וגבוה ממרחק יידע. והנה לשון חמץ מלשון (שם עג) כי יתחמץ לבבי, כי הלב הנוטה להרשיע יקראוהו רז"ל החמיץ כענין שאמרו בכורש כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ וכן היין הנפסד נקרא חומץ, וכן אמרו בפירוש גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה כלומר יצה"ר הרי שהמשילו יצה"ר לשאור, ואמרו במדרש כי הוא ידע יצרנו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה, ועל כן היה החמץ מרוחק מן המזבח והזהירה עליו תורה שלא להקריבו כל עיקר הוא שכתוב (ויקרא ב׳:י״א-י״ב) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. לפי שהמזבח היה לריח ניחוח ומקום מיוחד לכפרה ולרצון והחמץ לא לרצון. ומה שהיה חמץ בקרבן תודה לא היה ראוי להקריבו קרבן כי אם להניף אותו תנופה, וע"ז אמרה תורה לא יראה ולא ימצא לא יראה במעשה ולא ימצא במחשבה אלא שיבטלנו בלב ולפי שהמצות שלשה חלקים מצות הפה והלב והמעשה כמ"ש (דברים ל׳:י״ד) בפיך ובלבבך לעשותו, באה התורה לבטלו בלב כנגד המצות התלויות בלב, ובאה הקבלה לבערו מן הבית או לשרפו כנגד מצות המעשה, ולומר כל חמירא כנגד מצות הפה כדי שיתקיימו שלשה חלקי המצות באיסור החמץ והא למדת שאיסור החמץ כולל כל המצות וכיון שהחמץ יש בו רמז ליצה"ר מכאן יש לנו רמז שכשם שאנו מצווים לבטל החמץ בלב מן התורה כך אנו חייבים לבטל יצה"ר מהלב ושלא ימשול בנו וזש"ה תשביתו. ודרז"ל דהיינו ביטול בלב דכתיב (בראשית ח׳:כ״א) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכשם שבאה הקבלה לבער החמץ ולבדוק הבית בחורין ובסדקים כך אנו חייבים לחפוש ולבדוק חדרי בטן והכליות ממחשבו' ומהרהורים רעים, וכשם שבדיקת החמץ אינה לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר כך בדיקת יצה"ר אינה אלא לאור הנשמה הנקראת נר הוא שכתוב (משלי כ׳:כ״ז) נר ה' נשמת אדם וגו' ומה שהיה זמן איסורו ז' ימים לרמוז על האלף הז' שאין בו יצה"ר ואם היה האיסור ו' או ח' לא היתה הכונה מתבארת כל כך. וכשם שהותר לנו החמץ אחר הז' כן עתיד שיתחדש עולם אחר השביעי וישוב יצה"ר בעולם וזה ילך עד היובל הגדול שיעקרו לגמרי, וע"כ תמצא ביום נ' לעומר שהוא כנגד נ' של יובל שכתיב שם (ויקרא כ״ג:י״ז) חמץ תאפינה כי בו יתבטל יצה"ר לגמרי. ואמר (משלי ל׳:ה׳) מגן הוא לחוסים בו שהיא מגינה על הצרות והיא מגינה על החליים כי עם התורה א"צ לרופאים וזה דבר ברור מהבטחת הכתוב (שמות כ״ג:כ״ה) וברך את לחמך ואת מימיך וגו'. ואמר אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, הזהיר על המצות שלא יתחכם אדם להם ושלא יוסיף עליהם כגון ד' מינין שבלולב או ד' פרשיות שבתפילין שלא יעשה מהן ה' כי כל המוסיף עובר על התורה שנא' (דברים יג) לא תוסיף עליו וגו' כי התורה תמימה שנא' (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה וגו' וכל מה שהוא תמים א"צ תוספת ומגרעת, וכל דברי התורה הם מזוקקין בלי סיג הוא שאמר דוד ע"ה (שם יב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים: ע''כ  ונתקדש לכבוד החג הבעל״ט לטובה בדברי הזוה''ק פרשת תצוה: תא חזי, כד נפקו ישראל ממצרים נפקו מרשו דלהון, מרשו אחרא, מההוא רשו דאקרי חמץ נהמא בישא, ועל דא אקרי עבודה זרה הכי, ודא איהו רזא דיצר הרע,פולחנא נוכראה דאקרי אוף הכי שאור, ודא איהו יצר הרע, דהכי איהו יצר הרע בבר נש כחמיר בעיסה, עאל במעוי דבר נש זעיר זעיר, ולבתר אסגי ביה, עד דכל גופא אתערב בהדיה, ודא איהו עבודה זרה, ועל דא כתיב (תהלים פא י) "לא יהיה בך אל זר", אל זר ודאי.תאחזי, כד נפקו ישראל ממצרים נפקו מרשו דלהון, מרשו אחרא, מההוא רשו דאקרי חמץ נהמא בישא, ועל דא אקרי עבודה זרה הכי, ודא איהו רזא דיצר הרע, פולחנא נוכראה דאקרי אוף הכי שאור, ודא איהו יצר הרע, דהכי איהו יצר הרע בבר נש כחמיר בעיסה, עאל במעוידבר נש זעיר זעיר, ולבתר אסגי ביה, עד דכל גופא אתערב בהדיה, ודא איהו עבודה זרה, ועל דא כתיב לא יהיה בך אל זר, אל זר ודאי. הכא פקיד קודשא בריך הוא לבר נש, ואזהיר ליה לאסתמרא אינון בני נשא דסטו ארחייהו מארח טב לארח ביש, ומסאבי נפשייהו בההוא מסאבו אחרא, דהא כד ברא קודשא בריך הוא לבר נש, עבד ליה בדיוקנא עלאה, ונפח ביה רוחא (נ"א נשמתא) קדישא דכליל בתלת, כמה דאוקימנא דאית ביה נפש רוח ונשמה, ועילא מכלא נשמה, דאיהי חילא עלאה למנדע ולמטר פקודוי דקודשא בריך הוא, ואי ההיאנשמתא קדישא עאיל לה בפולחנא אחרא, האי איהו מסאיב לה, ונפיק מפולחנא דמאריה, בגין דתלת חילין אלין כלהו חד, נפש רוח ונשמה משתתפי כחדא והוו חד, וכלא כגוונא דרזא עלאה..    והשם ישמרכם מכל רע ישמור את נפשכם או''א.