הקשו רבותינו הקדושים, מה הלשון בא אל פרעה, היה צריך לומר, לך אל פרעה ולא בא אל פרעה.
אלא פה בפרשת בא, הקב״ה בכבודו ובעצמו אומר למשה רבנו, בא אל פרעה. נלך לפרעה יחד שנינו ולא תלך אתה, משה רבנו לבד, אלא הקב״ה מודיע לו שהוא, ריבון העולמים, הולך איתו.
והנה קשה, מה מיוחד פה בבא אל פרעה, מכל המקומות האחרים שמשה רבנו הלך לפרעה.
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, על פי דברי רבותינו הקדושים זצוק״ל.
הנה עשר מכות שלקו המצרים, זה לא סתם מספר של עשר מכות. העשר מכות האלו היו כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם, וכנגד עשרת הדברות. וכל מכה היתה כנגד דברה אחרת וכנגד מאמר אחר. והמכות התחילו מלמטה למעלה, כך שמכת בכורות היא כנגד הדברה הראשונה בעשרת הדברות ״אנוכי ה׳ אלוקיך״ כנגד מכת בכורות.
והנה משה רבנו פחד משלושת המכות האחרונות, שהם כנגד המחשבה. ולכן השלוש מכות האחרונות הם בפרשת בא, והשבע מכות הראשונות הם בפרשיות שמות וארא.
כי השבע מכות הראשונות הם כנגד הדברות והמאמרים שבלב, והשלוש דברות האחרונות הם כנגד הדעת, המחשבה.
ולכן כאשר השטן מרגיש ורואה שכוחו הולך ונגמר, והדברים מגיעים לידי סיום, השטן מכביד את כוחו ומביא כוחות מעל הטבע. ואז צריכים לאסוף גם כוחות מעל הטבע, להתמודד עם השטן, הבא להכניע את האדם.
ולכן בשלוש מכות האחרונות, זו הייתה מלחמה קשה ביותר. והיה צריך את הקב״ה בכבודו ובעצמו שיכנס עם משה רבנו לפרעה, שהוא סמל הטומאה והשיקוץ והתועבה. ובאותו זמן, משה רבנו נכנס להוציא נשמות ישראל שהיו כלואות בידי פרעה.
והנה התורה הקדושה אומרת פרעה מלך מצרים. ידוע שישנם שתי דרכים בחיים. יש דרך המלך נלך, או ח״ו כלום. ומה ההבדל בין שתי הדרכים האלו, יש תפיסה ודרך ה׳ של מל״ך, שזה מסמל על מ׳, מוח האדם חושב בדעתו, ואחרי כן הלב מסדר את הדברים, ואחרי כן הכבד מוציא את הדברים לפועל. וזה דרך ה׳ מ׳וח ל׳ב כ׳בד ראשי תבות מל״ך.
אך דרכו של בלעם הרשע, דרך אחרת. התורה הקדושה כאשר מספרת על בלעם, מגלה לנו שהחכם ידע את הרגע שאלוקים כועס בכל יום. ובאותו רגע היה בלעם אומר ״כלם״. והנה ״כלם״ זה קטרוג על האדם, שדרכו היא לא דרך ה׳ - מל״ך שזה מ׳וח ל׳ב כ׳בד, אלא ״כלם״ כ׳בד, דבר ראשון לעשות את המעשה, שזה הכבד. ואחרי כן ל׳ב, לחשוב איך לסדר את מה שעשיתם, ורק אחרי כן מ׳וח לחשוב על הדברים.
וזה הקטרוג של בלעם כאשר הקב״ה כועס, מעורר בשמים הנה האדם השב, התנהגותו רעה, מתנהג בדרך של כל״ם ולא בדרך של מל״ך.
ולכן משה רבנו פחד בשלוש מכות האחרונות, וראה בהם סכנה שהשטן יגבר. והיה צריך ברגעים רגישים כאלו, ״בא אל פרעה״ שהקב״ה בכבודו ובעצמו ילך איתו אל פרעה.
הנה פרעה סמל הטומאה, סמל הרוע בעולם. אך עלינו לדעת שפרעה לא חי היום, אך הכח של הדחף, בצורות אחרות משונות, להביא את העולם לדרך של בלעם. דרך של כל״ם עדין קיימת, ועדיין נמצאת בעולם. והמלחמה של יראי ה׳, לשמור על מל״ך - מחשבה, לב, וכבד.
כי אם לא כך הדברים, נפש האדם הולכת למקומות אחרים, המלחמה של השעבוד ושל הגאולה, ושל כל מה שרואים בפרשות של השעבוד ושל הגאולה, עדין חיים אותם בכל יום ויום. ועל האדם לדעת שיש זמנים שיכול להתמודד עם עצמו, עם היצר הרע, ויש זמנים שהוא צריך את הקב״ה שילך איתו בגדר ״בא אל פרעה״.
וכך בהתבוננות עמוקה ובדבקות חזקה, האדם בונה אבן על אבן, את אישיותו, את נפשו, בדרך נכונה ובדרך ישרה וטובה. הבניה של הזהוי העצמי של האדם וההליכה בין קוצים ודרדרים, בסופה להביא את האדם למקום נוח מטוב שבו ישכון האור.
הקב״ה ישפיע שפע רב מכל העולמות, ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.