דבר תורה לפרשת וארא

מאת: יהודי פשוט

ברשות אדוני בעל האכסניא לתורה הגאון המשפיע הדגול מוהר''ח שאולזאהן שליט''א

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני יהוה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם  

מפרש רש''י הקדוש: ''וידבר אלהים אל משה" - דיבר איתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר: "למה הרעותה לעם הזה". ורבינו כבר פירש על דרך המדרש הזה בסוף פרשת שמות: עתה תראה וגו' - הרהרת על מדותי , לא כאברהם שאמרתי לו: "כי ביצחק יקרא לך זרע", ואחר כך אמרתי לו:"העלהו לעולה", ולא הרהר אחרי.לפיכך: עתה תראה - העשוי לפרעה תראה , ולא העשוי למלכי שבעה אומות כשאביאם אל הארץ.. לכאורה יתמיה הדבר שמרע''ה התריס כלפי שמים בדברים פשוטים בתלונה ברורה ברוח דבריו כאשר סירב לשליחותו ית' שלא קיבל עד שהעיר ע''ע חרון אפו ית' כדברי הכתוב ויחר אף ה' במשה באשר אמר שלח נא ביד תשלח ואילו תוכחתו יתברך באה מוצנעת ברמזים שבקפלי הדברים שנאמרו לו. ויזכיר שגם שם בפסוק ויחר אף ה' במשה לא נמצא בכתוב שום המשך לאותו חרון אף ודבריו של רש''י שנענש במעלה שנתן השי''ת לאהרן לא יתיישבו על הלב כי 'עונש' זה יהיה בהיפוך מטבעו של משה הבורח מההתמנות שעוד עמד במידתו זו כאשר הגיד הכתוב יהושע ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם.. ואם אכן חשב לו ית' עון והענישו, כלום יעלה על הדעת שיהיה אותו צדיק שב ומתאונן לפניו יתברך באמרו: וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני־ישראל לא־שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים..ועוד הלך רבנו בדרך המדרש הזה אף בפסוק-וגם הקימותי ואמר: וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר וכן ביעקב ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעותה.. ורבינו עצמו כבר העיר שם ואמר ואין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים וגו'.. // על כן שמחתי בדברי רבינו בעל הנועם אלימלך שאמר: ויש לומר זהו כוונת רש"י ז"ל "וידבר אלקים דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה וכדאיתא במדרש שהטיח דברים כלפי מעלה", ובאמת ח"ו שמשה רבינו ע"ה יטיח דברים נגד השי"ת, רק זה היה מחמת גודל אהבת ישראל, וזה מורה על גודל אהבת הבורא ית"ש, והפירוש כך, "וידבר אלקים כו׳" כלומר אע"פ שהיה ראוי לדבר אתו משפט על שהקשה לדבר כו׳, אך מחמת שהיה מגודל אהבת ישראל שהיא אהבת הבורא ית"ש, לכן "ויאמר אליו אני ה'" שהיא אמירה רכה באהבה. // ואני עני לבי אומר לי שתשועת עם ישראל הייתה טבועה בעצם עצמותו של משה רבנו וכבר נחתם הדבר בשמו משה בלשון קיים שהוא מושה את ישראל בבחינת ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים והמפרשים העמידו הכתוב על גאולת מצרים. ועיקר גדלותו של מרע''ה הייתה בלהט מידת אהבת ישראל שבו כדברי הכתוב: ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם.. אבא ע''ה היה מפרש את דברי הכתוב ויצא אל אחיו שליבו יצא לאחיו בבחינת נפשי יצאה בדברו שמשה הנסיך מבית מלך מצרים - איז אויסגעגאנגען פאר איד'ס וועגן..  והשי''ת ראה בו שקיבל באהבה את גלותו שגרמו לו ונראה אליו ושלחו לגאלם, ובוודאי שהוא לא סירב ח''ו להיות השליח המועיל לגאולתם, אלא שעוד היה חושש שמא שליחות זו הייתה מתת לו מידיו יתברך מאהבתו שאהב אותו וכשר בעיניו לדבר עמו, ולא מכח מה שהוא המוכשר מכל למלא אותה השליחות להצלת בני ישראל. // וכן אמר הרמב''ן על הפסוק שלח נא ביד תשלח: ואונקלוס אמר: ביד מן דכשר דתשלח, יאמר: שלח נא ביד אדם מדבר צחות, שיהיה ראוי וכשר לשליחות נכבדת הזאת, ואל תשלח ביד כבד פה וכבד לשון. ותהיה עם פיו בדברו עם פרעה. כי איננו דרך כבוד ומעלה, להיות שלוחך ערל שפתים, כי לו ישמעו כל העמים בדברו עם המלך, ויהיה זה גרעון בעיניהם. והנכון בעיני: שלח נא ביד כל אשר תשלח, כי אין אדם בכל העולם שלא יהיה הגון לשליחות זו יותר ממני.. והסיבה למשה בכל הסרבנות הזאת ענותנותו הגדולה, מכל האדם אשר על פני האדמה. וחרון אפו יתברך במשה הייתה ע''מ לאיים עליו שיקבל מצוות בוראו ולא ע''מ להענישו.// וכן אמר הרלב''ג : שלח נא ביד תשלח - ראוי שתדע , שלא היה בזה למשה מיעוט האמנה במה שייעדו השם יתעלה שיהיה עם פיו; וזה , כי כמו אלו היעודים יהיו , בתנאי שיהיה המקבל באופן שיהיה ראוי שתדבק בו השגחת השם יתעלה , באופן שימשך מההשגחה ההיא כמו זה היעוד. והנה נתיירא משה , שמא יתיר הדבקות אשר בינו ובין השם יתעלה בעת דברו עם פרעה , באופן שלא ימשך לו מה שייעדו השם יתעלה להיות עם פיו ולהורות אותו אשר ידבר, ולזה אמר לשם יתעלה , שישלח זה השליחות ביד מי שנאות לשלחו, כי הוא אינו ראוי לזה השליחות.. ע''כ // וגם עתה אחר שמשה ואהרן מצאו את שוטרי בני ישראל ברע ושמעו חרפתם לא התלונן עליהם, אלא להיפך שהיה משה תולה צרתם בעצמו, ובא לפניו ית' במרת נפשה של אשה המתאוננת לבעלה על צרת בניהם ואין אח אוהב נתפש על צערו ח''ו, ולא עוד אלא שאין דבר יקר בעיניו יתברך מאהבת עמו בני בחיריו שכל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו.. ויזכיר סיפור מוויכוח בין הגאון הגדול רבי איסר זלמן מלצר השקט בטבעו וחתנו הגאון החריף והסוער רבי אהרן קוטלר שלא הסכים עמו בהבנת דברי הרמב''ם, ובלהט הדברים אמר רבי אהרן הרתחן לחותנו: דברי צודקים משלכם.. ורבי איסר זלמן הישיש נצטחק ואמר: נו.. אז במשמע שגם אני צדקתי כאשר בחרתיך להיות חתני.. כן היה הדבר בתלונתו של אוהבם של ישראל שהשי''ת האיר לו פניו ופייסו בדברים, כדברי הכלי יקר : והשיב לו הקב"ה עתה תראה וגו', כי מהידוע שכך היא המדה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה, וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המוות גובר, וכן בימות החורף סמוך לעלית השמש הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש, וזה דבר טבעי כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזו דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכחו לפעול ולסוף היא מנוצח כי גבר עליו ההפך, כך הוא בכל הדברים שהזכרנו, כמו כן מה שהרע פרעה לישראל עכשיו יותר ממה שעשה לשעבר זה מופת חותך שקרב קצו, ושזמן הגאולה קרובה לבטל כל פעולותיו של פרעה על כן הוא רוצה להתחזק בפעולותיו, זה"ש עתה תראה במלת עתה תירץ לו על מה ששאלו למה הרעות וגו', לפי שעתה הגיע הזמן שיהיה מוכרח לשלחם ולגרשם ע"כ הוא רוצה להתקומם עליהם ביד חזקה, וזה מופת כי קרוב ישועתי לבא וצדקתי להגלות.. ע''כ // ועוד הגיד לו תיכף לבשר לבני ישראל בארבעת לשונות הגאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי שאנו שותים כנגדם את ארבעת הכוסות בליל שימורים לה' כדברי הכתוב: לכן אמר לבני ישראל אני יהוה והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים / ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים // ורבנו בחיי בפירושו אמר: וראיתי בפירוש רבינו חננאל ז"ל שכתב שאין לשון למה הרעותה לשון תלונה והטחת דברים אבל הוא לשון שאלה כי שאל משה לפני הקב"ה המדה הזאת למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו שהיה רואה לישראל בשעבוד גדול ועצום ובצרות רבות ולמצריים הרשעים הכופרים היה רואה הצלחה ושלוה, ולפי שהיסורין באים על כמה חלקים יש מי שיסורין באין עליו על עונות שעשה כענין שכתוב (ישעיהו נ״ז:י״ז) בעון בצעי קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף, ויש מי שיסורים באים עליו כדי להיטיב לו באחריתו כענין שכתוב (דברים ח׳:ט״ז) למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך והן הן יסורין של אהבה, והוא שכתוב (תהילים צ״ד:י״ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, לפיכך כשראה משה כי מיום בואו אל פרעה בדבר הש"י הכביד עולו עליהם ואמר תכבד העבודה וגו' שאל להש"י למה הנחת להרע לעם הזה ובידך כח להצילם והצל לא הצלת, והוא כמו (שמות א׳:י״ז) ותחיין את הילדים, וכן וכל הבת תחיון, כי אין ביד האדם כח להמית ולהחיות אבל הכוונה להניח להם חיים, וכן בכאן למה הרעות למה הנחת להרע ומתירא אני שמא יוסיף להרע. והנה השאלה הזאת היא שאלת הנביא ירמיה שאמר (ירמיהו י״ב:א׳) מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד, שאל מאת הקב"ה אם שלות הרשעים היא גמול לחסד שעשו כבר בעוה"ז או הוא כדי לכפול ענשם ולהרבות להם יסורין, והקב"ה השיבו שאין שלות הרשעים והצלחתם כי אם להוסיף עונש על עונשם, וכענין שאמר דוד (תהילים ס״ט:כ״ח) תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך. וכן בכאן היתה תשובת הקב"ה למשה עתה תראה אשר אעשה יאמר היסורין האלה לישראל אינן אלא לכפול שכר על שכרם זהו עתה תראה, וההצלחה והשלוה לפרעה אינו אלא לכפול עונש על ענשם, ז"ש אשר אעשה לפרעה כלומר כבר הכנתי לו המכות ומפני זה היתה הסבה מאתי שתכבד עליהם העבודה מיום ששלחתיך כדי לכפול עונש על ענשם ולהגביר ולהאדיר שכר לישראל כשהם עומדים באותם יסורין וסובלים אותם באהבה. // וחביב עלי פירושו של המשך חכמה שביאר: ד' לשונות של גאולה והוצאתי הוא כמו שדרשו על להוציא גוי מקרב גוי כעוברה מתוך אשה וזה הוצאה כמו להוציא מבטן הוא על שהיו משוקעים בע"ז ובדיעות משחתות, והצלתי זה על מה שענו אותם לכלותם וכמו כל הבן הילוד כו' זה כמציל מן הרוצח, וגאלתי הוא מעבודת עבד להיותם חפשים בלתי משועבדים, ולקחתי אתכם לעם כו' הוא לעם נימוסיי ולאומי במשטר וסדר וד' עליהם למלך. ד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (ירושלמי) כוס ראשון קידוש. דישראל מקדשי לזמנים וכמו שאמרו החודש הזה לכם יעוין ירושלמי ר"ה ואימתי כשהם קדושים וסמך קדושים תהיו לעריות שבכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה את מוצא קדושה וגדולים ממלאכי השרת שנאמר בהם שתי קדושות והתקדשתם והייתם קדושים היינו שהן מקדשין את הזמן (ויקרא רבא) ולכן כשהיו גדורים מן העריות במצרים שלכן יתכן והוצאתי שאל"כ איך יכול להוציא בני נכרית כמותה וכמו בבית שני ונקראים קדושים מקדשי הזמנים והצלתי יתכן להציל כשנכרי רודף אותן ומציל אותן מן הגייס אבל לא כשהן רודפין זה את זה וזה שלא גלו מסתורין שבהן וזה רומז אל כוס ברהמ"ז שעיקר המלשינות הוא בא מהעדר האמונה בהשגחה ומחסרון הסתפקות וברכת המזון הוא שמאמין שכל אחד ניזון מהשי"ת ומההסתפקות שמדקדקין על עצמן כזית וכביצה, ואינו מקנא לחבירו וגאלתי הוא שעבד רוחו שפלה עד כי אמרו חוב הוא לעבד שיעשה ב"ח זילא ליה שכיחא ליה וזה מצד שאינו מרגיש יחס אבותיו דעבד לית ליה חייס והן לא שנו שמותיהן דזכרו יחס אבותיהן ראובן שמעון נחתין וסלקין וזה רומז על כוס השני שאומרים עליו חצי ההלל הראשון שמיוסד על זכרון יחס האומה מאבותיה וזכרונותיה הקדומות ולקחתי כו' לעם, זה שלא שנו את לשונן שהיו מקוין להגאולה ולהלאומית העתידה, ולמדו זה מיוסף, שעם גודל חשיבותו במצרים נאמר בו כי פי המדבר אליכם שהיה מקוה להעתיד ואמר פקוד וכו' וזה הוא חצי ההלל השני שמיוסד על הלאומיות העתידה שע"ז נאמר מן המצר כו' וזה מכוון הד' כוסות דלית עביד בכל חדא מצוה ועיין במכילתא ודו"ק.לכן תקנו על היין שהם היו נגאלין בשביל שהבדילו עצמן מהמצריים וכן יבדילו ישראל בגלות זה ויהיו מצויינין ובזה יגאלו ולכן מורה על היין דאין הוראה על ההבדלה יותר מהיין וכמו שהלשין המן זבוב נופל לכוסו כו' ואדוני כו' מדיחו ג"פ וגזרו על יינן משום בנותיהן שגם בזה כעת יבדלו ויגאלו בב"א. // ומצאתי דיבור יאה בסה''ק דגל מחנה אפרים: וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ופירש"י זה אחד מן העשרה ק"ו שבתורה והוקשה האו"הח אמאי לא כתיב תירוץ של הש"י בזה עי"ש מה שתירץ: ולפע"ד נראה לומר פירוש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח: רוח לשון רוחניות היינו שהיה קטן וקצר כח המושג שלהם ולא יכלו לקבל דיבור הש"י ולכך ויצום אל בני ישראל היינו לשון חיבור בצוותא חדא והיינו שיחברו רוחניותם אל בני ישראל ואז יוכלו לקבל דיבור הש"י כי משה הוא התורה ע"ד ותרא אותו כי טוב הוא והמשכיל יבין.. // ובסה''ק דגל מחנה אפרים אמר: ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים (שמות ו, יג). הענין, דהנה יש ב' מיני צדיקים המוכיחים את העם לילך בדרכי השם. יש צדיק אשר בדיבורו עושה רושם להכניע לב עושה רשעה ולהטותם לדרך השם ואין צריך ליתן שום טעם לדבר וזה אין צריך להיות פטיט בלשונו, כי אינו צריך להסביר הדבר רק כשאומר הדרך הישרה לעשות כן דיבורו עושה רושם ונכנס בלב השומע. ויש צדיק אשר אין דיבורו עושה רושם רק שהוא מוכרח להביא ראיות וטעמים לדבר שזהו דרך הישרה וזה צריך להיות בעל לשון שיוכל להסביר הדבר להשומעים כדי שיכנסו דבריו בלבם. וזה שאמר לו השם ויצום אל פרעה, כי משה אמר הן אני ערל שפתים, ואמר לו השם אתה אין צריך להיות בעל לשון להסביר לפרעה בדיבורים רק אתה תצוה אליו ודיבורך עושה רושם שמוכרח הוא לשמוע לך ויצום אל בני ישראל, כי הקדוש ברוך הוא מקבל תענוג כאשר הוא נותן טובות לישראל וישראל המקבלים הטובות עושין בזה רצון ומצות ה' כי בקבלת הטובות יש להקדוש ברוך הוא מזה תענוג. וזהו וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם כו', כלומר בזה שאוציא אתכם מתחת סבלות ותקבלו הטובות בזה יהיה לכם מצוה שתגרמו התענוג להקדוש ברוך הוא שהשפיע לכם טובות. וזהו ויצום אל בני ישראל, לשון מצוה, שאצל ישראל הוא מצוה כאשר הקדוש ברוך הוא מוציאם ממצרים וכו' ודו"ק: // לסיום נביא את דברי רבנו בעל השפת אמת: והוצאתי והצלתי ולקחתי כו' וידעתם כי אני ה' המוציא כו'. ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים הי' לידע שהש"י הוציאנו משם ולכן צריכין לזכור תמיד יצ"מ. והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל. לכן מזכירין בכל יום יצ"מ. וכפי מה שיודעין וזוכרין שהש"י הוציאנו. א"צ להיות בפועל תוך המיצר. כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כחי ועוצם ידי כו'. אז צריכין להביאו במיצר. ושיראה כי הכל מהשי"ת. ויצ"מ הי' הכנה לדורות כמ"ש בגמ' המוציא כולל להבא. ומעיקרא משמע כו'. פי' שיצ"מ הי' לדורות. וכפי מה שהאדם זוכר ביצ"מ. כן מתעורר אצלו יצ"מ בכל זמן. ועיקר גלות מצרים הוא שאין השכל והדעת של האדם מתפשט כראוי בכל מעשיו כמ"ש בספרים. והש"י צוה להגיד זה לבנ"י במצרים כי היו צועקים מעבודה קשה בפועל. ואח"כ ששמעו ממרע"ה כי אחר הגאולה יחול עליהם ש"ש. ולקחתי כו' והייתי לכם לאלקים. וגבר אצלם צער זה שע"י שיעבוד מצרים אין יכולין להתקרב להש"י לקבל עול מלכותו. ודאגו ע"ז. והי' זה הכנה לגאולה. והוא ללמוד גם לנו ע"ז שמצפין לגאולה כדי להיות עבדי הש"י שיחול עלינו שמו ית' עי"ז נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן // ועוד אמר בשנת תר''ן: והנה מרע"ה אמר למה הרעותה לעם הזה. והש"י השיבו פרשה זו וארא כו' וגם הקמותי כו'. והענין הוא כמ"ש חז"ל לא הי' צריך התורה להתחיל אלא מהחדש הזה לכם רק משום כח מעשיו כו' לתת להם נ"ג. וזה עצמו הי' קושית משה רבינו ע"ה כי בוודאי התורה שמיוחד לבנ"י מצד עצמותם. הי' צריך להתחיל מהחדש הזה. אכן ע"י חטא הקדום ונתערב טו"ר בעולם הי' צריך להיות מקודם התקונים של האבות והוא תיקון עולם הטבע שנתערב בה פסולת. וז"ש למה הרעותה לעם הזה. כי בנ"י הם בעצם מבוררים ואין בהם פסולת והוא בחי' זה. אכן הש"י רצה לזכות את בנ"י שיהי' על ידיהם תיקון בכל הבריאה כמ"ש ז"ל מביאין מתוקנת לתוך המקולקלת. ובאו האבות אחר אדם הראשון לתקן מה שנתקלקל. ובנ"י שצריכין לתקן זאת מוכרחין להיות להם פסולת מצד מה כדי שיוכלו לתקן. וז"ש לתת להם נחלת גוים שאין זאת מצדם. וז"ש עתה תראה דרשו חז"ל ולא במלחמות ל"א מלכים. ואין זה עונש בלבד למשה רבינו ע"ה. רק שהראה לו שע"י שא"י לסבול שום פסולת. א"א לו להכניסם לא"י לתת להם נחלת גוים. רק ע"י הגלות יבררו הכל. וזה ענין כל הפרשה וגם הקמותי כו' לתת להם כו'. וז"ש לכן אמור כו' שנשבע הקב"ה ע"י שנכנסו לזה הגלות ירידה שצורך עלי'. יהיו מובטחים כי יתקנו כל אלה המקומות. ובנ"י יש להם ב' המדרגות מצד פנימיותם מיוחדים לבחי' התורה ומרע"ה. ומצד חיצון יש להם חלק בעוה"ז שיתקנו התערובות. וב' אלו הם הנהגתו ית' את העולם באל שדי. ובשם הוי' ב"ה וב"ש שהוא הנהגה עליונה. וכ' אתה עשית כו' השמים כו' ואתה מחי' את כולם. פרשנו שהם ב' בחי' הנ"ל. ובחי' ואתה מחי' הוא דרך התורה. עץ החיים. והוא מה שמנהיג הקב"ה בכל עת העולם. לבד מה שבראו להיות טבע קיים. והנהגה זו מתגלה לכל א' לפי דרכו. כדאיתא ברמב"ן ושאר ספרים שהקב"ה מנהיג את הצדיקים בהשגחה מיוחדת. מכ"ש לכלל ישראל. והוא בחי' ואתה מחי' כנ"ל. וזאת נתברר ביצ"מ באותות ומופתים שעשה הקב"ה בשינוי הטבע. וז"ש השם חלקנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו. רגלינו הוא דרגא תחתונה הנ"ל שיש לבנ"י בעוה"ז עולם הטבעי. אעפ"כ כ' ישרים דרכי ה' פושעים יכשלו בעולם הטבע וצדיקים ילכו בה לכן אע"פ שאנחנו בגלות הש"י שם חלקנו בחיים ולא נכשל ולא נכלם לעולם ועד: