רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 17 בינואר 2020

הרב ניימאן פרץ את חומת השתיקה בנושא שבעבר לא עסקו בציבור

הסיפור שמסעיר את הקהילה החרדית בארה"ב בשבועות האחרונים, סביב ה'קול קורא' שהוציאו בכירי הרבנים נגד הרב שמואל ניימאן ממאנסי, מסמן תקדים שעדיין לא נראה כמותו בהיסטוריה החרדית.

הסערה פרצה סביב רב צעיר מהקהילה החסידית במאנסי, שפרץ את קשר השתיקה והטאבו המסורתי סביב המיניות בקהילה החרדית. שיעוריו, המועברים בקווי טלפון מיוחדים ובקבוצות טלגרם לאלפי אברכים, עוסקים בין היתר בשאלות הלכתיות סביב יחסי אישות, בשפה די מפורשת וללא התעטפות ברמזים וצקצוקי מילים כמקובל בחברה החרדית, והוא אף נוקט בפסיקה מקילה בשאלות מסויימות, מתוך הבנה ותפיסה שהגישה המחמירה הנהוגה אצל ברבנים, בהתעלמות מוחלטת לשאלות העכשוויות ולמצב בקהילה החרדית הצעירה, מביאה אברכים אל סף שאול.

הפיצוץ אירע כאשר לפני כשבועיים פורסם 'קול קורא' חריף ביותר מאת חשובי ובכירי הרבנים בארה"ב, בו הם מאשימים את הרב ניימאן ב'גילוי פנים בתורה שלא כהלכה באיסורי כריתות רחמנא ליצלן' ו'בהשחתת נפשות צעירות לפרוץ חומת קדושת ישראל באופן מבהיל'. המכתב החריף התפרסם בעיתונים המרכזיים של הקהילה החרדית בארה"ב, 'דער בלאט' ו'דער איד', ובבתי המדרש בכל הקהילות. מאחורי הפרגוד נטען כי מי שדחפו ויזמו את ה'קול קורא' הם עסקני חסידות סקווירא הידועים לשמצה בפנאטיות הקיצונית שלהם (לפני כמה שנים העלה באש אחד מגבאי האדמו"ר את ביתו של תושב השכונה בעודו בפנים כיוון שהעיז להמרות את פי האדמו"ר והקים מנין משלו).

השימוש ב'קול קורא' ובפשקווילים עמוסי חתימות רבנים במאבקים פנים חרדיים, הינו עתיק יומין מקדמת דנא. אולם באופן תקדימי, הפעם פרצה סערה עצומה בתוך הקהילה החרדית, ואלפי אברכים חתמו על 'קול קורא' נגדי ביידיש המופנה לרבנים מטעם 'כלל ישראל, אברכים ובעלי-בתים, מחוטב עצים ועד שואב מים', ואף נתלה ביום שישי האחרון בכל ריכוזי החברה החרדית בווילאמסבורג ובורו-פארק, במודעות ענק שכיסו את הרחובות. הטענות של המוחים נגד הרבנים, היא קודם כל על השימוש בשפה כה תוקפנית וחריפה נגד הרב ניימאן, ובכלל על השימוש באמצעי בריוני של 'קול קורא' מחרים ומשמיץ נגד הרב האהוב והנערץ, כאילו מדובר במי שמתיר איסורי כריתות ועריות, רק משום שהוא מסרב להיצמד לקו הפסיקה המחמיר ביותר כמקובל; וזאת בשעה שההנהגה הרבנית שותקת ומגינה על אנסים, פדופילים, ושאר מרעין בישין.

שנית, טוענים המוחים בעקיצה לא מרומזת, 'לידיעת הרבנים, אנו נמצאים בשנת תש"פ, גם ככה כל כך קשה לשמור על האידישקייט ועל ההלכה, ואתם הרבנים הזקנים והמחמירים, רק מקשים עוד יותר ולא מבינים את חומרת המצב'. 'מיט דעם בריוו האט איר מבטל געווען אייער כח און אפגעשוואכט כבוד התורה, עס קומט זיך אונז בעסער!' ['במכתבכם איבדתם את כחכם והחלשתם את כבוד התורה, מגיע לנו הנהגה רבנית טובה ממכם'], כותבים המוחים, בהתקוממות כאובה ותקדימית שלא נשמעה כמותה עד היום בפרהסיא החרדית. מלבד המחאה, הופצו בקבוצות החרדיות הקלטות של תלמידי הרב ניימאן מתקשרים לבכירי הרבנים שחתמו על הקול קורא ודורשים מהם תשובות, אך נענים בצקצוקים מגומגמים והתחמקויות מבישות.

בסיכום מכתב המחאה, דורשים המוחים מאת הרבנים כדלהלן: א, השיטה הישנה שבה עסקן ממורמר ואובססיבי מחתים רבנים על 'קול קורא' כבר לא עובדת, 'אנו נמצאים בדור חכם ומודע, בניגוד לעבר. אי אפשר כבר לשקר על הציבור. מי שמקשיב לשיעוריו של הרב ניימאן, ימשיך ללכת אליו, כך שהחרם שלכם אינו מועיל ורק מוסיף מחלוקת ולשון הרע'. לכן שיקלו שוב את שיטת הקול קורא כאמצעי אפקטיבי במאבקים רבניים. ב, 'הפסיקו עם השפה המכוערת והפראית'. אף אחד אינו רשאי להשתמש בניסוחים משמיצים ומסיתים, כולל הרבנים. השפה הזאת שהייתה נהוגה עד היום, חייבת להיפסק. ג, גם אם יש לרבנים תלונות או מחאות נגד מישהו, כתבו זאת נגד הדעה או השיטה, לא נגדו אישית. חיסול החשבונות נגד רבנים יריבים תוך כדי השחרת שמם ופגיעה בלתי הפיכה במשפחתם חייב להיפסק. ד, הרבנים חייבים להפסיק להשתמש בשפה מליצית וערמומית, תוך כדי פיזור רמזים מפחידים. אם יש לכם משהו לומר, כתבו זאת ברור ובמפורש. אל תסתתרו תחת ביטויים מעורפלים. ה, על הרבנים להוציא מכתב בו יבקשו סליחה ויתנצלו לפני הרב ניימאן, יביעו הערכה לפועלו החשוב בחיזוק אלפי אברכים וצעירים, ואם יש להם הסתייגויות יציינו זאת בשפה מכובדת ועניינית.

- - -

בתוך כל הסיפור המטורף הזה, יש שני נושאים עיקריים:

ראשית כל, המחאה התפרצה סביב הניתוק המוחלט של בכירי הרבנים מהמציאות העכשווית בדורינו וההתנגשות בין הדור הצעיר לדור המבוגר. לטענת הדור הצעיר של האברכים, הרבנים הזקנים מהדור הישן אינם מודעים לחומרת המצב בדור שבו האינטרנט נגיש לכולם, והתעקשותם של הרבנים על הטאבו המיני ועל ההדרכה המחמירה לחתנים וכלות שמכסה טפחיים ואף שלוש, מחריב זוגות ובתים בתוך הקהילה, בהעדר הדרכה בריאה ונורמטיבית המותאמת לזמנינו. כך גם התעקשותם על הקו ההלכתי המחמיר לפיו למשל המנהג ההונגרי שבו על הנשים לגלח את שער ראשם או האיסור של השז"ל חמורים כאיסורי עריות וכריתות, מוביל אברכים בעל כורחם לעברי פי שאול ולוויתור מוחלט על אורח חיים יהודי והלכתי. המחאה מבהירה לרבנים: אתם לא רלוונטיים יותר, כל עוד תהיו מנותקים מהמציאות ומהדור הצעיר.

שנית, המחאה מתקוממת באופן כללי על השיטה הישנה והמסורתית, בה משתמשים בכירי הרבנים באמצעים בריוניים ומכפישים כאחרוני הגנגסטרים כנגד יריבים רבניים פנימיים, בצורה דיקטטורית ומושחתת. המחאה אינה רק על הקול קורא הספציפי הזה, אלא נגד השיטה עצמה, נגד השיטה הרבנית והעסקנית, שעושה ככל העולה על רוחה, ללא היסוס בשימוש באמצעים מבחילים ובחיסולי חשבונות, ללא דיון ענייני וללא קשב לדעת הקהל ושאלות הזמן. השיטה הזאת עבדה שנים ארוכות מאוד, והייתה הכלי העיקרי בה השתמשה האליטה הרבנית והעסקנית לכפות את מרותם. אולם הפעם התעוררה מחאה סוערת שמציבה תמרור אדום ואומרת: עד כאן.

המחאה וסערת הרוחות הנוכחית, שעודנה רק בתחילתה וקשה לחזות לאן עוד תתפתח; מצטרפת להתקוממות התקדימית בקהילת חסידי גור שפרצה לאחר ניסיון העסקונה וההנהגה הרבנית לחסל את העסקן החסיד ברלינר שהעז להמרות את 'רצון הקודש' של האדמו"ר ודרש לדון בדין תורה סביב הסכסוך הכספי בקהילה; התקוממות שבה לעגה קהילת חסידי גור בארה"ב לחרם המנוול והבריוני שהוציאו נגדו רבני הקהילה בארץ, ולא רק שסירבה לציית לו אלא שהפכה את ברלינר לגיבור וליקיר הקהילה (פרשה שגם עליה קראתם פה לראשונה כזכור, עוד לפני שהיא פתחה מהדורות חדשות). אין קשר מובהק בין שתי הפרשיות, מלבד העובדה ששתיהן פרצו קודם בארה"ב ורק אח"כ הגיעו הדיהן לארץ. אבל אין ספק שרוחות חדשות וסוערות מנשבות בעולם החרדי, רוחות המערערות את מוקדי השליטה המסורתיים של האליטה הגוססת ומתקוממות נגד אמצעי השליטה הבריוניים והאלימים שהיו נהוגים מקדמת דנא.

לאן כל זה יתפתח? נמשיך לעקוב.    

- - -

יה"ר שנזכה לראות במפלת שלטון הרשע של הרועים הרעים מסטרא דמסאבותא, המתעטפים באדרת שער ובאצטלא של שווא, מגלים פנים בתורה שלא כהלכה ומטילים אימה על הציבור שלא לש"ש, אשר נתעוורו עיניהם להבין שנות דור ודור וליבם לא ישימו לנשמות הרכות, האובדות והנשברות; יצילנו השי"ת מהם ומחרמותיהם, ויקויים בנו בב"א נבואת יחזקאל (פרק ל"ד):

הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם, אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ. אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ. לָכֵן הָרֹעִים שִׁמְעוּ דְּבַר ה', כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי אֶל הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן וְלֹא יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה. כִּי כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם ה'. אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק וְאֶת הַשְּׁמֵנָה וְאֶת הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט וגו'.

הק'
אבישלום פון שילוח
ישיבת שער השמים עין-כרם ירושלים עיה"ק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.