מרן האדמו"ר הרי"ף על הכח שבספר דברים

הקב״ה משפיע לדור כוחות והארות וצדיקים, על פי הכח של הדור. וכדברי חז״ל ״דור דור וחכמיו״, הקב״ה מביא את החכמים של הדור, על פי כח הדור.

והנה כאשר ישנו דור עם נסיונות והתמודדויות קשות, וכן שונות ומשונות, הקב״ה נותן לדור הארות וכלים מיוחדים, אשר לא היו בדורות אחרים. כפי שמצאנו שספר הזוהר שאין שני לו בקדושתו הרמה, בגדולתו, שבמשך דורות רבים היה נסתר ושום אדם לא ידע על קיומו של הזוהר הקדוש, לא מצאנו לא את רש״י ולא את הרמב״ם ולא ראשונים וגאונים מהדורות הראשונים, המביאים את דברי הזוהר הקדוש. ומדוע ?

וצריך להבין, שאם הכח של הזוהר היה בידי ראשונים כרש״י, כהרמב״ם, היה בכוחם לשנות סדרי מעשי בראשית, ושום מחסור ושום מעצור לא היה עומד לידם עם כח הזוהר הקדוש. לכן הקב״ה הסתיר את הזוהר, עד דור שלא נשאר בו מאומה, וצריך ממש רחמים על הקיום שלו, ואז קרה הנס של אותו יהודי, שהלך בערב שבת לקנות גבינה לביתו, והמוכר הישמעאלי היה עוטף את הגבינה בנייר ושוקל ומוכר.  וכאשר היהודי הלך לביתו, וראה את הנייר, הבין שכתוב בארמית.
רץ לרבה של העיר, שניסה להבין מה כתוב, וראה סודות גדולים. שאל מאיפה הניר, וסיפר היהודי על מוכר הגבינות. מיד רץ הרב למוכר הגבינות, וקנה את כל הגבינות והדפים שלהם, וזה הזוהר הקדוש.

כך נגלה לנו האור הקדוש, של הזוהר הקדוש, לפני כמה מאות שנים. עד אז הזוהר היה ניסתר ולא ידעו עליו, ורק ברבות הימים, בזמן הירידה הגדולה, נגלה האור הגדול שהוא אחד מהתומכים החשובים והעצומים של הדור היתום הזה.

כך הכח של ספר דברים. רבים וטובים בחכמי ישראל ודאי למדו וראו וידעו את דברי המעשה רוקח (פרשת ואתחנן) על הפסוק: ״ראו עתה כי אני, אני הוא, ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה, מחצתי, ואני ארפא, ואין מידי מציל״ ומובא במדרש (דברים רבה יא, ח) בשעה שהגיע ימי משה להיפטר מן העולם, אמר לו הקב״ה, הן קרבו ימיך. אמר לפניו, רבונו של עולם, אחר כל היגיעה הזו, אתה אומר לי הן קרבו ימיך ? ״לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה״. אמר לו, אי אתה יכול, כי זה כל האדם. אמר משה, רבונו של עולם, דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, שאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות, ויראו שאין זולתך.

וצריך ביאור, איפה מצינו רמז בתורה, שהקב״ה נענה לבקשתו של משה, לבקוע כל שערי שמים ?
אומר על כך המעשה רוקח, בלשון קודשו: והקרה ה׳ לפני דבר נפלא בזה, ותוכן דבריו על פי מה שכתב ב״קול בוכים״ למקובל האלוקי רבי אברהם גלאנטי (איכה ב, כ״א) בשם המקובלים הראשונים: שישנם תתקנ״ה רקיעים, כמספר השמים. כאשר נחשוב את ם סתומה לשש מאות, והנה המלאך מט״ט מעלה את כל תפילות ישראל דרך תתקנ״ה רקעים הללו, אולם אין לו רשות לעלות עם התפילות, רק עד תת״ק רקעים. אבל בתוך נ״ה רקעים העליונים, אינו יכול להכנס, אלא התפילות עולות משם לבדן, בלי שום מלאך, עד לפני הקב״ה. ועל זה נאמר (דברים י יד) ״הן לה׳ אלוקיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה״ ומוסיף המעשה רוקח על הגמרא (חגיגה טו), כי כשנכנס אלישע בן אבויה בפרד״ס, קיצץ בנטיעות, לומר שיש שתי רשויות. משום שראה את המלאך מט״ט, שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב זכויותיהם של ישראל.
אמר, שמא חס ושלום יש שתי רשויות. נמצא לפי זה, כי בתת״ק רקעים שיש למלאך מט״ט רשות ללכת, יש חשש שמא יטעה אדם ח״ו בשתי רשויות, אבל בנ״ה רקיעים עליונים, שאין לו רשות לעלות, משם מתגלה אחדות ה׳ בבחינת ״הן לה׳ אלוקיך השמים ושמי השמים״. 

על פי דברים קדושים אלו יובן החדוש העצום, ישנם תתקנ״ה רקיעים כמנין הפסוקים, שמשה רבנו אמר בנבואה בשלושים וששה ימים האחרונים לחייו, ובשערים האלו מותר למלאך מט״ט לעלות את תפילותיהם של ישראל. אבל עד החמישים וחמש הפסוקים האחרונים, ששם שום מלאך לא יכול להכנס, ושם זה של הקב״ה לבד.

הנה צריכים להבין, הקשר של האדם להקב״ה עובר דרך הרקיעים האלו, התתקנ״ה רקיעים האלו בשמים, והרקיעים האלו מחולקים בצורה שלמלאך מט״ט יש כח לפתוח ולהסתובב בתת״ק רקיעים, והחמישים וחמש רקיעים האחרונים, אין רשות לשום אדם להלך בהם, רק להקב״ה בלבד. וגם למלאך מט״ט אסור להלך שם, והתפילות שלנו עולות על ידי מט״ט, עד סוף התת״ק רקיעים, משם עומדים בחסדי שמים.

וב״ה, הקב״ה ברוב רחמיו הרבים, זיכה אותנו בזכות עצומה שבדור יתום וקשה, אשר האמת נעדרת, ואין האדם יודע מה היא אמת, מה הוא שקר, ואכזריות קשה מלובשת ביושר ובהגינות, והדרדרות קשה בכל המובנים.
לא היה דור של בלבול עצום כדור הזה. תורה שלא היה בשום דור, וכפירה שלא היתה בשום דור.
חסד שלא היה בשום דור, ואכזריות שלא היתה בשום דור. הבלבול קשה מאוד, והכח של הזכות של ספר דברים, להגיע עד הקב״ה, לעבור את כל המסכים, המקטרגים העוצרים, להגיע עד הקב״ה, זה כח עצום וגדול שלא היה בשום דור. 

וכך יכוון האדם בסוף קריאת ספר דברים:

יהי רצון מלפניך ה’ אלוקי, ואלוקי אבותי, המלך הגדול שומע תפילה, עדיך כל בשר יבאו.
שכל התפילות אשר התפללתי ובקשתי והתחננתי, יבואו ויעלו לפניך, דרך תתקנ״ה שערים אשר עבדך, נאמן ביתך משה רבנו, סלל ובנה מסילה, שבה יעלו התפילות, עד כסא כבודך.
וסלח לי אבי אם חטאתי ואם עוויתי, כי לתקן באתי ולא לקלקל. אך צער הגלויות, ועול השעבוד, ופיזור הדעת בפרנסה, הם בעוכרינו.
אך ליבי שלם עם בוראי, ומוכן אני למסור את נפשי באהבה מרובה, ולתת את חיי לארבע מיתות בית דין, ואין אני רוצה שכר, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
הכל לכבודך להרים שכינתא מעפרא, ולהגדיל את מלכות שמים, ולעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, כל הימים.
ואל תקחנו מהעולם טרם זמנינו, וזכינו להיות מהזוכים להאיר את העולם באורך הבהיר, ולהחזיר נשמות טועים לכור מחצבתם, על ידי לימוד ספר דברים שלמדתי, שכל נשמות ישראל כלולים בו, שיפתח ליבות אחינו בני ישראל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות את כל דברי תורתך באהבה.
״יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי״. 

החותם בברכת שבת שלום,
שבת היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא,
יאשיהו יוסף.