פתח רבינו בדברי הזוהר הקדוש פרשת נשא:
איש
כי יפליא וגו'. מאי כי יפליא דאפרש משאר בני עלמא אתקדשא כגוונא דלעילא
ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה מדכין ליה בר נש דבעי לאתקדשא
מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר)
ר' אבא פתח לדוד ברכי נפשי את יי' וכל קרבי את שם קדשו. כמה אית ליה לבר
נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר עד
מתי פתאים תאהבו פתי וגו' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ולית מאן דירכין
אודניה אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי
עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין עד דאיהו אזיל
בעלמא יהבין ליה בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא.
אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא הה"ד אם יש עליו מלאך מליץ אחד
מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'.
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה..
אכן
קיימא לן שאסור לידור בנזיר בזמן הזה, אבל מוסר פרשה זו הוא יסוד מוסד
ואזהרה גדולה לכל מי שרוצה לעדן נפשו ולזכות לקירבת בוראו יתברך בכל זמן
ומקום. נותן התורה רומז ברמז חד למתבונן שאין המדובר בהחלטה של מה בכך אלא בקבלה ומעשה מפליגים מורכבים ומופלאים מהתבונה השטחית באמרו: כי יפליא והספרי מביא כאן סיפור מופלא מכל נפלא שמובא בזה''ל בגמ. אמר
(רבי) שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא אדם אחד
נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו
תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה הייתי
לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי
ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי
שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו
אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא
לנדור נדר נזיר להזיר לה'.
זה שיחו של המקודש שבכהנים הגדולים צדיק וחכם משיירי חכמי הכנסת הגדולה המגלה מכבשונו ואומר מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא.. ומספר כמקיץ מתוך חלום מתוק ואומר: פעם אחת בא אדם אחד- נזיר מן הדרום.. והוא משתפך בתיאור נועם רוח האיש והדר יופיו במילים מקראיות: וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי.. ואז הוא מתאר את חותם נזירותו בביטוי מקודש ואומר: וקוצותיו סדורות לו תלתלים..ל עד אשר כמו לא יכול להתאפק עוד ואומר לו בלשון אוהב: אמרתי לו בני מה ראית להשחית שערך זה הנאה.. וגו'. ומשם
הוא מפליג למענהו המלאכי של האיש שאינו עסוק בעצמו ולא מייחס שום ערך
לתולדות נזירותו, רק מזכיר עצמו כבן לאביו ועושה דברו ע''כ הוא פותח סיפור
עניינו ב רועה הייתי לאבי בעירי וגו'. ואף אם לא נרד לתכלית עומק
האמור והמרומז, פשיטא שרצון המספר כי נשכיל כי לא הוטבו בעיניו נטיות הנפש
שביסוד רוב הנזירויות שבימיו, וכאן הוא חולק בהתנסות מטלטלת של פעם אחת בו ראה אדם אחד ומיוחד
שמראהו החיצוני מעיד על שלמות יופיו הפנימי המולד והנרכש בסוד חכמת הצורה
שבזוהר פרשת ואתה תחזה. וקוצותיו סדורות לו תלתלים יורה על שלימות חכמתו
בידיעת התורה כמובא במדרש שיר השירים ובארוכה בליקו''ת מבעל התניא:
(דשערות הן הן בחי' הלכות התורה שנקרא קווצותיו תלתלים שהן הן המשכת גילוי
אלהותו מלמעלה למטה בריבוי התחלקות לאין קץ ויש על זה בחי' שמן הטוב שהוא
בחי' חכמה עילאה שנמשך עליהם. והוא מאריך בביאור גדול ואומר שהלכות התורה
הן בחי' השערות עצמן ר"ל שהם הנק' משל הקדמוני ויש עליהם בחי' כשמן הטוב
שהוא בחי' חכמה דאור א"ס ב"ה ממש מבחי' קדמונו של עולם היינו חכמה דעתיק
יומין הנמשך ומלובש בהם וזהו ענין השערות עצמן ובחי' כשמן הטוב היורד ונמשך
עליהם והנה השערות עצמן הנק' י"ג ת"ד דא"א הם בחי' חיצוניות לגבי פנימיותן
שהוא בחי' כשמן הטוב שהפנימיות נמשך מבחי' פנימית הכתר שהוא עתיק יומין.
ועוד ועוד.) והתנא גם מצטט דברי טעם ביראת ה' טהורה ששמע מפיו להורות לנו
כי רק לאיש שלם במעלות רוחו אשר כזה אשר: מאי כי יפליא דאפרש משאר בני עלמא אתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים כדברי הזוה''ק לו נאה ולא יאה עניין הנזירות, כי רק עליו ושכמותו אמר הכתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'. כלומר לאיש מופלא ושלם שכמוהו ראוי עניין הנזירות.. להזיר לה' ובלתי
לו לבדו מבלי שום אחיזה לחיצונים. ומכלל ההן אתה שומע את הלאו כי ברוב
הפעמים התעוררות האדם והתלהבותו מקריות וזמניות הן כאש קוצים הבוער על נקל
ומתכלה בין רגע, ובשוך הלהב הוא בבחינת כי יפול הנופל דהיינו שהנפילה
מהדומה לגבוה ר״ל תוריד אותו מוכה וחבול למקום נמוך יותר ממה שהיה קודם,
ועל כולם רשת קנאת איש מרעהו פרוסה על כל החיים ורבו חקרי לב וחקקי לב
בעניין הנזירויות וההתנזרויות שאינם להשם.. והמכשלה רבה.
ואנן
כסיכתא בגודא לאגדה ובאלף בטלים נכח דברי המהרש''א שאמר : בא נזיר אחד מן
הדרום כו'. יש לעיין מה לו להזכיר שבא מן הדרום וגם שהיה רועה לאביו בעירו.
וגם מה שפרש"י שפחז עלי יצרי להבאני לידי הרהור עבירה הוא דחוק מה ענין
מתגאה לזה. ונראה שרמז שבא מדרום שהיה חכם כמ"ש הרוצה להחכים ידרים ואמר
שאע"פ כן היה רועה לאביו במצות כבוד אב ואמר גם בעירו במקום שהיה מכירין
בו ובמעלתו ואמר מצורף לזה כשהיה מסתכל עצמו בבבואה שהיה גם יפה עינים פחז
עליו היצר הרע להתגאות וכי איש כמוהו במעלת החכמה ויפה עינים יהיה רועה
וז"ש שביקש לטורדו מן העולם לעבור על מצות כבוד אביו שנאמר בו למען יאריכון
ימיך גו' ואמר מפני מה אתה מתגאה שלא להיות עוד רועה לאביך שסופך למות ע"י
שתעבור מצוה זו של כבוד אב והוא ענין מעשה אבשלום בעצמו שהיה מתגאה בשערו
ומרד באביו כדאמרינן פ"ק דסוטה וזה שמסיים כאן להזיר לה' שהיה זה נזיר
להתגלח לש"ש לקיים מצות כבוד אב ואמר נסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי
ובקש לטורדני כו' הוא היצה"ר הוא מלאך המות וע"ז נאמר צופה רשע לצדיק ומבקש
להמיתו הרשע הוא היצה"ר מסתכל וצופה ביופי הצדיק ובמעלותיו וע"י זה מבקש
להביאו לידי מעשים רעים כדי להמיתו וקרוב לזה דרשוהו בפ"ק דקידושין
ע''כ. והדברים מבהילים ולא היינו מעיזים לאמרם אלמלא יצאו מפה גדול וקדוש
כהמהרש''א שכתב פירושו ברוח הקדש. ועכשיו שנאמרו יהיה האמת עד לעצמו, הפוך
בה והפוך בה, והמשכיל יתבונן ויוסיף לקח. ואני בתוך עמי אנכי יושבת אך גם
לבי יודע מרת נפשי כי חלילה לאיש אשר כמוני להוסיף דברי מוסר מדילי, רק במה
שהורשנו נתבונן להבין ולהשכיל בתחבולות מלחמת היצר וכל חיילות דיליה
ולהשתמר בפח זה טמנו במיני נזירויות ושמירות יתרות שלא הורו רבותינו ולא
נהגו בהם אבותנו. ואין לפנינו דרך טובה מהממוצע, לאסור את האסור ולנהוג
היתר במותר, וכבר אמר הרמב''ם את אשר אמר בעניין מכשלת החסידות היתרה
כי לא באלה חלק תמימי דרך המבקשים קרבת ה', והלוואי והלוואי ונקיים בשום לב
והקפדה קצת עיקרי גופי תורה של כיבוד אב ואם ואהבת רעים והצנע לכת עם ה'
אלוקיך. ולרבינו רבי יודאלע זי''ע יקרו מאוד דברי יהודי ספרדי אחד ששח לו
לתומו ואמר: אני לא מבקש לבני שיהיה צדיק גדול ודי לי שיהיה סתם יהודי כשר
ותמים, כמו.. אברהם אבינו..
ונסיים בברכת כהן מה שכתב הכהן הגדול מדווינסק: יאר ד' פניו. הארת פנים הוא מה שמראה פנים, שהם
יוכלו להסתכל בהארת פניו, וזה בהתגלות כבוד אלדים, וישא ד' פניו הוא מה
שהשי"ת מסתכל ומשגיח בפרט על עמו ישראל, והוא כנגד יצחק, דאיתא במ"ר, שבשעת
עקדה הציץ בשכינה וכהו עיניו מראות, לכן דריש כאן בספרי יאר יתן לך מאור
עינים זו מאור (מאמר) השכינה, ודלא כיצחק שסביביו נשערה מאד. וזה יראה, ד'
יראה, כמו ישא, בהר ד' יראה, שד' הוא הנראה להאדם, הוא כמו יאר, וזה זכה
אברהם ויצחק לבניהם ממסירת נפש אשר היה להם בעקדה.. ורבינו בעל השפת-אמת
אמר: במדרש ישא ה' פניו ובמ''א כתיב אשר לא ישא פנים ומתרץ כשעושין רצונו
של מקום. וקשה א"כ מה צורך לנשיאת פנים. ונראה לפרש שהקב"ה רואה שע"י
הנשיאת פנים והתקרבות נשיב אליו ית' לכן הוא מקרב אותנו הגם שאין ראוים.
וז"ש עושין ר"ל שעושין אח"כ והקב"ה עבר ועתיד הכל שוה לפניו ב"ה וכדדרשו
במדרש אתם המעט כשהקב"ה מיטיב עמהם ממעטין עצמן. א"כ מכש"כ כשאין ראויין
והקב"ה נושא להם פנים וודאי ממעטין עצמם לכן נושא להם פנים. וכענין זה כתב
במדרש על פסוק אשמעה מה ידבר כו' כי ידבר שלום כו'. ועי"ז אל ישיבו לכסלה
ע"ש בפרשת הנשיאים. וכ"כ שלום לרחוק ולקרוב כו'. שהקב"ה נותן יד למי שמוכן
ע"י זה ההתקרבות לשוב אליו ית'. ואמחז"ל הוי מתלמידיו של אהרן כו'. וכ'
שאהרן כשהי' רואה בעל עבירה הי' מקרבו כו' ועי"ז בוש ושב וע"ז כתיב בשלום
ובמישור כו' ורבים השיב מעון. ובלי ספק מדה זו היא ממדותיו של הבורא ית'.
כי האנוש מאלוה יצדק. ובדרך הלצה הוי מתלמידיו של אהרן דייקא כי ודאי אותן
שקירב אותם הי' להם מורך הלב ששבו עי"ז ההתקרבות ונקראו תלמידיו ויש לנו
להיות כמו אותן התלמידים. וכשהקב"ה מטיב עמנו יש לנו להשכיל להכניע אליו
בתשובה שלימה כנ"ל: ואני בעניי נראה לי להבין את דברי המדרש שהשי''ת ישא
לנו פנים כשעושין רצונו של מקום כי גם אז צריכים אנו למשא פנים שהרי
לאדם מערכי לב ומי יאמר זכיתי לבי ואני עושה לפניו כראוי ועדיין השטן
מקטרג. אלא שהוא ידע יצרנו ועד כמה נבוכים מבוהלים ומבולבלים אנחנו, והוא
ית''ש מעלה עלינו ברב רחמיו וחסדיו כאילו עשינו וכהוגן עשינו. ומתוק לחכי הוא פירוש מהר''י מאורליינש על יברכך: יברכך ד וישמרך - יברך השם אותך בבנים , בגוף , בחכמה , ובאורך ימים , ובגדולה , ובצאתך ובבואך , בעיר ובשדה , ובטנאך ובמשארתך , ובשמחה - שיהא לבך שמח בחלקך, דבכולהו שייך לשון ברכה. בגוף -דכתיב בשמשון ויהי ד את הנער ויגדל הנער ויברכהו - שהיה גבור וחזק יותר משאר בני אדם. בבנים -דכתיב וברכתי אותו והפריתי אותו... במאד מאד , וכתיב כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו' ובשמחה - שתהא שמח בחלקך, שיש בני אדם שהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה והם אינם שמחים , מתוך שדעתם קצרה. ואדם שהוא שמח , ברכת המקום היא: כי ברך יברכך ה' אלהיך... והיית אך שמח. וגדולה - דכתיב ברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך .ובממון דכתיב ברכת ד היא תעשיר , וכתיב ברוך אתה בצאתך ברוך אתה בבואך , ברוך אתה וכו' וכל אילו בכלל לשון ברכה. וישמרך שישמור אותך מכל רע , שלא יקרב אליך; כדכתיב ד ישמרך מכל רע וישמור את נפשך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך. הרי בברכה ראשונה , שמברכו בכל טוב .
ויהי רצון שישים עלינו ועל כל עמו ישראל חיים וברכה למשמרת שלום
עד כאן דברי רבינו
-----------
טוב עין הוא יבורך:
מי שברך אבותנו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אוהבנו אהובנו הרב המשפיע הדגול
כש''ת הרב חיים שליט''א בעל האכסניא לדברי רבינו שליט''א ובשכר זה השי''ת ישמרהו ויחיהו בבריות גופא ונהורא מעליא וישלח ברכה בכל מעשי ידיו, עם כל ישראל אחיו ונ''א.
יהודי פשוט
לאנדאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.