על חטא שחטאנו (בעיקר) לעצמנו

בערוך השולחן יו''ד ר''מ הוא מיחס את מצוות כיבוד אב ואם אל המצוות השכליות שגם הכופרים בתורה נזהרים בהם מפני השכל והטבע..  פשיטא שהוא מעתיק מדברי חכמים מתקופה אחרת ואין הדברים תקפים במציאות ימינו. ואם נשאל מה רע מצאו הגויים דעכשיו בטבעיותה השכלית של מצוות כיבוד אב ואם שהעבירוה מן העולם ושירשוה עד בלי השאיר לה שריד ופליט. אז די שנחשוב לרגע ונמצא שזו אכן הייתה צרה צרורה ואבן נגף על דרכם של מהנדסי האדם והחברה העכשוויים. עולמנו שנקרא מודרני  בנוי על התקשורת ההמונית הפונה אל ביליוני היחידים, לעלובים המפוצים בתואר הכבוד 'אינדיווידואל - החושב לעצמו' או יתר נכון הרדוף שסדרי העולם לא הניחו בו אנרגיות שכליות לשקול לחצי רגע את 'המקובל' המונחת עליו כגשם זלעפות. מחזור הטריליונים של תרבות הצריכה המודרנית, כמו שיעבוד הנפשות וההלחצה הנפשית הגוברת במכלאות המשרדים, תביעות היעילות הנוסקות בבתי החרושת כמו משחקי הפוליטיקה העכשווית פונים כולם ליחיד 'המתרבת' בתרבות התקופה. הקפיטליזם השליט המוחלט העכשווי כבר לא מסתיר את מגמות החזרה לימי טרום התפישות החברתיות וטובת הכלל מחד, אך גם רואה בערכי המשפחה המסורתיים איום שהוא משמיץ כמאפיין חברות שבטיות וכלכלות נחשלות. 

לא אינני נמנה על המתרפקים על האתמול רק משום שהוא מת ועבר מן העולם. אין לי שום סיבה לפקפק במסורת אבא ע''ה שהקיום היה תמיד מבוך מאתגר והחיים רצופי לחצים והיחיד בחזקת אנוכי עד קצה וגם מושחת לא קטן. על כן אין לבלבל את תרבות כיבוד אב ואם עם הנאצל שבדבר. מעולם לא היה צורך להטיף לו מוסר לאדם המאושר כדי שיאהב את מעיין חיותו ואושרו, ואהבת אב ואם והרצון להרעיף עליהם כבוד ואך טוב תהיה לו לאדם הפורח מנטיותיו הכי טבעיות. ואילו קשה היום שחייו הם לו לעול יקלל את יומו ואת הולדתו כאיוב שאמר ארור יום בו איוולד וגו' אלא שאבב בזיוני לא אחי ומרחמי..  והיכן ימצא האדם נוחם אם לא אצל הוריו החיים..

על כן נראה לענ''ד שתרבות כיבוד אב ואם נשענה על התבונה הפשוטה שבהכרת המועיל בטיפוח האהבות והנאמנויות הטבעיות שהאדם יכול להישען עליהם לעת מצוא. ועוד יותר מכן מתוך ההכרה שאדם לאדם זאב ודברי איש לרעהו מלאים תוך ומרמה, האיך יוותר האדם השלם בשכלו על קירבתו של מי שרצונו הטוב ומהימנותו מוכרחים מכח הטבע. מה גם שמבוכי החיים דורשים יותר מאשר היחיד מסוגל ללמוד תוך כדי התמודדות, והנה אביו יכול ורוצה לשתפו בעשרות שנות התנסויות ולקחים מועילים מהימים בטרם פקח הבן את עיניו. והמתבונן גם יודע שאפילו אם אין האב מתבונן מיומן, בכוח הבן שמשתף את אביו האוהב והנאהב באתגריו לסגור לו מעגלים מזכרונותיו ולהפרותו בתבונות חדשות שייטיבו עם שניהם. וכבר אמר החכם שהשתים אינו רק כפל האחד אלא שהוא כולל מין חיבור סגולי שמאפיין את כח הקבוצה. והדורות אימצו את תבונת אחדות הדורות כערך מוסרי נעלה כדי להתגבר על קשיים מובנים שבקשר שבין הדורות, כמו השוני שבהשפעות הגילים על חשיבת האדם וטעמו. הצעיר שש אל מלחמת החיים ואילו המבוגר נוטה למתן את הקצב ולהגביר את הזהירות וכו'. הצעיר להוט להוכיח את עצמו כאדם בשל ואילו אביו יציב לו מדי פעם מראה מביכה. גם עצם טבע הבריות שונה גם בין אבות ובנים, וכמובן שגם הציפיות מהקירבה עלולות להביך ואפילו להלחיץ ולייאש. על כן קודש הקשר שבין הבן והוריו כערך מוסרי מקודש מעל לקטנויות המאפיינות את המעלות והמורדות בחברויות עם זרים. האתונאים הקדמונים שלפני אלפיים ושבע מאות שנים העמידו את כבוד הבן להוריו כמבחן האופי הראשוני שמבלעדיו לא היה אדם נחשב כמהוגן הראוי למשרה ציבורית ולבוא בחברה טובה. במילים פשוטות, אם אין אתה מסגל להתגבר על הקשיים האובייקטיביים שביחסיך עם הוריך אז אתה נחות דרגא החסר פוטנציאל אישי..

בקראי את דברי הדיברה החמישית של עשרת הדיברות, תמיד ראיתי בהבטחת למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך, בראש וראשונה הבטחה תבונית שמערכת יחסים החיובת עם ההורים המסתמלת במושג כבד תאריך את ימי האדם בטוב, על ידי שזו תייצב את עולמנו הרגשי תצייד אותנו בהסתכלות יותר מושכלת, והאתגרים שבקיום מצוות כבוד ההורים יעניקו לו את הדיסציפלינות הבין אישיות שהיעדרן עומדת מאחורי רוב המצוקות והכשלונות העוכרות את חיי האדם ומקצרות את חייו. וכמה מעלות טובות למקום עלינו שציוונו על מצווה זו והבטיח לנו עליה גמול טוב ובזה ובבא. ומכאן דברי הכתוב כאשר צווך ה' אלוקיך שנזכור טובו יתברך עמנו שצוונו על הטוב והמועיל מכל מועיל על מנת להוסיף עוד גמול על גמולנו בעולם הבא..

וכאן נשאלת השאלה מה קורה בעולמנו שלנו בנושא הזה. ואם לא נסתפק בנחמת העניים השדופה ולומר שהמצב יותר גרוע אצל הגויים והחילונים.. אז נהיה חייבים להודות שאין לנו במה להתפאר על הדורות. האם ניתנה הדעת על הדבר? לא נראה לי. ואדרבא, גדלתי בטובי הישיבות הקטנות וכבר אז, לפני כשישים שנה כבר הטמיעו בנו המשגיחים וראשי הישיבות שאין אבותנו ראויים להיות שותפים שלהם בהשפעה עלינו ועל דיעותנו, וכאן אין הבדל בין החסידים לישיבתיים. אני אישית זוכר, פעם אחת שאחרי שהמשגיח דיבר בלעג על הבעליבתים עליהם נמנה אבא הצדיק נ''ע ניגשתי אליו לאחר השמועס ושאלתי, האמנם נכון הדבר להוזיל בעינינו את אבותנו, יהודים תמים וכשרים שנתנו את אימונם בישיבה למסור לה את חינוך בניהם.. והוא הסתכל בי במשועשע ופסק: מה לעשות  א בליבוסס בלייבט א בליבוסס ופה מגדלים בני טיירע.. הוי כמה מטופש, כמה עלוב..

אין טעם להרחיב על דרך השלילה, אבל גם לא אוכל לעצור את צעקת הלב הוי שמים מי הם המפסידים.. כולם מפסידים. אולי ההורים כבר למדו מהדור האחרון להנמיך ולאפס את ציפיותיהם. אבל אני מרחם ולבי בוכה על הדור שגודל ללא קשר טוב עם ההורים. הוי רבונו של עולם כמה מפסידים, כמה מפסידים..

יהודי פשוט

לאנדאן