בפרק כב מדובר אודות "דברים טמאים קליפות וסטרא אחרא", שהם נבראים תחתוניים ביותר. המקבלים את חיותם, על ידי "צמצומים רבים ועצומים", עד כדי כך, שקימת בהם ההרגשה שנפרדים הם מקדושתו של מקום.
...
"נקראים אלקים אחרים":
ככל שם המביע את מהות הדבר. כן זכו הקליפות להיקרא בשם נכבד זה - ושני טעמים לדבר:
א. על שם מקור יניקת חיותם:
יש נבראים המקבלים את חיותם "בבחינת פנים" (בסבר פנים יפות).
אולם הקליפות והדברים הטמאים, מקבלים את חיותם "בהסתר פנים" ו"מבחינת אחוריים" - כמי שנאלץ לתת מתנה לשונאו שלא מרצונו. (שכן, הם שנואים על הקב"ה, וכל בריאתם לא נועדה אלא "רק כדי להעניש את הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים".
והשם "אלקים אחרים", רומז על מקור חיותם שהוא מבחינת אחוריים.
ב. כביטוי להתנהגותם שהיא כעבודה זרה:
החיות שהם מקבלים מהאחוריים דקדושה, בנוסף לכך שהיא מאד מועטת, היא נמצאת בהם כאחד הנמצא בגלות (שאינו יכול להתבטא).
כך, שבקליפות לא מורגש שום ביטול אל הקב"ה.
ועוד יותר, הקליפה מגביהה עצמה כנשר לומר "אני ואפסי עוד" "לי יאורי ואני עשיתיני" וכדומה - הגבהה עצמית המביעה את ההרגשה שאין זולתי.
זו היא הרי תכונת ה"עבודה זרה" (שהיא "אלקים אחרים"), המביעה את הכפירה והפירוד מהקב"ה. ועל כן בשם "אלקים אחרים" נקראים כל החשים את הפירוד ממנו יתברך.
חבר נכבד:
קראת ונהנת, העבר הלאה את פינת "היום בתניא" לחברך.
בתודה ובברכה
הרב יקותיאל גרין מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.