השבוע סוף סוף הוא הבין כי מרחיקים לכת וקרא למחנכים וטען כי פגעו באחיו בבן של אבא שלו, הוא לא אמר כי מדובר באדמו"ר שלו חסידים וכי הוא חבר מועצת גדולי התורה וכי הפגיעה היא כפולה ומכופלת, הוא התעלם ממעמדו התרכז רק בכך שהוא בן של אבא שלו ולכן גם אם יש טענות עליו אסור לפגוע בו
לא אכנס כאן לויכוח על סוג הגישה של ר' ישראל שהיא לא חכמה, אתרכז כאן במי אשם במצב הזה, איך זה שכבר תקופה די ארוכה בכל פעם שהוא מוזמן על ידי ר' ישראל לבא לשמחה משפחתית, והוא מכבד אותו ומגיע, ממתינים לו בחורים ואברכים ומתנפלים עליו בצורה גסה מבזים אותו בדרך שלא עושים לאחרון הפושעים. כשזה התחיל ר' ישראל ידע מכל פרט, נכנסו אליו להעמידו על הדברים בשביל שיעצור זאת בזמן, אך יועצי האחיתופל שלו טענו כי עדיף שיתעלם כי זה מקרה חד פעמי, והוא שמע בקולם, ומדשתקי שמע מינא דניחא להו וחסידיו השוטים המשיכו לעשות כך מתוך אמונה כי ר' ישראל מרוצה ממה שהם עושים
להזכר עכשיו אחר כל כך הרבה פעמים זה מאוחר, אם כי נכון שטוב מאוחר מלא כלום, אבל קודם על ר' ישראל להכות על חטא על שכמו שלו כשזה התחיל הוא לא עצר זאת איפשר לכתוב על אחיו פשקווילים מן הגרועים ביותר לזלזל בו לצחוק ממנו, אז משום מה ר' ישראל שכח כי מדובר בבן של אבא שלו
בשורות אלו איני עוסק בר' מנדלי עצמו, מותר להאמין כי דרכו עקומה, מותר לכל אחד לגשת לנושא השוואנצנות בדרכו שלו, אבל מכאן ועד לבזות בצורה כפי שמבזים אותו בבית מדרשו של ר' ישראל המרחק רב, גם במקומות אחרים סבורים כי ר' מנדלי הרחיק בשיטתו, ולא נראה אותם מבזים אותו כפי שעושים לו אצל אחיו, אלו אינם עושים לו זאת בגלל השוואנצנות, את זה הם מנצלים לפתח את השנאה שיש להם אליו מן היום שויזניץ התפלגה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.