לברך על מה שהחזון איש ורבה של בריסק אסרו באיסור חמור מוכיח כי משה גפני רחוק מ'השקפה' ליטאית

ככל שעובר הזמן עושים הכל להשכיח את מלחמתם של החזון איש ורבה של בריסק נגד מועצת הרבנות הראשית, מלחמתם היתה כל כך קשה שהסטייפלר כותב בקריינא דאיגרתא שאפילו לשם פרנסה אסור לעבוד שם. הבריסקער רב היה אומר למקורביו שאפילו על מדרכה שלצד היכל שלמה - מקום משכנה של הרבנות הראשית בשעתו - אסור לעבור

עד להחדרתו בציבור החרדי של הרב אלישיב שבגד שרבה של בריסק ובחזון איש בענין הזה והעדיף את גישת המזרחי מגישת החרדים והיה חבר מלא בבית דין הגדול מקום שנאסר באיסור חמור על ידי רבה של בריסק לא היה מי שהעיז לברך את מי מחברי המקום הזה, אבל הזמן עשה את שלו, וחשבנו שעדיין נותרו מהדור ההוא ממי שזוכרים ובודאי יעשו למען הדור הבא שיידעו את האמת, אז משה גפני מי שטוען כי הוא מייצג את ההשקפה הליטאית מטעה את הנוער ואת הדור הבא על ידי שהוא ללא שמץ של בושה מברך את חברי מועצת הרבנות הראשית, שהם כלל לא חדשים הם נבחרו מחדש בעזרת עיסקה מפוקפקת

משה גפני אם הוא היה איש אמת אסור היה לו לברכם, ואם כבר היה עליו לציין כי המקום הזה נאסר על ידי החזון איש ורבה של בריסק, אבל הוא העדיף להטעות את הדור הבא, ולכן אין ברירה אלא למחות על המעשה אשר עשה

חיים שאולזון