עד לפני שלשים שנה הישיבות היו על טהרת הקודש, סגורות מכל קשר חיצוני, עד כדי כך שאפילו לבחירות בקושי התירו לעבוד ערב יום הבחירות ובשום אופן לא איפשרו פעילות של חדשים כפי שקורה היום, העיתונות החרדית היתה אסורה ומוחרמת בישיבות, המשגיחים הבהירו לבני הישיבות כי הישיבה היא כל כולה תורה ומוסר, ומה קרה, הקימו עיתון 'השקפתי' שהחליף את המוסר, ובמקום שיעסקו ב'מסילת ישרים', 'שערי תשובה', 'חובות הלבבות', החלו לקרוא 'יתד נאמן', מה שהפך את הבחורים לסטודנטים למי שמתעניינים בכל סעיף פוליטי
לא אגולל כאן את כל השנים - אי"ה ובלי נדר מיד אחרי החגים נפתח בסידרה על שנת תשמ"ט השנה שגררה את המהפך הנוראי שהרסה את הישיבות ואת היהדות החרדית הפכה אותה למפלגה ככל המפלגות, מבקש אני לסכם את השנה הנוכחית, ואין מנוס אלא לקבוע, כי היהדות החרדית ניצבת בפני פשיטת רגל, מפני שלא רק שהישיבות אינן עוד הישיבות שהיו, ולא עוד מפלגה אידיאולוגית אלא מפלגות פוליטיות, גם ההנהגה הסתלקה ואינה קיימת עוד, אנו עוברים לתקופה חדשה כזו אשר הפוליטיקאים הם השולטים ברבנים היושבים בראש, ולא עוד כח תורני הנהגתי חזק שמוביל, מתמודדים אנו עם משהו חדש שאנו עתה רק בתחילתו ומי יודע לאן זה יתדרדר
כל כוחנו בעבר היה, שהיהדות החרדית מן הקצה אל הקצה היתה מאוחדת במאבק נגד החילוניזציה, נגד הלאומיות ודומיהם, ומה שקורה עתה, לא עוד, עד כדי כך שהפכנו להיות חברים שלהם, אנו עסוקים במלחמות פנים חרדיות אנו מכים באידיאה החרדית כשכל אחד מפרש אותה בדרך משלו, ועסוקים בהרס וחורבן פנימי כל אחד רוצה לראות את חורבנו של החרדי האחר
כמי שהספיק לראות בחייו את הדור הקודם, ומשווה למצבנו היום זה מפחיד ממש, שלשים השנים הראשונות שלי היו כל כולן מאבק אידיאולוגי נגד החילוניזציה נגד המזרחיסטיות, גם אם פה ושם היו חלוקים באיך להיאבק, אבל הקו שכולם חיו עמו היה מאבק נגד גזירות קשות כמו ניתוחי מתים חילול שבת ודומיהם, ומה קרה בשלשים השנים האחרונות, במקום שנהיה עסוקים בעניינים כאלו פרצה מלחמה של מתנגדים נגד חסידים, ועברה למלחמה ליטאית נגד הספרדים, ומאז מלחמות אין סופיות פנים חרדיות. קחו את עיתוני החרדים של ימינו ותראו כמה הם משקיעים בהסברה אנטי חרדית כאשר 'יתד נאמן' מסביר מדוע 'הפלס' לא צודקים, ו'הפלס' מסביר מדוע 'יתד נאמן' לא צודק, ומי שחוגגים הם החילונים שהתפטרו מן הצרה הצרורה של צורך להתמודד עם האידיאה החרדית
מה שקורה בעיצומם של ימים אלה בפוליטיקה החרדית, בישיבות, ובציבור בכללו הוא חורבן והרס עצמי, לא עוד אחדות לפחות בתחום שזה אפשרי לכאורה מאבק נגד החילוניזציה והמזרחיסטיות, חיזוק ההתבדלות, אנו עסוקים במלחמה פנימית של מפלגות חרדיות נגד מפלגות חרדיות, קהילות נגד קהילות, כאשר יחד עם זאת ההנהגה הלכה ואינה עוד, אחרון מנהיגי הדור הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל הלך לעולמו ועמו לקח את ההנהגה מפני שבינתיים לא קם לו ממלא מקום, אין אחד בהנהגה לכאורה שיש לו את המינימום שהיה לו, הציבור נקלע למצב של עדר צאן ללא רועה, ומי יודע מה יקרה ברגע של התמודדות עם מציאות קשה
הציבור החרדי מתפלג מבפנים, לאחר כל אדמו"ר או ראש ישיבה קמים כמה אחרים, הנה הלך לעולמו רבי מאטאלע מויזניץ זצ"ל ושמנה קמו תחתיו, מספרם של מנהיגי הקהילות הולך וגודל שפירושו אי יכולת לארגן את הציבור כולו, מפני שבעבר היה לך עסק עם עשרים או שלשים ראשי קהילות והיום מאות כאלו כאשר כל אחד עושה שבת לעצמו
החילונים אינם צריכים להלחם בנו, הם צריכים לאפשר לנו להמשיך להרוס את עצמנו מבפנים ואוטומטית הם ינצחו, הם טיפשים שהם נאבקים על חוק הגיוס, אם היו חכמים היו צריכים לאפשר לכל חרדי שלא לשרת, ותוך עשר שנים היהדות החרדית מתפרקת והם יגייסו אוטומטית בלי כל בעיה פי כמה ממה שהם יעשו עם חוק הגיוס
איני יודע אם עוד אפשר להציל, אבל אם אפשר זו חובת השעה ומיד בטרם יהיה מאוחר מדי, תפילתי בראש השנה שהקב"ה יחוס על עמו וימצא מנהיגים לציבור מי אשר יצילו את הדור מנפילה, אני חושש שאנו הולכים לשואה חרדית פנימית, שתהיה מן הקשות שידעו אי פעם בעם היהודי, חייבים להסתכל עכשיו על מה שיקרה בעוד עשר ועשרים שנה ולא להתמקד רק בנעשה עכשיו ולהתעלם מן הצפוי מפני שאם נעשה כך כבר לא יוכלו יותר להציל
השאלה האם עוד נותרו מי שחשים אחריות להצלת הדור הבא, או שמא גם זה כבר אין, ואם כך, אנו זקוקים לרחמי שמים מרובים
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.